"לא יכולה לאכול כדורי שוקולד מתי שבא לי"

קוראים לי רוני ארליכמן. אני כמעט בת עשר וגרה בפרדס חנה-כרכור. לפני שנתיים שיתפתי אתכם בשגרת היום שלי בהתמודדות עם הסוכרת שהתגלתה לי לפני כחמש שנים. מה זה אומר להיות סוכרתי? הלבלב שלי הפסיק לתפקד, ובעזרת משאבה אני מזריקה לעצמי אינסולין לגוף כדי לעזור לו לפרק את הפחמימות והסוכרים.

מאז הטור הקודם, הזמן חלף, הרבה דברים השתנו, אבל הסוכרת עדיין כאן איתי. עכשיו נוספה אליה עוד חברה פרוותית בשם לונה, שעוזרת לי להרגיש יותר טוב. אני מאוד אוהבת חיות. למה? כי אני יכולה לספר להן דברים והן לא יגידו את זה לאף אחד. אני מתחברת אליהן ואני מרגישה שהן מבינות אותי.

"לונה עוזרת לי להרגיש יותר טוב"(צילום: רוני ארליכמן, ארז ארליכמן)

לונה היא ארנבת לבנה. לונה בספרדית זה ירח וירח הוא לבן, אז משם בא השם. כי אני קוראת הרבה "הארי פוטר" וזו אחת הדמויות שם שאני מאוד אוהבת. הדבר שאני הכי אוהבת לעשות כשאני קמה בבוקר, הוא לקחת את הארנבת שלי, ופשוט ללטף אותה. בזמן שאני רואה טלוויזיה. לונה עוזרת לי כי היא מאוד חמודה ולפעמים כשהסוכר שלי גבוה ואני לא מרגישה טוב, אז אני הולכת אליה. כשאני מלטפת אותה, זה מרגיע אותי מאוד.

יש לה אוזניים ענקיות, כך שאני יודעת, שלא משנה מה אני אומרת, היא תקשיב לי וזה לא משנה שהיא לא תבין. אני יכולה פשוט להסתגר איתה בחדר ולספר לה את כל הדברים שאני צריכה לפרוק מהלב ולא מסוגלת, או מתביישת לספר להורים שלי.

דוקרת את עצמי כל שעתיים

יש לי משאבה משוכללת אלחוטית שצמודה לגוף ובתוכה יש בקבוק קטן עם אינסולין והיא מזרימה לי לגוף אינסולין כל היום באופן קבוע. בכל פעם שאני אוכלת, אני צריכה לעזור לגוף שלי ולתת לו תוספת אינסולין, בהתאם לכל מה שאני רוצה לאכול ולאזן את רמת הסוכר שלי בגוף.

כולם חושבים שפשוט אסור לי לאכול דברים מתוקים, אבל זה לא נכון. אני צריכה לחשב את כמות הפחמימות שיש בכל מזון כמו באורז, לחמניה ואפילו במבה או ארטיק. יש דברים שאפשר לאכול חופשי כמו ירקות.

קראו עוד:

"כך הבנתי שבני חולה בסוכרת נעורים"

סוכרת הריון: הרגע שאת מבינה שיש בעיה

משפחה מתוקה: התמודדות עם סוכרת נעורים

כדי לדעת את רמת הסוכר שלי, אני עושה בדיקה כל שעתיים ודוקרת את עצמי בעזרת מחט קטנה, טובלת מקלון בטיפת הדם, והמכשיר מפענח את רמת הסוכר שלי בגוף. אחרי שנים של דקירות, בקרוב אתחיל להשתמש בחיישן שיעזור לי לסרוק ולעקוב אחרי רמת הסוכר שלי בדם. במקום לדקור את עצמי המון פעמים ביום, אוכל לסרוק את החיישן ולדעת מה רמת הסוכר שלי.

"הארנבת לא מגלה לאף אחד סודות"(צילום: רוני ארליכמן, ארז ארליכמן)

מאז שגילו לי את הסוכרת, דקרתי את עצמי כמעט 14 אלף פעם, נתתי לעצמי למעלה מ-12 אלף פעם אינסולין ואיבדתי כמעט אלף שעות שינה כדי לטפל ברמות סוכר נמוכות בלילה. הדבר הכי קשה בסוכרת היא היפו. זה לא קיצור להיפופוטם, אלא להיפוגליקמיה, שבה רמת הסוכר נמוכה מאוד בגוף. במצב הזה, אני מרגישה חלשה מאוד וחייבת לאכול סוכר מהר, כי אם לא אטפל בזה מהר, אני עלולה להתעלף.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

הדבר הכי מעצבן בסוכרת הוא שצריך להשגיח כל הזמן על רמת הסוכר, שזה אומר בדיקות כל שעתיים לערך ולחשב בדיוק כמה פחמימות אני אוכלת, כדי שאוכל להתאים את כמות האינסולין שאני צריכה לתת לעצמי. זה נקרא תיקון - כך שאי אפשר לאכול ממתקים או כל דבר שיש בו פחמימה או סוכר, בלי לדאוג איך זה ישפיע עליי. כשרמת הסוכר שלי נמוכה, אני רועדת וחלשה. כשהסוכר שלי גבוה, זה משפיע עליי ולפעמים אני מרגישה שאני רוצה להשתגע, ואז אני הולכת לקרוא ספר או לארנבת לונה.

"רוצה שהסוכרת תיעלם"

בכל הימים זה ממש קשה. למשל בבית, יש דברים שאחותי מכינה עם אמא שלי, כדורי שוקולד עם סוכריות ואני לא יכולה לאכול מתי שבא לי, הכל תלוי ברמת הסוכר שלי. לפעמים זה מאוד מעצבן כי אני רוצה לאכול כדור שוקולד אבל הסוכר שלי גבוה ואני לא יכולה. יש פעמים שהסוכר שלי נמוך ואני חייבת לאכול משהו מתוק, גם אם אני לא רוצה.

אני רוצה שהסוכרת שלי תיעלם בכל רגע ומקווה שבעתיד ימצאו פתרון. בינתיים, אני ממשיכה בחיים שלי. אני ילדה שמחה וגם עצובה. למרות שאני לא אוהבת לדבר על המחלה שלי, אני מקווה שבזכות הכתבה, ילדים וילדות שגם מתמודדים כל יום עם הסוכרת, ידעו שהם לא לבד ושגם חיית מחמד יכולה לעזור להם להרגיש יותר טוב.

כשאגדל, אני חולמת להיות וטרינרית, כך שאוכל לטפל בבעלי חיים, ואם הם יהיו חולים, אוכל לעזור להם להבריא ולחיות כמה שיותר.

רוני לונה(צילום: רוני ארליכמן, ארז ארליכמן)