מוצרט הצעיר: נועם בנגלס הוא גאון פסנתר בן 11
למרות גילו הצעיר, הוא בטוח שהוא והפסנתר זה רומן לכל החיים - וחולם לנצח על התזמורות הגדולות בעולם. בינתיים הוא מביס בתחרויות פסנתרנים שמבוגרים ממנו בכמה שנים, אבל גם צריך להתמודד עם שכנים עצבניים שזורקים על ביתו ביצים ומלפפונים
נועם בנגלס רק בן 11, אבל כבר יודע מהו הייעוד שלו בחיים. למעשה, הוא משוכנע כי כבר בגיל חמש ידע. עוד כשהיה בגן ידע בנגלס שהאהבה שלו לפסנתר לא תיעלם לעולם.
"זה התחיל במקרה", נזכר אביו אריה, "אחי רצה לקחת את בתו לשיעור פסנתר, אז אמרנו שניקח גם את נועם", והאם מרינה ממשיכה: "בהתחלה קנינו לו פסנתר חשמלי קטן, לא חשבנו שזה יחזיק. לאט-לאט ראינו את ההתמסרות וההתלהבות שלו לנושא, אז כבר קנינו לו פסנתר רציני – בשווי של אוטו. זה עסק יקר מאוד".
אחרי שנה וחצי אצל מורה פרטית עבר נועם ללמוד בקונסרבטוריון. משם הוא גם הגיע לתחרות הפסנתר הראשונה שלו. "בכניסה לתחרות הוא אמר שהוא הולך לזכות בפרס הראשון – 1,500 שקל. חשבנו שזה קצת הזוי, אבל לא אמרנו כלום", משחזרים הוריו, ונועם נזכר: "הייתי מרוכז. החלטתי שאני חייב את המקום הראשון – וידעתי שאני אזכה". נועם אכן זכה.
משם התגלגל העסק במהירות מפתיעה. בגיל 11 הוא כבר קטף את כל המקומות הראשונים בתחרויות לנגנים עד גיל 18. "אנחנו מחכים שיזכה בתחרויות ארציות לבוגרים", אומרים הוריו בגאווה. "מזמינים אותו לנגן בקונצרטים הכי גדולים בארץ עם תזמורות של נגנים מבוגרים".
"כולם שואלים בן כמה אני, כשהייתי בן שמונה אמרו לי: 'כל כך קטן וכבר הגעת לכאן?'. אני לא אוהב שאומרים את זה, זה כאילו אני קטן מבחינה מוזיקלית", הוא מספר על התגובות. "פעם אחת הייתי בהופעה עד מאוחר בלילה עם איזה 36 נגנים, הם היו נראים לי בני 40-30, אולי אפילו 50. טל מוסרי היה שם, והוא אמר 'יופי שילד כמוך ער בשעה כזאת', ואז הקהל כבר צחק".
איך הוא מתמודד עם ההתרגשות שלפני העלייה לבמה? "לפני ההופעות הראשונות היו לי פרפרים בבטן, היום כבר אין, אולי ממש קצת. ברגע שההופעה מתחילה אני נרגע, הקהל עוזר לי להתרכז", הוא מספר. "ההתרגשות היחידה שלו זה אם יש כיבוד בהופעה או לא. אם אין כיבוד, הוא אומר שחבל שהלך", צוחקת אימו.
"אין דברים שאני מתחבר אליהם מיד, כאן התהליך היה קצר – כמה שיעורים וקנינו פסנתר", מסביר נועם כיצד הבין שזהו ייעודו בחיים. "יש לי עוד לאן לשאוף – אני רוצה להגיע לרמה של מושלמות", הוא אומר, ולמרות החיוך העדין על פניו, אפשר להרגיש שהוא מתכוון לכך בשיא הרצינות.
בבית משפחת בנגלס, כיאה למקום שבו גדל נגן פסנתר מוכשר, מאזינים למוזיקה קלאסית, אבל לא רק. "אני אוהב גם טראנס", הוא מפתיע. "אחותי שומעת את מרגי ואת בת הזוג שלו, נועה קילר או קירל, איך אומרים את השם שלה? אז בלית ברירה גם אני שומע את זה, כי היא נמצאת בחדר לידי. כשאנחנו באוטו אמא שלי מעבירה לתחנת הרדיו של המוזיקה הקלאסית. שומעים שם באך, רחמנינוב, מוצרט. זה גם הסגנון היחיד שאני מנגן".
למעט ימים שבהם הוא קם מאוחר יותר בגלל הופעה שהייתה בלילה, סדר יומו לא שונה בהרבה מזה של ילדים אחרים. הוא קם בבוקר, הולך לבית הספר, מכין שיעורי בית ואז מתפנה לנגינה ולתחביבים נוספים. "אני לא סופר כמה שעות בדיוק אני מנגן, כי זה משהו שבא מהלב, אבל זה בערך ארבע שעות. בשאר הזמן אני משחק כדורגל, רוכב על אופניים ומשחק פורטנייט", הוא אומר.
"נועם ילד חברותי מאוד", מעידים הוריו, "הוא לא מהחנונים שמחזיקים את עצמם בצד. הוא עקשן עם דעות משלו". הדעתנות של נועם בהחלט מורגשת - גבר קטן עם עקרונות ברורים. "כדי לנגן כמו שצריך, חייבים שיתוף פעולה של המוח והאוזניים ביחד. כשהאוזניים סתומות, אתה סתם מנגן כמו רובוט", הוא מסביר. "לפעמים אני מרגיש שיש לאנשים ציפיות ממני ואני עומד בציפיות, אבל זה עדיין מלחיץ. היה מצב אחד בהופעה שהתבלבלתי בו, אבל זה לא בגלל שבאמת התבלבלתי, זה פשוט הפסנתר החליט שהוא לא רוצה. לחצתי על תו והוא החליט 'אני בחופשה, אני לא מנגן עכשיו'".
"אנחנו לא מרגישים שנועם מפספס משהו בילדות", אומרים הוריו. "מה זו ילדות היום? מחשב וטלפון? חוץ מזה שכבר יש לו את זה בדם, הוא לא יכול בלי זה".
האם מרינה נזכרת: "פעם אחת קלטתי שהוא מנגן זמן רב בלי להפסיק. כשסיים שאלתי אותו מה קרה, והוא אמר לי: 'ראיתי שם מישהו בחוץ שעמד והקשיב לי'. אז הוא המשיך לנגן רק בשבילו, אני הייתי בהלם". אבל לא כל השכנים בשכונה הצפופה ברמת גן שבה מתגורר נועם מקבלים בעין יפה את העיסוק שלו: "אנחנו מנגנים לפי הזמנים המותרים בחוק, אבל בשביל שכנים טובים צריך מזל. כבר היו כאלו שזרקו עלינו מלפפונים וביצים מהבניין ממול. היו כאלו שירקו עלינו, ואפילו פינצ'רו את האוטו שלנו. בואי נגיד שהייתה כאן הרבה משטרה".
בעתיד חולם נועם לנצח על התזמורות הגדולות בעולם: "הפילהרמונית של ניו יורק, גרמניה, אמסטרדם, ישראל...", הוא מפרט ומוסיף: "יש אנשים שחושבים שלנגן בפסנתר זה קל, אבל זה לא. צריך להשקיע ולהתאמץ. אני מאמין שאם אתה כבר מנגן, כדאי שתעשה את זה עד הסוף".
