זיו שילון: "הספורט הופך אדם לטוב יותר"

ב-23 באוקטובר 2012 סיים כוח גבעתי בפיקודו של סרן זיו שילון משימה ברצועת עזה. בשש וחצי בבוקר, כשניגש לפתוח את השער, נשמע פיצוץ אדיר. מטען חבלה הופעל ופצע אותו קשה. כך נשמעת בדרך כלל תחילתו של סיפור שמסתיים רע. במקרה שלנו הגיבור, תרתי משמע, חולל טוויסט בעלילה. שילון הפך קשיים להזדמנויות ומגבלות למנופים ומשמש מקור השראה לרבים.

"הלכו החיים. שניות נמשכות כנצח. ממד הזמן לא קיים".

זיו שילון. גיבור(צילום: שאול גולן)

"אני בחלום? איפה אני? אני חייב להירגע".

"אי־אפשר להתכונן, אפילו למשהו שקרוב לזה. האימונים בצבא איפשרו לי לארגן את המחשבות, אבל מה שהפעיל והציל אותי היה הפחד מנפילה בשבי. טבלתי את היד הקטועה בחול לעצור את הדם, אספתי איכשהו את היד המרוסקת והתקדמתי 250 מטר לכוח שלי".

"הייתי מנותק. תצחק, אבל יומיים אחרי שהתעוררתי חלפה מחשבה מטרידה: מה יהיה? לא אוכל יותר לשחק עם החבר'ה בעומר כדורסל ביום שישי אחר הצהריים".

שילון אחרי הפציעה(צילום: ישראל יוסף "ידיעות אחרונות" )

"שיחקתי בהפועל באר־שבע. לא הייתי קלעי־על, אבל יש עדים שהייתי טוב. לזרוק לסל לא אוכל יותר, אבל יש המון דברים שלא האמנתי שאעשה אחרי הפציעה, והם קורים".

"מעבר לבריאות טובה, הספורט הוא דרך חיים. הוא הופך אדם לטוב יותר, נקודה! בעסקים, באמנות, בכל תחום. התחרות מפתחת יכולות להתמודד עם קשיים וכישלונות".

"ודאי. משחק קט־סל נגד באר טוביה, הם מובילים בשלוש נקודות, אני פורץ לסל בצעד וחצי, קולע וסוחט עבירה. על קו העונשין, המאמן רוני יריחימוביץ' וההורים מסתכלים ואני מפספס. לקחתי את ההפסד קשה, אבל זה רק דירבן אותי להתאמן יותר חזק. עוד זריקה לסל, עוד מאמץ. להביא את עצמי לקצה".

" יש המון דברים שלא האמנתי שאעשה אחרי הפציעה, והם קורים"(צילום: עוז מועלם)

"קשה זה יחסי. כשהייתי מאושפז שכב לידי בחור שהתעוור וניסה לספור את הצעדים מהשירותים למיטה שלו. לא תאמין, הוא חשב שהפציעה שלי יותר חמורה".

"בערך שעתיים".

"שש שעות וחצי".

שילון. מרצה על סיפורו האישי(צילום: אלכס קולומויסקי )

"3:34 שעות. קצת מאכזב. המטרה הייתה 3:20".

"הכל ביחד בערך 13 שעות".

"בשחייה, הקושי הוא לאזן את הגוף ולשחות כמעט בלבד בעזרת הרגליים. ברכיבה אני לא יכול לאחוז באופניים, אז אני רוכב באופני טנדם מאחור. נשען על המרפקים ומדווש שש שעות וחצי בלי לשנות תנוחה. הכל בראש".

לפני מספר שבועות ירד אליוד קיפצ'וגה הקנייתי מזמן של שעתיים בריצת מרתון. רצים עזרו לו, אבל הוא ניפץ את מה שנחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. שילון הוא האיש לפרשן את ההישג השנוי במחלוקת. "הכל מתחיל באמונה שאם תתמיד, בסוף התהליך תשיג את התוצאה", הוא אומר. "קיפצ'וגה גרם לרבים להאמין שאפשר לרוץ מרתון בפחות משעתיים, וזה קרה. הוא מקור השראה".

"נכון, אני מרצה על סיפור החיים שלי וההתמודדות עם הקושי. בשני בערב תתקיים לראשונה הרצאה שלי לקהל הרחב ב'סינמה סיטי' בחסות בנק ירושלים".

בכר. שילון מאמין בו(צילום: אורן אהרוני)

"ודאי. בחורה ניגשה אליי אחרי הרצאה וסיפרה שהיא מיואשת. גילו אצלה סרטן והסטטיסטיקה לא מנבאת לה סיכויי החלמה גדולים. אחרי ששמעה אותי החליטה להתחיל בטיפולים. שמה עינת ויש לה היום שני ילדים. אחר סיפר לי שהוא רוצה לקנות בית אבל פוחד לקחת משכנתה. התגבר על הפחד ושלח לי תמונה של הבית שקנה".

"האימונים דורשים המון זמן. אני כבר בעניינים הבאים".

"אחד מהם השקעות הון סיכון בטכנולוגיה ישראלית פורצת דרך ויעוץ לחברות צעירות בתחום".

"הייתי מג"ד, אולי מפקד בפו"מ. בכל מה שאני עושה אני טוטלי".

"בהפועל באר־שבע, כמובן. ברק בכר מאמן טוב. יבנה את הקבוצה הבאה".

"אולי השירות הצבאי פוגע".

"התלכיד בין ערבים ליהודים בנבחרת הוא מודל לדו־קיום. חבל שבמאני־טיים הכל קורס".

אנחנו אחרי עוד סבב בעזה. רואה אור בקצה המנהרה?

"לא".

"רק אם ישתנה החינוך ברצועה לאורך זמן. גם אם תיתן להם מיליארדים לא יעזור, כי בכל העולם המלחמה היא תעשייה רווחית ומי שמתפרנס ממנה - איראן, ארה"ב, רוסיה - ידאג שהיא לא תיפסק. ביום שישי ישלחו שוב מפגינים לגדר במקום לדאוג שיחיו כמו בני אדם".

"אותו דבר. המדינה לא מתפקדת, אין תכנון, אין תהליכים, מקדשים את האיום הקיומי. זה מה שמלמדים בבתי ספר לחארטה".