"המנדלוריאן": משעמם מדי לילדים, לא מספיק אלים למבוגרים
פרויקט הדגל של דיסני פלוס לא מספק מידע משמעותי על היקום של "מלחמת הכוכבים", אך שופע רמזים ומחוות למה שקרה לפני זמן רב בגלקסיה רחוקה מפה. אמיר בוגן צפה בפרקים הראשונים בהנאה, אך לא הצליח להבין איך משקיעים 15 מיליון דולר בפרק, בלי להבין מי קהל היעד של הסדרה
עבור רבים מהמעריצים של "מלחמת הכוכבים", לפחות עבור הוותיקים והאדוקים שבהם, הסרט "סולו" שיצא בשנה שעברה סימן נקודת שבר. קרע בלתי ניתן לאיחוי. הילדים המזדקנים ששמרו נאמנות לטרילוגיה המקורית של ג'ורג' לוקאס והאדווה הקוסמית שהותירה אחריה לאורך הדורות בקולנוע ובטלוויזיה, חזו מזועזעים בהאן סולו הציני והממורמר שלהם כשהוא מטופש, מקושקש ופונה לקהל של גיל 13 ומטה. בחסות דיסני, אינפיניטי הפך לאינפנטילי, והיקום הלך והתכווץ בהתאם לפלח השוק המיועד - ילדים. מפח הנפש מ"סולו", כמו גם מ"אחרוני הג'דיי" שקדם לו, הביא להדרתם של הצופים המבוגרים מהגלקסיה שהפכה לרחוקה רחוקה עבורם. אבל מתוך הייאוש המדכדך צמחה לה תקווה גדולה על המסך הקטן, תקווה חדשה. כבר זמן מה שהם נושאים עיניהם ל"המנדלוריאן", הסדרה המדוברת מבית "מלחמת הכוכבים" שאמורה לשקם את האמון שלהם בכוח, הסטרימינג.
"המנדלוריאן" היא סדרת הלייב אקשן הראשונה אי פעם שחברת לוקאספילם הפיקה, וכמתחייב מהמעמד הושקעו בה מיליוני דולרים (15 מיליון דולר לפרק על פי ההערכות). הסדרה קודמה בחודשים האחרונים כמותג המזוהה ביותר עם דיסני פלוס - פלטפורמת התוכן המקוונת של אימפריית הבידור העצומה שנכנסה לפעולה בארצות הברית בשבוע שעבר, ומבקשת לשבור את שליטתה הבלתי מעורערת של נטפליקס בזירת הסטרימינג.
"המנדלוריאן" הוא פרויקט הדגל של דיסני פלוס, שמבוסס נכון לעכשיו על הקטלוג הבלתי נדלה של התאגיד ההוליוודי. המשימה הופקדה בידיו של ג'ון פאברו, שמונה לתפקיד הקפטן של ההפקה אחרי שעשה עבודה משביעת רצון עבור האולפנים בחידושים של "ספר הג'ונגל" ו"מלך האריות". הוא מצא לצדו כטייס משנה את דייב פילוני, במאי הבית של לוקאספילם שהוביל את סדרות האנימציה של האולפנים, ביניהם "מלחמת המשובטים" ו"מלחמת הכוכבים: מורדים".
עוד ביקורות טלוויזיה:
אז מיהו ומהו אותו מנדלוריאן? כפי שכינויו מעיד עליו, הוא נצר לבני הכוכב מנדלור. יודעי דבר המצויים בקאנון של "מלחמת הכוכבים" יכולים לספר שמדובר בעם של לוחמים נטולי פחד ומורא. הם מזכירים את אנשי העיר ספרטה מיוון העתיקה ברוחם, וכן במראה שלהם עם השיריון והקסדה המסורתיים שמהדהדים את אותה קהילה מההיסטוריה האנושית. בהיסטוריה המפוברקת של היקום הבדיוני של לוקאס, אפשר לזהות את הדמיון לדמות האיקוני של בובה פט, נער הפוסטר של עדת המנדלוריאנים ואחד הדמויות האהובות על המעריצים (דיסני אף שקלו להקדיש לו סרט, אך גנזו את הרעיון). על ציר הזמן של "מלחמת הכוכבים" עלילת "המנדלוריאן" מתרחשת אחרי נפילת האימפריה ומות דארת' ויידר ב"שובו של הג'דיי".
כבר בפרק הראשון אפשר להבחין שהמנדלוריאן - איננו יודעים את שמו בשלב הזה, אך אפשר לגלות שמגלם אותו פדרו פסקל ("נרקוס") - נמצא במצוקה קיומית. למרות שהוא הטוב מסוגו, הפרנסה לא משהו. אחרי שהוא מזדכה על כמה מהמבוקשים שלכד, סדרן העבודה גריף קארגה (קארל וות'רס הזכור כאפולו קריד מ"רוקי"), מציע לו הזדמנות עסקית סודית. מפגש עם לקוח מסתורי (בגילומו של הבמאי הגרמני המהולל ורנר הרצוג), שולח אותו לשליחות מורכבת ומסוכנת. לא ברור למנדלוריאן, וגם לא לנו, מה עומד מאחורי המשימה, אך אפשר לשער שיש פה מזימה שקשורה לשלטונו של פלפטין, שכן אותו לקוח מגובה בסטורמטרופרים ורומז על כוונתו להשיב את הסדר על כנו. לא מן הנמנע שבאמצעות הסדרה נוכל להבין יותר טוב איך הקיסר המרושע יחזור לחיינו בסרט השלישי והאחרון בטרילוגיה החדשה שיבוא עלינו לטובה בעוד כחודש.
רוב הפרוטגוניסטים של לוקאס וממשיכי דרכו עוצבו על פי מתווה "מסעו של הגיבור" של החוקר הנודע ג'וזף קמפבל שזוקק מתוך מיתוסים של התבגרות. סיפורים הנוגעים לנערים תמימים שיוצאים מאיזור הנוחות שלהם, מתחשלים ומביאים לשינוי ותמורה בחייהם האישיים וכן בסביבתם. במקרה הנוכחי, הגיבור הוא גבר בוגר, מנוסה, בודד, ניהיליסט, ציני, אנוכי, שמנסה לשרוד בזכות עצמו. התמימות ממנו והלאה. דמותו המסתורית של המנדלוריאן מזכירה יותר את קונאן הברברי או האן סולו לצורך העניין מאשר לוק סקייווקר, ג'ין ארסו וריי, והתבנית העלילתית מזכירה מערבון יותר מאשר סרט הרפתקאות שגרתי. בפרק השני ההווייה הזאת הזו באה לידי ביטוי ברגעי דממה ארוכים, רועמים. אם הסדרה מיועדת לילדים, היא עשויה לשעמם אותם. מצד שני, אורך הפרקים של "המנדלוריאן" עומד על כ-30 דקות בלבד - קצר מהסטנדרד הטלוויזיוני כיום, מה שמרמז על כוונת המפיקים ליישר קו עם סף הריכוז הנמוך של הצופים הצעירים.
אז האם מדובר בסדרה לילדים שמתאימה לצפיית מבוגרים, או אולי להפך? על פניו מדובר בסדרה מאוד אלימה - על פי התקן המקובל של דיסני. אולם, האירועים האלימים מוצגים ברמיזה - לפני ואחרי, אף פעם לא תוך כדי. מדי פעם נבחין ברובוט שנפגע ומושבת, אבל גם זאטוטים יכולים לשאת זאת מכיוון שהוא אינו מדמם. לוקאס הואשם בעבר בדה-הומניזציה של המוות. רובוטים אינם מתים, רק מתחלפים (וזה נכון בעיקר לרובוטים פראיירים כמו C3PO). לחילופין, פיצוצים של חלליות ענק מאוכלסות באלפי אנשי צוות, אינם חושפים את גודל התופת. פאברו ופילוני פותחים לכם חלון לאלימות בוטה, וכבר בתחילת הפרק הראשון הם סוגרים דלת על חיזר קווארן נבזי. הזוועות עצמן מתחוללות בראשם של הצופים המבוגרים, אך נחסכות מהאישונים הבתוליים של אלו הצעירים. אילו עיניים חשובות יותר? גודש התכנים בסטרימינג מחייב נועזות רבה יותר מאשר בקולנוע. אבל כנראה שבדיסני זה נתפס עדיין כמינוס, גם בתוך הפלוס.
