אדמה חרוכה
איש לא חשד שנתנהו ירכין את ראשו בענווה לנוכח כתבי האישום נגדו. הניסיון המצטבר ממתקפות קודמות שלו על שלטון החוק סימן את הכיוון: נתניהו מתכוון להשאיר אחריו אדמה חרוכה. כמו נירון קיסר הוא יעמוד ויצפה במדינה העולה באש השנאה וההסתה, בטרם הוא ומשפחתו יפנו את המעון בבלפור.
אבל נדמה לי שאפילו המחמירים לא ציפו למה שהתחולל אמש לנגד עיניהם, כשנתניהו השיב לנאומו הקצר של היועץ המשפטי לממשלה, שתיאר איך "בלב כבד אבל בלב שלם", חתם על כתבי האישום החמורים נגד ראש הממשלה.
בנימה צדקנית, במבט של אדם רדוף ובטון דיבור של אמא תרזה, הפנה נתניהו את טענותיו כלפי כל שרשרת אכיפת החוק. מחוקרי המשטרה (צריך לחקור את החוקרים), דרך הפרקליטות (הגיע הזמן לחקור את הפרקליטות) ועד לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי. הוא לא חסך גם מהאשמות הרגילות שלו, על רדיפת משפחתו, וזה אחרי שבשבועות האחרונים נחשפנו לעדויות, להקלטות ולמסרונים של אותם ניצודים אומללים ולמדנו דבר או שניים על דרכי פעולתם.
נאומו של ראש הממשלה היה מטריד מכל אספקט. עומד ראש ממשלה ותוקף את מוסדות השילטון ואף מסית נגדם, ומאשים את שומרי הסף בלא פחות מניסיון הפיכה שילטוני. מה זה אם לא התרת דם, קריאה להבעיר את השטח, לצאת למלחמה נגד שני המוסדות החשובים ביותר - המשטרה והפרקליטות.
והיו גם רגעים כל כך אבסורדיים עד שהיו מצחיקים. למשל, כשבנימין אלפרד דרייפוס טען נגד העיתוי של כתבי האישום, כשהוא עצמו בשתי החלטותיו על הליכה לבחירות גרם לעיתוי הזה. הטענה שלו כאילו זה נעשה בחופזה, במהירות, כאילו לא מדובר בתהליך שנמשך כבר שלוש שנים, העלה חשד כבד שראש הממשלה איבד - לפחות באופן חלקי - קשר עם המציאות. כך גם הטענה שלו שהוא פעל לקדם תקשורת חופשית. האם יש פגיעה יותר אנושה בבוחן מציאות מאשר האמירה הזאת שלו? על מה מדובר כאן, בכתבי האישום, אם לא על ניסיונותיו להשתלט על התקשורת גם במחיר של עבירות פליליות.
אבל משהו אתמול בכל זאת היה אחרת. זה פשוט לא עבד. אולי בגלל שאין שום דבר מושך בחיה פצועה, חוץ מריח הדם שלה. ונתניהו נראה אתמול פצוע. הדברים שלו, בנימה שכמעט מבקשת רחמים, על תרומתו למדינת ישראל, על פציעתו ועל המחירים הכבדים שהוא שילם, כשהוא שוב מרמז לאחיו המת, נשמעו לכל היותר פאתטיים. מעולם לא נראה עידן נתניהו קרוב יותר לסיומו, מאשר ברגעים האלה שבו הוא נלחם על המשכו.
זה היה ערב דרמטי, שהותיר את כל האירועים הדרמטיים האחרים הרחק מאחור. אם רק כמה שעות קודם עוד דנו באפשרות לממשלת אחדות, הרי שאתמול בלילה האפשרות הזאת ירדה מהפרק סופית. מפלגת כחול לבן צריכה להודות למזלה הטוב - או ללפיד - על כך שהתמידה בסירובה לכהן בממשלה יחד עם נתניהו. אפשר רק לתאר איך היו מרגישים הבוקר חבריה, אם היו נכנעים לדרישותיו של מי שהואשם אתמול בשוחד ובהפרת אמונים.
נראה שקצרה ידם של רוצי טובתו של נתניהו מלייעץ לו מה לעשות. אם היה שומע לפרקליטו הנאמן יעקב וינרוט ז"ל, הוא ואנחנו היינו היום במקום אחר. אבל היועצים של נתניהו יושבים בבית בבלפור, והעצות שלהם הביאו אותו עד למצב שבו הוא נמצא היום. זאת לצערי המסקנה גם בנוגע למו"ל העיתון שלי, נוני מוזס. האישום בשוחד נגדו, לא מותיר בפניו ברירה והוא צריך להתפטר מתפקידו לאלתר.
התקופה שלפנינו תהיה קשה. כבר אמרנו: משפחת נתניהו לא מתכוונת להיכנע בלי קרב. בקרוב תופנה המלחמה אל בית המשפט, על שופטיו ושופטותיו. ההפגנות שראינו לפני הבית של מנדלבליט ואתמול מול ביתו של ראש הממשלה יעברו אל בתי השופטים. בשלב מאוחר יותר אל בית המשפט העליון, ולבסוף יותקף שירות בתי הסוהר.
ומה יקרה ב־20 הימים הבאים עד שהמערכת תתגלגל לבחירות? אם לא תהיה מלחמה, מה שלא מומלץ להוריד מהפרק, הרבה יהיה תלוי בבכירי הליכוד.
סנונית ראשונה כבר הודיעה על התמודדות מול נתניהו. יהיו עוד אחרות.
