שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    עיבוד מחשב

    מענק סיוע: הקליפרס הם לא רק לנארד וג'ורג'

    הקבוצה מאל.איי אמנם מבליטה את שני הסופרסטארים, אבל לידם יש חבורה של שחקנים שבכל יום נתון יכולה להתעלות, כפי שקורה העונה כמעט בכל משחק. מה הפלא שדוק ריברס וקבוצתו נחשבים למועמדים בולטים לזכייה באליפות

    אנחנו נמצאים בימים הראשונים של שיתוף הפעולה בין קוואי לנארד לפול ג'ורג'. שניהם בריאים, כשירים, ומוכנים להתחיל את הריצה המשותפת לאליפות. אימונים זה שטויות - מה שקורה על הפרקט זה הדבר האמיתי מבחינתם.

     

    לטבלאות ה-NBA

     

    המשחק הראשון היה עוד מפוזר, כשהם קלעו 42 נקודות משותפות באחוזים לא מדהימים, ובסיום בקבוצה אמרו שזה עוד לא מושלם אבל נראה שהולך להיות כיף במיוחד. המשחק השני, ניצחון יפה על יוסטון אתמול לפנות בוקר, היה דומה למדי מבחינת התרומה והחיבור ביניהם. ההרגשה היא שאם שני המשחקים שפותחים את המסע של הצמד היו רחוקים משלמות, אבל עדיין הניבו מספרים טובים מספיק וניצחונות על קבוצות מעולות כמו בוסטון והרוקטס, אז העתיד של הקליפרס יפה.

     

    קוואי לנארד ופול ג'ורג' (צילום: AFP)
    לנארד וג'ורג'. צמד חמד(צילום: AFP)

     

    אבל היה משהו מעניין לשים אליו לב באותם שני ניצחונות. בזמן ששני סקוררים מטורפים, סופרסטארים ברמה הכי גבוהה של הליגה, חיפשו איך להוציא את המיטב זה מזה, הם אפילו לא היו הקלעים המובילים של הקבוצה שלהם. בשני המקרים היה זה לו וויליאמס בן ה-33, בשנתיים האחרונות השחקן השישי הטוב בליגה (זכה בתואר שלוש פעמים בסך הכל).         זה לא משהו חדש בקליפרס - וויליאמס הוא נשק מייאש עבור היריבות, שנכנס ומתחיל להשחיל כדורים מכל פינה. אבל ההצטיינות שלו ברגעים הראשונים של העונה - גם כאשר לנארד נח וג'ורג' היה פצוע, וגם כששניהם שיחקו - מפנה את הזרקור לעבר פינה שעוד לא דובר בה מספיק. האם לקליפרס יש צוות משלים טוב מספיק לאליפות?

     

    מי שחושב שלנארד זקוק רק לג'ורג' כדי לקחת אליפות שנייה ברציפות, במעבר מטורונטו לאל.איי, טועה בגדול. קייל לאורי, פסקל סיאקם ומארק גאסול, עם התעלות יוצאת דופן בסדרת הגמר של הג'וקר פרד ואנווליט, הרכיבו צוות מסייע מעולה. זה לא שקוואי בא ולקח אליפות לבד, אלא שהוא הגיע למקום הנכון בזמן הנכון, עם שחקנים מנוסים ואיכותיים שידעו להכיל אותו ולהשלים את הצרכים שלו. דוק ריברס מאמן ענק ולנארד וג'ורג' הם שילוב נדיר, אבל הם יכולים לשכוח מאליפות בלי עזרה.

     

    זה מתחיל מוויליאמס. לאורך השנים והנדודים בין הקבוצות, הוא מצא את עצמו לא פעם בפלייאוף, אבל מעולם לא הגיע לגמר אזורי. הוא פתח רק 24 פעמים בחמישייה מאז תחילת 2016/17, רשם נתוני קליעה אדירים, ואז הגיע לרגע האמת וראה ברוב המקרים את הקבוצה שלו עפה בסיבוב הראשון. היה רק מקרה אחד בו שיחק בקבוצה מספיק טובה כדי לחשוב רחוק, אבל בפלייאוף של 2016/17 יוסטון הייתה כולה ג'יימס הארדן, והוא לא קיבל את הדקות ואת כמות הזריקות אליהן הוא רגיל כדי להשפיע מספיק בחצי גמר המערב (2:4 לסן אנטוניו).

     

    לו וויליאמס מבסוט (צילום: AP)
    וויליאמס. בכושר הטוב בקריירה(צילום: AP)

     

    המצב בקליפרס אמור להיות שונה על הנייר, וזה יהיה היבט ששווה לעקוב אחריו לאורך העונה. פרט לשני הכוכבים, וויליאמס הוא השחקן היחיד בקבוצה שמסוגל להתפוצץ לערב של 30 נקודות, וגם לעשות את זה באופן עקבי. לריברס אין קלעים מרשימים במיוחד על הספסל, כך שבניית הסגל הציבה את וויליאמס כחלק אינטגרלי בכל מה שהקבוצה תעשה. הוא יהיה חייב להיות על הפרקט בדקות ההכרעה, לקבל יותר זמן על המגרש, לקחת את הזריקות שלו. הוא יהיה גורם מכריע מאין כמוהו בפלייאוף, כי נדיר לראות שחקן שישי מושלם כ"כ משחק בשלבים הגבוהים ביותר.

     

    בינתיים, ריברס מקבל ממנו את התפוקה הטובה ביותר שלו בקליפרס. הוא קולע שיא קריירה של 22.7 נקודות למשחק, ב-32.6 דקות, מביא מעצמו יותר כשיש חיסרון בהרכב ומחסל סופית את היריבות כשהוא הערך המוסף.

     

    גם מונטרז הארל עולה מהספסל בקביעות (פתח בחמישייה רק פעמיים העונה), אבל הסיפור שלו שונה. הוא היה שחקן רוטציה בינוני ביוסטון בשנתיים הראשונות שלו בליגה, לפני שריברס הפך אותו לכוח מניע. הוא קפץ שתי מדרגות בבת אחת בעונה שעברה, העלה את הרמה שלו בפלייאוף, והשנה הוא כמעט מתחרה עם וויליאמס על "מי מחליף טוב יותר?" בעוד וויליאמס הוא הצלף, הארל הוא יותר מישהו בסגנון סיאקם שקוואי מכיר היטב: אתלטי ויעיל באזור הצבע, מוביל את הקבוצה בכדורים חוזרים (7.2, הקליפרס במקום השני בליגה עם 48.4), ושיפר בצורה משמעותית את התרומה ההתקפית שלו. הוא לא מהענקים שהחליטו להתחיל לזרוק משלוש - הארל חי מתחת לסל וזורע שם הרס עם 18.1 נקודות למשחק, הכי הרבה בקריירה.

     

    הארל, בברלי ו-וויליאמס חוגגים (צילום: רויטרס)
    הארל, בברלי ו-וויליאמס. כל קבוצה הייתה לוקחת אותם(צילום: רויטרס)

     

    ריברס משחק כאן בצורה מעניינת מאוד, שלמעשה משמרת הרבה מהדינמיקה שהקבוצה יוצרת ברגעי הפתיחה. השחקנים שקיבלו מקום בחמישייה באופן קבוע מתחילת העונה – איביצה זובאץ, פטריק בברלי, לנדרי שאמט ופטריק פטרסון – הם יותר סוסי עבודה. בברלי ידוע כרכז עם יכולות גבוהות בהגנה, זובאץ עדיין משתפר ולומד את הליגה, פטרסון הוא פייטר. אלו שחקנים לצאת איתם לקרב, אבל לא כאלו שיעמדו בראש המתקפה. הם נותנים את הדקות שלהם, וכשהספסלים עולים יש לו שחקנים מובילים שיכולים לתפוס את המושכות. ריברס יכול להשיג שליטה לרגעים ארוכים, ולסיים את המשחק עם שני הכוכבים ושני המחליפים האדירים, כולם יחד.

     

    הבסיס חזק, 8-7 שחקנים בהרכבים משתנים שאפשר לסמוך עליהם. כשיתקרב הפלייאוף יעלו שאלות אחרות: האם שחקנים משלימים מנוסים כמו ג'מייקל גרין ומוריס הארקלס יכולים להעלות את הרמה? האם שאמט יהפוך לקלעי יציב שיוסיף ממד מסוכן לקליפרס? כרגע זה עוד רחוק, וכמו שאמרנו, החיבור של קוואי וג'ורג' מעסיק את כולם. כשיעברו לדבר באל. איי גם על החלקים האחרים, נראה שבמועדון עשו עבודה מספיק כדי לייצר קבוצה מאוזנת.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים