אי השוויון מתרחב: את הפערים אי אפשר לטשטש

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

הלמ"ס מפרסמת לראשונה: אלו השכונות העשירות והעניות בישראל

ממשיכים לבזבז באשראי: עלייה של 7.5% ברכישות ברבעון השני

הצמצום באי השוויון היה קשור לעלייה בשיעורי התעסוקה בשתי הקהיליות המרכיבות את שני העשירונים התחתונים במדרג חלוקת ההכנסות: החרדים והערבים. ובראייה רחבה יותר, הגורם שהשפיע הכי חזק על הירידה באי השוויון ושיעורי העוני הייתה ההשתלבות של קבוצות בעלות ההשכלה המעטה וכישורי ההעסקה החלקיים במעגלי העבודה השכירה.

בלימת השיפור באי השוויון היא פועל יוצא ישיר מהירידה בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של הגברים החרדים (צילום: shutterstock)

אלא שתהליכים חברתיים חיוביים אלה נבלמו בשנה שחלפה, כפי שמוכיחים ממצאי סקר משקי הבית שפירסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ההכנסה הכספית הריאלית של כל המשפחות המשיכה לגדול, בקרוב ל־4.5%, אך סגירת הפערים נפסקה.

הלמ"ס מציינת כי השינוי לרעה אשתקד בהתפלגות ההכנסות לא היה מובהק, כלמר אין ודאות שאי השוויון עלה, אבל יש ודאות שמגמת השיפור בשוויוניות נעצרה. וזו בהחלט סיבה לדאגה. בלימת השיפור באי השוויון היא פועל יוצא ישיר מהירידה בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של הגברים החרדים ופועל יוצא עקיף ממעמדן וממשקלן המתחזק של המפלגות החרדיות בקואליציה.

כשהתמריץ לעבוד נחלש, מתגברים העוני והאי השוויון. די היה לחזות בשבוע שחלף במחזה יוצא הדופן של גביר מהעדה החרדית הקנאית האמריקנית מחלק צ'קים לעמותות של נטורי קרתא בירושלים - שכל אנשיה חיים עמוק מתחת לקו העוני - כדי לקבל עדות ממשית על רוחב הקרעים הכלכליים בחברה הישראלית.

עם זאת, יש גם נקודות אור בממצאי הסקר. ההכנסה הכספית נטו של משפחת שכירים הסתכמה אשתקד בכ-19.5 אלף שקל לחודש, והוצאתה ב-14.5 שקל לחודש. מכאן שמשפחת שכירים ממוצעת הצליחה לחסוך מדי חודש כ-5,000 שקל או קרוב לרבע מהכנסתה. אלו שיעורי חיסכון מהגבוהים במדינות המפותחות, והם יוצרים למשק הבית כרית נאה של חיסכון מצטבר.

ראוי לציין שני היבטים חשובים של הסטטיסטיקה היבשה. ראשית, ההגדרה הכלכלית של "חיסכון" לא זהה לזו של אזרח מהשורה, הרואה כחיסכון את סכום הכסף נטו שנשאר לו בסוף החודש. בניגוד לכך, בעיני כלכלן וסטטיסטיקאי, הפקדות לקרנות פנסיה הן חיסכון, ביטוח בריאות פרטי הוא חיסכון, פירעון משכנתאות הם חיסכון, קניות בתשלומים הן חיסכון ועוד.

שנית, התמונה "הממוצעת" מבליעה ומטשטשת הבדלים ניכרים בין קבוצות ההכנסה. רבע מהאוכלוסייה בתחתית הסולם לא רק שאינה מצליחה לחסוך אגורה אחת, היא שוקעת בעוד ועוד חובות: הוצאותיה החודשיות השוטפות הרבה יותר גדולות, ב-2,500 שקל, מהכנסותיה החודשיות. החיסכון מתחיל להופיע רק מאמצע העשירון השלישי והוא זניח גם בעשירונים הרביעי והחמישי. כך מתגבש מנגנון מתגלגל של העברת אי השוויון בהכנסות מדור לדור.

איך נאבקים בו? ברבעון (הכלכלי) העליון של המשפחות בישראל יש 1.7 מפרנסים למשק בית, ברבעון התחתון פחות ממפרנס אחד. זהו המקור העיקרי למצוקות, פערים ואי שוויון. לכן, הגדלת מספר המפרנסים במשפחה ענייה היא המפתח לכל תוכנית מציאותית לצמצום הפערים וההנעה מחדש של תהליך הירידה באי השוויון.

למרבה האכזבה, מקבלי ההחלטות הכלכליות והחברתיות בממשלה עושים מעט מאוד, אם בכלל, כדי להתמודד עם התופעה. וב-2018 הם עשו את ההפך מהדרוש, כפי שמוכיחים הנתונים.