שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    הבן התאבד – המאמצת והאם הביולוגית הגיעו לביהמ"ש

    בעבר העניקה האם הביולוגית את דירתה במתנה לבנה, שכבר עבר למשפחה מאמצת. אחרי ששם קץ לחייו היא דרשה אותה בחזרה. מה נקבע?

    בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה כי אמו המאמצת והיורשת היחידה של צעיר שהתאבד בגיל 28 זכאית לרשום על שמה דירה בעיר שקיבל במתנה מאמו הביולוגית כשהיה קטין. בכך דחה השופט ארז יקואל את תביעת האם הביולוגית לביטול המתנה, בטענה שמטרתה הייתה להבטיח שבנה ייהנה מהדירה ולא אמו המאמצת.

     

    כשלוש שנים לאחר שהילד הועבר לאומנה חתמה אמו הביולוגית על תצהיר להעברת הדירה שלה במתנה תוך שמירת זכותה לגור בה כל חייה. מה שעמד מאחורי העסקה הייתה התמכרות קשה להימורים שהעלתה חשש גדול שתאבד את הדירה עקב חובות. ב-1997 אישר בית המשפט למשפחה את העסקה והבן נרשם כבעל הדירה לצד הערת אזהרה על זכות המגורים של אמו.

     

    שנים לאחר מכן הוא אומץ על ידי מי ששימשה לו כמשפחת אומנה, וב-2016 שם קץ לחייו. כשנה לאחר מכן ניתן צו ירושה לאמו המאמצת, אך כשניסתה את לרשום את הדירה שלו על שמה היא נתקלה בקושי משום שהערת האזהרה הצריכה הסכמה מצד האם הביולוגית – וזו לא ניתנה.

     

    בעקבות זאת הוגשו לבית המשפט שתי תביעות: הראשונה, תביעת המאמצת לרשום את הזכויות על שמה ללא הסכמת האם הביולוגית. השנייה, תביעתה של האם הביולוגית לביטול המתנה בעילות שונות.

     

    בתביעתה טענה האם הביולוגית שהאם המאמצת ועורך הדין שלה כפו עליה לחתום על תצהיר המתנה מבלי להסביר לה את ההשלכות. לדבריה התנאי המרכזי של המתנה היה שבנה יזכה בדירה לאחר מותה, ומאחר שהתנאי לא מתקיים יותר - העסקה לא תקפה.

     

    אלא שהשופט ארז יקואל קבע כי אין עילה לביטול המתנה ולכן הדירה תועבר לאם המאמצת. ראשית, הוא הבהיר כי הטענות שהעלתה האם הביולוגית סותרות זו את זו: מצד אחד היא טענה שהעסקה תקפה אך צריכה להתבטל, ומצד שני טענה שהעסקה כלל לא תקפה משום שלא הבינה את משמעותיה וחתמה עליה בכפייה.

     

    שנית, גם ניתוח לגופו של עניין לא מאפשר את ביטול העסקה שאושרה בפסק דין של בית משפט למשפחה לפני יותר מ-20 שנה. השופט ציין כי עדויות האם המאמצת ועורך הדין, תוכן תצהיר המתנה ועדות האם הביולוגית עצמה שכנעו אותו שחתמה על התצהיר במודעות מלאה. כמו כן, האם הביולוגית לא הציגה כל עדות או ראיה לכך שהופעלו עליה לחצים, ונראה כי העסקה בוצעה בכדי לעזור לה לשמור על קורת הגג שלה.

     

    בפסק הדין נקבע שבניגוד לטענת האם הביולוגית, התכלית העיקרית של המתנה הייתה הבטחת זכות המגורים שלה ואילו הותרת הדירה לבנה הייתה תכלית משנית בלבד. העובדה שהתכלית המשנית לא מתקיימת עוד לא מבטלת את העסקה, כיוון שהיא יונקת את כוחה מהתכלית העיקרית שעדיין מתקיימת – הבטחת מגוריה של האם הביולוגית בדירה.

     

    לפיכך נקבע כי האם המאמצת תוכל לרשום את הדירה על שמה ללא צורך בהסכמת האם הביולוגית, שתמשיך לחיות בדירה כל ימי חייה. למרות דחיית תביעתה החליט השופט שלא לחייב את האם הביולוגית בהוצאות, וזאת בצל מות בנה ומצבה הכלכלי והבריאותי הקשה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    עו"ד מיה רשל ארבל
    מומלצים