"היו תקופות שנזרקתי לרחוב"

א' (43), אם חד־הורית מחולון עם שלושה ילדים, מחכה כבר יותר מעשור לדירה בדיור הציבורי. בתקופה האחרונה היא עובדת כמטפלת בקשישים, אבל "אני לא יציבה עם עבודות כי אני צריכה לטפל בילד עם נכות, וסובלת גם מאובדן כושר עבודה". בשנת 2003 הוצעה לה דירה במגדל־העמק על ידי עמידר, אך לדבריה לא רצתה בה מאחר שהבן שלה מטופל באזור המרכז. מאז לא הוצעה לה דירה. ״מאז מגדל־העמק 'סימנו' אותי והודיעו שאינני זכאית כי אני מסורבת דיור ציבורי. במקום זאת קיבלתי 1,190 שקל בחודש סיוע בשכר דירה. הגעתי לוועדת חריגים ובסוף החליטו להוסיף לי 40 שקל.

"היו תקופות שנזרקתי לרחוב ונאלצתי גם לגור במקומות ציבוריים שלא ראויים לילדים. הגעתי לכנסת ב־2016 ואז הבינו שאני במצב קטסטרופלי. מאותו יום התחלתי לקבל סיוע של 3,040 שקל בחודש והכניסו אותי לרשימת המתנה לדיור ציבורי בחולון. לפני חודש הציעו לי דירות זוועתיות עם עובש בקירות וריח של סמים. אני מגדלת ילדים ולא ייתכן שאעבור איתם לבית שלא ראוי למגורים אז לא הסכמתי לחתום. בימים אלו מנסים לאתר דירה שתתאים לצרכים שלי. היום אני גרה בקומה רביעית בלי מעלית שאני בקושי מטפסת אליה. עד היום נזרקתי בין הכיסאות״.

לדברי שרה אסולין מחולון (53), שפעילה בפורום לדיור ציבורי ומטפלת בממתינים, ״יש המון דירות סגורות במרכז של הדיור הציבורי שאנשים פולשים אליהן. התור ארוך. אני מטפלת בבן 58 שגר במחסן כי אין לו מקום לגור, אז שולחים אותו לדיור מוגן״.