שתף קטע נבחר

תשעה דברים שלמדתי על פסיכולוגיה של ספורטאים

ד"ר בוריס בלומנשטיין, יליד בריה"מ שעבד עם ספורטאי-על סובייטים, עובד כיום עם אלופים ישראלים ומעביר את הידע שצבר לסטודנטים במכללה למינהל: "פסיכולוגיית ספורט היא לא רק לספורטאים, זו פסיכולוגיה לכל מי שצריך שיפור מיידי"

ד"ר בוריס בלומנשטיין הוא יליד ברית המועצות שעבד עם ספורטאים סובייטים בכירים, שתחת הדרכתו שברו עשרה שיאי עולם. בשנת 1990 עלה לארץ ובעשורים האחרונים עובד עם ספורטאים ישראלים רבים - בין השאר אריק זאבי ואלכס אברבוך.

 

בלומנשטיין פיתח שתי שיטות ביו-פידבק (שיטת טיפול באמצעות מערכת ממוחשבת המנטרת מדדי גוף, שנועדה לאפשר למטופל שליטה טובה יותר על גופו ועל תגובות פיזיולוגיות ורגשיות), וכיום, אחרי שלושה עשורים במכון וינגייט, הוא מרצה לתואר שני בפסיכולוגיה של הספורט, היחיד בארץ, במכללה למינהל (יותר מ-80 סטודנטים נרשמו בשנתיים האחרונות). "פסיכולוגיית ספורט היא לא רק לספורטאים", אומר בלומנשטיין. "פסיכולוגיה לשיפור מיידי של ביצועים צריך גם בצבא, במשטרה, בחברות השקעה. איפה שנדרשים ביצועים גבוהים צריך 'פסיכולוג ספורט'". אלו כמה מהדברים הדברים שלמד במהלך הקריירה שלו.

 

בוריס בלומנשטיין (צילום: אוראל כהן)
בוריס בלומנשטיין. "פסיכולוגיית ספורט זה לא רק לספורטאים"(צילום: אוראל כהן)

 

1. מהספורטאים הגדולים אפילו אידיוט יכול ללמוד

"היה לי מזל גדול - למדתי פסיכולוגיית ספורט באוניברסיטת מוסקבה, שם היה גם מכון המחקרים לספורט וחינוך גופני של ברית המועצות. היו מגיעים אלינו לבדיקות, מדי שנה, כ-400 מהספורטאים הכי טובים בברית המועצות - הכי טובים בעולם. חבר'ה צעירים, מנוסים, אלופים בהווה, אלופים בעבר, אלופי העתיד. אפילו אידיוט היה יכול ללמוד שם. מ-1975 שיתפתי פעולה עם שיאני עולם וזוכים במדליות זהב - ויקטור סאנייב, למשל (קופץ משולשת עם ארבע מדליות אולימפיות, שלוש מזהב). אנשים ברמות האלה לא אוהבים 'בלה, בלה, בלה'. הם צריכים מדידות מדויקות. הם רוצים להבין מה קורה. זה לא פסיכולוגיה של 'דיבורים'. זה פסיכולוגיה שנועדה לשפר ביצועים. היום השפעת הפסיכולוגיה נמדדת בכלים מדויקים, אז למדנו איך לעשות את זה".

 

2. הכנה, הכנה, הכנה

"בדרך כלל הכנה לתחרות כוללת הכנה גופנית, הכנה טכנית והכנה מנטלית. אני מאמין שאי אפשר להפריד בין ההכנות, כל תרגיל צריך להיות משולב - להכין את הספורטאי לתחרות מבחינה גופנית, טכנית, טקטית ומנטלית באותם התרגילים. את ההכנה הגופנית, הטכנית והמנטלית אפשר למדוד. לראות מה עובד ומה עובד פחות. את ההכנה המנטלית קשה יותר למדוד כי איך תמדוד 'לא היינו מרוכזים’' או 'הרגשתי לחץ'? וכאן נכנסת האישיות של הספורטאי וההבנה של האישיות שלו ומבנה האישיות שלו. יש ספורטאים שצריכים להעיר את עצמם לפני תחרות, יש ספורטאים שדווקא צריכים להרגיע את עצמם לפני תחרות. זה תלוי בענף, זה תלוי בוויסות העצמי של הספורטאי, זה תלוי בפיזיולוגיה שלו וזה דורש לראות איך כל הכנה מנטלית וכל תרגיל, תרגילי נשימה למשל, עובדים עבור אותו ספורטאי. יש מיליוני קומבינציות שעשויות להשפיע על הספורטאי בתחרות. החוכמה הגדולה היא לעשות שילוב באימון של כל האלמנטים. טכני, טקטי, מנטלי, גופני. הכל ביחד. זה נקרא integrated periodization".

 

3. דברו עם עצמכם

 "דיבור עצמי חשוב. בקליעה זה משהו אחד, בג'ודו זה משהו אחר. שוב, זה תלוי באישיות, במה שהספורטאי הספציפי צריך, בהכנות הטקטיות שלו ביריב מולו - האם הוא ניצח אותו בעבר, האם הוא תמיד מפסיד לו. גם צריך רוטינה כי היא בדרך כלל נותנת ביטחון והכל חייב להיות משולב וספציפי ליריב, לענף, לתקופה. אבל בגדול, ספורטאי - לפני ביצוע, משחק, אירוע - צריך לדבר עם עצמו. בקול רם. לתת לעצמו הוראות".

 

אריק זאבי (צילום: טל שחר) (צילום: טל שחר)
אריק זאבי(צילום: טל שחר)

 

4. שחררו את עצמכם

"מה שיאני עולם מרגישים רגע לפני שהם שוברים את שיא העולם? שאלתי את שיאני העולם שעבדו איתי. הם אמרו שהם הרגישו "משוחררים". עכשיו, מה יוסיין בולט עשה לפני הריצות? הוא רקד. הוא משוחרר. נפשית ומנטלית הוא משוחרר. כמו שצריך לשחרר שרירים לפני תחרות ויש מיומנויות ותרגילים לזה, ככה צריך לשחרר את המוח. זה חובה ללמד. אם אתה לא משוחרר, הטכניקה נפגעת. היכולת נפגעת. מה עוזר? הרבה דברים. תלוי בספורטאי. אופטימיות והומור מסייעים, מחשבה חיובית, הלכתי עם ספורטאים לקראת תחרות אולימפית. אפשר לראות את הלחץ עליהם. אתה מתקרב לאולם ורואה איך בן אדם מאבד את הצבע בלחיים. אז לפעמיים צריך מילה טובה, איזו בדיחה".

 

5. ספורטאים מרגישים אחרת

"ספורטאים מרגישים דברים שאדם נורמלי לא מרגיש. הם מאוד מחוברים לגוף שלהם. הם יודעים איך הדופק שלהם צריך להרגיש בזמן תחרות, לפני תחרות, אחרי תחרות. הם יודעים כשהם מוכנים".

 

6. צריך להיות 120% באימון כדי להיות 100% בתחרות

"אימונים על המנטליות לא שונים מאימונים על יכולות פיזיולוגיות. צריך להתאמן חזק, להראות נחישות וחוסן באימונים הפיזיולוגיים וגם באימונים המנטליים. ואני שמח שלפעמיים ספורטאים אומרים לי שההכנות המנטליות אצלי קשות יותר מהתחרות. ככה צריך להיות. צריך להיות 120% באימון כדי להיות 100% בתחרות. ביחד עם ד"ר איריס אורבך פיתחנו את שיטת ה־learning modification application. אלה תרגילים שנועדו להקשות מבחינה מנטלית את האימון. ובאימונים הללו אנחנו גם מוצאים את הפעולה שיכולה לעזור לספורטאי".

 

7. חוסן מנטלי חובה

"יש אלמנט פסיכולוגי אחד מאפיין לכל האלופים. חוסן מנטלי. אנשים שרוצים להיות מצוינים צריכים להתמודד עם אימונים כל יום - פעמיים־שלוש ביום. לחשוב על הענף שלהם כל היום. צריך להתמודד, הרבה פעמים עם מונוטוניות מעצבנת, מדכאת. אתה יכול להיות לבד עם מאמן, שעות על גבי שעות, בשביל לשפר אלמנט קטן. אז אתה צריך נפש חזקה לזה. אתה צריך להיות עם מוטיבציה גבוהה. הספורטאים האולימפיים הם אנשים מאוד חזקים מבחינה נפשית. והספורטאים הכי טובים בהיסטוריה, רובם הגיעו מרקע קשה. גירושים או אבא בכלא, המאמן היה המבוגר היחיד שדאג להם, עוני, ועוד".

 

אלכס אברבוך (צילום: ראובן שוורץ)
אלכס אברבוך(צילום: ראובן שוורץ)

 

8. התרבות היא חלק מהמנטליות של הספורטאי

"תרבות הספורט משפיעה על המנטליות של הספורטאי. ב־1990 הגעתי לישראל - מקום שאף אחד בעולם הספורט לא הכיר. ידעתי רק על מכבי תל אביב בכדורסל. מבחינתי לא היה בכלל ספורט בישראל. זה השתנה אבל עדיין אין הרבה ספורטאים. בברית המועצות היית צריך להתגבר על 15-10 ספורטאים בענף שלך בשביל להגיע לאולימפיאדה. אם אתה לא הכי טוב שלך, יעקפו אותך. בישראל יש ספורטאי אחד, אולי אחד וחצי בענף - אין תחרות ומוטיבציה להצלחה היא בעיה. צריך לחפש בחו"ל, צריך לחפש יריבים. מוטיבציה גם קשורה מאוד לתרבות וככה גם ההכנה המנטלית. בברית המועצות ספורטאים רבים בחרו להיות ספורטאים בגלל שזו היתה אחת הדרכים הטובות ביותר לקבל כסף, להיכנס לאוניברסיטה, למצוא דירה וגם לטוס לחו"ל ולראות עולם. בישראל כיום המוטיבציה לא יכולה להיות אותו הדבר כמו לספורטאים מברית המועצות. אז היא יותר פנימית. כן, יש פרסים וכסף ומלגות וזה חלק מהמוטיבציה, אבל ישראלי בעל מוטיבציה גבוהה תמיד יהיה זה שרוצה לראות מה הוא שווה באמת - מול העולם. זה שילוב של פנימי וחיצוני".

 

9. היתרון הישראלי

"ביפן לספורטאים יש ממש קוד של סמוראים, כמות הספורטאים גדולה - כל אימון

שם עובר בלי אף בעיית משמעת. ברוסיה כל הספורטאים מגיעים מתוך מאגר של מיליונים. אם הם לא הכי טובים וממושמעים בכל אימון, ייקחו להם את המקום. כאן בישראל זה שונה. יש מעט ספורטאים, ואם אתה ממש טוב, התחרות שניצבת מולך לא גדולה. המשמעת - אם יש - היא מהמשפחה ויש לך מזל. אז הגישה שלך לאימונים שונה. אבל מה שהספורטאים הישראלים כן מביאים לתחרויות בינלאומיות הוא שונה ויש בזה יתרון. הם לא רוצים להיות פראיירים - הם לא ייקחו פסיכולוג אם הוא לא עוזר להם. אם הם רואים שמשהו לא עובד, הם משנים את הדרך. הם לא מקובעים. יש לספורטאי הישראלי מעין ממזרות כזו. הוא מחפש לרמות את היריבים בתוך החוקים. הוא רגיש לשפת גוף, קורא את רגשות היריב טוב יותר ויודע איך להגיב בהתאם".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אוראל כהן
בוריס בלומנשטיין
צילום: אוראל כהן
מומלצים