ספר טיסה: הציפורים - טאריי וסוס

הציפורים טאריי וסוס

זה בעצם סיפור פרישות ממרוץ החיים וחיבור לחיים עצמם, והוא נפתח כך: "מתיס בדק אם השמיים בהירים ונקיים מעננים הערב, וכאלה היו השמיים. ואז פנה אל הגה, אחותו, וכדי לעודד אותה אמר לה: 'את כמו ברק, את'. הוא נרעד קצת למשמע המילה שהוציא מפיו, אבל חש מוגן שכן השמיים היו יפים".

כנות ועדינות עוטפות את גיבור הרומן "הציפורים" (מנורווגית: דנה כספי/ הוצאת ספרית פועלים, 226 עמ'), של טאריי וסוס. זה סיפור מלא ברגש, בתהיות קיומיות. ועל כך מתיס, גיבור הסיפור, ראוי ללא ספק למקום מיוחד בספרות המודרנית. המוגבלות האינטלקטואלית שלו גורמת לו לתפוס את עולמו — הקהילה החקלאית הזעירה שבה התגורר כל 37 שנותיו — עם תחושה של פליאה, תמימות וסקרנות ממכרת. כל סיטואציה מגרה אותו; אור דמדומים קיצי, עצי שדר וצפצפה. ומתיס נעצר בכל פעם שהוא רואה דבר מה יפה.

הוא מתגורר עם אחותו הגדולה, הגה, בבית החווה של הוריהם המנוחים. והשניים מתפרנסים ממכירות הסוודרים שהגה סורגת בידה. נכותו של מתיס מקשה עליו למצוא עבודה קבועה, והוא מעדיף לבלות שעות בחלומות בהקיץ בביתו או בתצפית על ציפורים מהסירה שלו.

אצל מתיס אין אקראיות. הכל מסמל משהו ולכל דבר יש משמעות; תנודות הרוח, הגוון האדום בשמיים, הברק שמכה בעץ — כל אלה מצביעים על שינוי או קובעים תוצאה מסוימת. והדברים הללו גם מקור לתסכוליו הרבים של מתיס, בעוד הסביבה שלו לא מסוגלת להבין את המשמעות של המופעים הטבעיים שהוא רואה. והוא שונה והוא רגיש מאוד לרגשותיהם של אחרים והוא מדוכא.

"הציפורים" הוא רומן עדין ומסקרן, וכתיבתו של וסוס פשוטה ומינימליסטית. פרקים קצרים שמתמצתים עולם ומלואו. ועדיין זה רחוק מספרות גדולה. השפה קצת מגבילה ונדמה לפעמים שברצף האירועים והמחשבות, וסוס שכח את העלילה. אבל כשהוא תופס את המורכבות שחבויה במוגבלות של מתיס, וסוס מאפשר לנו לראות את הלקויות שחבויות בנו. הרגישות לפרטים הקטנים, ההנאה שמתעוררת מהתבוננות ממושכת במעוף ציפורים או סתם בבהייה בשמיים — כל אלה מזכירים פעם אחר פעם את הייעוד, את האושר, מי פה המוגבל ומי מבין את החיים. או כמו שכותב וסוס, "האושר בא אליו על אי קטן חשוף, ללא כל אזהרה. הוא לא עשה דבר כדי להשיגו".