שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    תיאטרון לשומרי שבת

    התיאטרון היהודי בניו יורק, "24/6", מעלה שני מחזות ישראלים ברוח סיפורי התלמוד. הבמאי יוני אופנהיים והמחזאי דני הורוביץ בראיון מיוחד על הקשר בין התלמוד למציאות של ימינו

    לא בטוח שידעתם, אבל לפני תשע שנים הוקם תיאטרון ייחודי במיוחד בנופה של מנהטן. התיאטרון, נקרא "24/6" כשמו כן הוא- הוא פועל בכל ימות השבוע פרט ליום המנוחה, יום שבת. את התיאטרון הקים יוני אופנהיים, שחקן ובמאי יהודי - אורתודוקסי ממוצא ישראלי ואמריקאי.

     

    הוא נולד בניו יורק לאבא אמריקאי ואמא ישראלית, את לימודי המשחק והבימוי שלו למד בבית הספר "TISCH" של אוניברסיטת NYU. בילדותו דיבר עברית
    עם אמו, מה שאפשר לו לתרגם מחזות מעברית לאנגלית. "רציתי לעסוק בתיאטרון בדרך שלי״, מספר אופנהיים בראיון ל״ידיעות אמריקה״. ״ככה הקמנו אותו ביחד, כמה חברים. אנחנו עושים תיאטרון מנקודת מבט מאוד יהודית. למשל, בפורים העלנו את המחזה "בית הבובות" של המחזאי הנרי איבסן. במקום שהסיפור יספר על כריסמס, המרתי אותו לנקודת מבט על פורים: במחזה הצגנו את המסכות שאנשים חובשים במהלך חייהם, דיברנו על מקומן של נשים בחברה ועוד". התיאטרון לא פתוח ליהודים בלבד, הוא מדגיש: "אנחנו לא בודקים ציציות - מי שמתחבר לעשייה שלנו - מוזמן. רצינו ליצור בית לכל חובבי התיאטרון שומרי השבת".

     

    לאורך כל חמישה עשר הימים הבאים יתקיימו ערבים מיוחדים בתיאטרון: הצגה של שני מחזות ברצף של המחזאי הישראלי הנודע, דניאל הורוביץ, אשר נכתבו בפער של 20 שנה זה מזה בהשראת סיפורים מן התלמוד; המחזה "דף אחד מן התלמוד", והמחזה "קמצא ובר קמצא".

     

    מדף תלמוד- למחזה בתיאטרון

     

    נחזור קצת אחורה לסיבה שבגינה בחר יוני אופנהיים לתרגם ולהמחיז דווקא את שני המחזות הללו: "נחשפתי למחזאי דני הורוביץ אי שם ב-2006, בעת ששהיתי בארץ בלימודים בתקופת ההתנתקות. דני כתב בזמנו את המחזה "בר קמצא". המחזה מתאר ויכוח בין שני שכנים שהוביל לקרב על העיר ירושלים מול הרומאים", מספר אופנהיים. דני המחזאי, מספר על המחזה גם הוא: "היה איש אחד בירושלים בשם קמצא שערך מסיבה לעצמו. השליחים שלו בטעות הזמינו את שכנו, בר קמצא, למסיבה והם היו עוינים זה לזה. כשבר קמצא הגיע למסיבה, גירשו אותו משם בבושת פנים. היו שם אנשי ציבור ואיש מהם לא התערב. מהעלבון בר קמצא פנה לקיסר רומא, ומסר לו שהיהודים לא מקבלים את המנחות שהוא שולח להם, ובתגובה החליט קיסר רומא להכריז מלחמה על ירושלים. במלחמה מול הרומאים היו שני מחנות בצד היהודי: הקנאים, ואלה שניסו להגיע לפיוס. הפנאטים היו כל כך משוכנעים שהם ינצחו את המלחמה בעזרתו של אלוהים בלבד, כך שהם שרפו את כל התבואות של העיר ירושלים כולה, וכך נותר העץ האחרון בירושלים. בסיפור היה צריך היה לכרות אותו על מנת להציל את יוחנן בן זכאי, שהוא היה ממחנה הפיוס". הוא מוסיף: "בר קמצא הוא מחזה פוליטי פר אקלנס. הוא מדבר על שנאת חינם, קיצוניות, פנטיות. הוא אמנם נכתב לפני 15 שנה, אך מבחינתי הוא עדיין רלוונטי. זה מחזה עלינו, על החברה הישראלית. לאומנות יכולה להוביל להרס. אם נהייה פנאטיים, קיצוניים, מפולגים הסוף שלנו, לצערי, ידוע מראש", כך אומר. אופנהיים החליט להוביל את המחזה גם לבמות מנהטן בעת חזרתו לארצות הברית: "ריגש אותי מאוד כיצד הצליח דני להפוך סיפור מהתלמוד למחזה. החלטתי לתרגם אותו ולהנגיש אותו לקהל האמריקאי. ב- 2015 הצגתי אותו לראשונה בערב המוקדש למחזות שנכתבו בהשראת ההתנתקות״.

     

    גכמגכ ()
    אנסמבל 24-6. תיאטרון יהודי חדשני בניו יורק

     

    "דף מן התלמוד" הוא מחזה הנוסף שכתב הורוביץ ויעלה גם הוא על בימת התיאטרון . בשיחה עימו הוא מספר לנו מדוע בחר דווקא להמחיז סיפורים מן התלמוד: "המחזה הראשון נכתב לפני 35 שנה במסגרת סמינריון באוניברסיטת תל אביב ביחד עם יעקב רז. זה היה בניסיון הראשון לעשות מחזה על פי דף תלמוד. חיפשנו דף שיכול להיות בסיס להצגה, ומצאנו את הפרשה של "תנורו אכנאי", המספרת על ויכוח זעיר בין חכם רבי אליעזר לבין חכמים אחרים, על 'האם איזה תנור מטהר או לא מטהר כלים'. הסיפור מתגלגל ככה שהוא נותן המון אפשרויות לדמיון ולפיתוח תיאטרון. אנחנו רצינו להוכיח שאפשר לעשות תיאטרון עכשווי מחומר תלמודי. מוסר ההשכל מן הסיפור הוא שלוויכוח אחד קטן יש השלכות אם לא מוצאים פשרה. הוא מלמד מה זה לחיות בחברה פלורליסטית. בשבילנו היה חשוב לא רק האמירה אלא להראות שאת הטקסט, אם בוחרים את המדרש הנכון ניתן להעלות בתיאטרון. בתנ"ך יש סיפורים מדהימים וכך גם בתלמוד ואין סיבה שלא ייחשפו אליהם". החוויה של הקהל, אומר אופנהיים: "היא מעניינת משתי הזוויות: אלה שלא נחשפו לסיפורי התלמוד, אך נחשפו לתיאטרון ואלו שנחשפו לסיפורי התלמוד, אך לא נחשפו לתיאטרון. אפילו קיבלנו מילגה ממדינת ניו יורק. כיף לראות שעוד גורמים מאמינים שמה שאנחנו עושים הוא רלוונטי וחשוב״.

     

    ההצגה רחוקה מלהיות מסורתית. ״מיכל בירנבאום, היא שחקנית שעובדת איתנו כבר תקופה ארוכה, והיא משחקת בכלל את הרבי הראשי. יש הנחה רווחת שאומרת שהתלמוד מיועד רק לגברים ולא לנשים. בהצגה הקהל למעשה נכנס למסיבה של בר קמצא: יהיו בקהל בלונים, כיבוד, מוזיקה. לאחר שהקהל ייכנס לאווירה הוא ישב והמחזה יתחיל. במחזה עצמו משחקים חמישה שחקנים, בתיאטרון כולו חברים עשרים שחקנים, ולאורך כל תשע שנות קיומיינו עבדו איתנו מעל ל-70 או 80 אמנים".

     

     

     

     

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים