"חוקרים פרטיים": כיצד הבינו יהודים את המתרחש בגרמניה הנאצית?
אנחנו מפתחים דרכים לקרוא את התצלומים האלה "בין השורות" - לגלות את האמונות, התקוות, הפחדים והרעיונות שהביאו את היהודים "שלנו" לצלם דווקא דברים מסוימים, דווקא מפרספקטיבות מסויימות, ולשמור באלבום דווקא לצד צילומים מסוימים ולא אחרים
העבודה שלי כהיסטוריון דומה לניסיונו של ילד לצאת מחדר בריחה לאחר שלקחו לו את המשקפיים. לחדר יש כללים, ונדמה לי שאני מבין אותם, אבל אין בו סדר פעולות קבוע מראש ושום דבר אינו בלתי נמנע. אני מוצא רמזים רבים, חלקים מסיפור גדול יותר, אבל לא בטוח שהם שייכים דווקא לפאזל שלי, ואם כן - לאיזה מקום בפאזל. אני רואה את המרחב שבחדר רק בערך: בהיר מספיק כדי שאדע שהכתובת נמצאת על הקיר; מטושטש מכדי לקרוא מה הכתובת אומרת. וכמו בספרי אגדות מוצלחים כשהמפתח למגירה הסודית כבר יהיה בידי, התשובה שאמצא שם תשתנה לפי השאלה ששאלתי.
חוקרים פרטיים - לכל הכתבות הקודמות
השאלות שאני שואל בתוך "חדר הבריחה" שלי קשורות לעליית הנאציזם מתוך הדמוקרטיה הגרמנית, לרצח ההמוני שבא בעקבותיה, ולתגובת היהודים בגרמניה למתרחש סביבם. למי שגדל בישראל קשה שלא להיות סקרן ביחס לנושאים הללו. אולם התשובות שקיבלתי - בטקסי יום השואה, בספרים לבגרות ואפילו בחלק מספרי ההיסטוריה שקראתי מחוץ לבית הספר - נראו לי פשוטות ו"נוחות" מדי: היטלר עלה לשלטון כי הגרמנים סבלו מ"מחלת נפש" לאומית; השואה היא תוצאה של האנטישמיות ש"תמיד הייתה" בגולה; היהודים בגרמניה לא ברחו כשיכלו מפני שהם לא הבינו שהם לא באמת שייכים, וכן הלאה.
אתם מבינים, הטריק האכזרי ביותר שחדר הבריחה מכין לנו הוא הקלילות שבה אפשר לצאת ממנו. לא מעטים המתרוצצים בחדר, מקרבים במהירות את עיניהם החלשות לחפצים ופתקים אחדים, ויוצאים החוצה לבשר עד כמה החידה הייתה פשוטה, עד כמה הפתרון היה "ברור מאליו". מהמעט שראו הם כבר גילו את החוקיות, החזרה וההכרח שמאז ומעולם שלטו בחדר. כשהבנתי את זה, החלטתי שאני רוצה להישאר ב"חדר" ליותר זמן. למדתי שמי שנשארת מספיק זמן בתוך החדר, שואלת מספיק שאלות, מגלה שהחדר, כלומר המציאות ההיסטורית, מורכבת ומגוונת, לא מקרית אך גם לא הכרחית. היא מגלה שיותר מ"החוקים" וההכללות, מהלך ההיסטוריה נקבע מתוך האופנים בהם הבינו אנשים את חוויותיהם, הסיפורים שהם סיפרו לעצמם על עצמם ועל "החוקיות" המדריכה אותם.
בתוך המסגרת הזו, בשנים האחרונות המחקר שלי מתמקד באופנים שבהם הבינו יהודים בגרמניה את המתרחש בסביבתם לאחר עליית הנאצים לשלטון. בשנים שלאחר קריסת הדמוקרטיה של רפובליקת ויימאר הופעל לחץ גובר והולך על היהודים, שהוביל להוצאתם בכוח מהחברה, התרבות, הפוליטיקה והכלכלה בגרמניה. אולם הצעדים שננקטו לא היו אחידים, מתואמים, או אפילו ברורים לכולם, והאכיפה של חוקים ותקנות השתנתה ממקום למקום ומזמן לזמן. האופן בו יהודים הבינו את המציאות החדשה יכול להסביר שאלות פרקטיות - למשל, למה רבים מהם לא היגרו מגרמניה מלכתחילה - אולם, מעניין יותר, הוא יכול לגלות גם מארג מורכב של זהויות, זכרונות וחוויות שעיצבו את ההתנסות היהודית ברייך השלישי.
כדי להבין את ההתנסות הזו, אפשר לבחון למשל יומנים או ספרי זכרונות של אנשים שחיו בתקופה. במחקר שלי בחרתי מקורות מסוג אחר: אני מנתח את הצילומים שיהודים צילמו מסביבתם הקרובה תחת הנאציזם, וכיצד סידרו צילומים אלה באלבומים שלהם. מאז סוף שנות העשרים של המאה העשרים היו בבתים רבים מצלמות כיס זולות, ונדמה שכולם עסקו ללא הרף בצילום: ילדים ונשים, זקנים ויתומים, בנקאים ופועלים. ביחד עם צוות של חוקרים באוניברסיטה העברית, אנחנו מפתחים דרכים לקרוא את התצלומים האלה "בין השורות" - לגלות את האמונות, התקוות, הפחדים והרעיונות שהביאו את היהודים "שלנו" לצלם דווקא דברים מסוימים, דווקא מפרספקטיבות מסויימות, ולשמור באלבום דווקא לצד צילומים מסוימים ולא אחרים. האנשים שצילמו את הדברים לא היו תמיד מודעים לבחירות שעשו, זה היה מבחינתם "מובן מאליו".
כשבחנו באופן ביקורתי את המובן מאליו הזה, בהשוואה לתקופות אחרות או לצילומים של לא-יהודים בגרמניה, ראינו כיצד ההתנסות היהודית על גווניה המרובים נפרשת לנגד עיננו, ביחד עם ניסיונות שונים לנחש מהי המשמעות של המציאות הפוליטית שבה הם חיו; לנחש האם הגיעו כבר אל נקודת "האל חזור", שאחריה כבר לא ישובו הדברים לעולם להיות כשהיו, ולנסות להגיב אל הסכנות הגלומות בהתפתחות שכזו.
המורכבות שבהתנסות ההיסטורית, אפילו במצב קיצוני כמו של היהודים ברייך השלישי, מרתקת בעיני גם משום שיש לה השלכות לחיים שלנו כיום. ייתכן שהמשבר של הדמוקרטיות הליברליות למול רעיונות פופוליסטים, שחיתות, דיסאינפורמציה ולאומנות יחלוף ויישכח. ייתכן שהוא יביא לצונאמי הרסני, כמו בשנות העשרים והשלושים באירופה. כאז גם עתה, המציאות היא מורכבת ומבלבלת, וקשה לצפות את נקודת האל חזור. ההיסטוריון מבקש להאיר את הגיוון, המורכבות ואי הוודאות שעמם התמודדו בני אדם בעבר. גם אם אין באלה כדי לתת בידינו מפה ברורה ליציאה מחדר הבריחה, הם מובילים אותנו אל עבר מראה עכורה בה אנחנו יכולים לראות, במעורפל, את עצמנו.
פרופ' עופר אשכנזי, החוג להיסטוריה, האוניברסיטה העברית בירושלים
חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית
לפנייה לכתב/ת 
