שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    תבעה על הרעת תנאים – וחויבה לשלם בעצמה

    עובדת "איל מקיאג'" טענה שהעסקתה נפגעה על רקע הריונה והיא אולצה להתפטר. אלא שהשופטת שוכנעה שהתנהלות החברה הייתה מקצועית

    בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה לאחרונה את תביעתה של עובדת לשעבר ב"איל מקיאג' קוסמטיקה", שטענה שהחברה פגעה בתנאי העסקתה בהיותה בהריון וגרמה לה להתפטר. השופטת שרה שדיאור קבעה שהוכח שהתנהלות החברה הייתה עניינית ומקצועית ולא הייתה קשורה להיריון.

     

    התובעת הועסקה בחברה במשך כשלוש שנים, עד מרץ 2017, תחילה כנציגת טלמרקטינג, אחר כך כמוכרת ומאפרת בסניף החברה בקניון מלחה, ובהמשך כמנהלת הסניף. בהמשך היא הועברה לניהול סניף אחר בירושלים, קטן יותר, תוך שהובטח לה כי תנאי ההעסקה והשכר יהיו זהים. לאחר סיום ההעסקה (בנסיבות שנויות במחלוקת), התובעת הגישה נגד החברה תביעה על סך כ-233 אלף שקל. באמצעות עו"ד איילת כהן היא טענה שהמעבר גרם לירידה בשכרה, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים.

     

    לדבריה, לאחר שיצאה לשמירת הריון ובהמשך לחופשת לידה, היא הבינה שהחברה מינתה מנהלות לשני הסניפים, ולא תחזיר אותה לתפקידה. לכן היא הודיעה לחברה על התפטרותה עם סיום חופשת הלידה, ובנסיבות אלה, לטענתה, התנהלות החברה היא שהביאה להתפטרותה.

     

    את החברה, המעסיקה כ-300 עובדות, ייצגו עורכי הדין יעקב בטש ואייל שווגר, שהציגו עמדה אחרת, ולפיה התובעת התפטרה מיוזמתה לצורך טיפול בבנה, ואילו החברה לאורך כל הדרך לא הרעה את תנאי עבודתה בשל ההיריון, ואף שילמה לה את כל זכויותיה.

     

    ואכן, השופטת שדיאור קיבלה את עמדה זו בהתבסס על האירועים כפי שזכרו אותם התובעת מצד אחד, ושלושה עובדים מרכזיים בחברה מצד שני, כולל מנכ"ל החברה. היא שוכנעה כי בעדות התובעת התגלו סתירות של ממש, כולל סתירת ראיות שהיא עצמה הגישה (למשל שיחות מוקלטות בינה לבין מעסיקיה), בעוד שעדויות עובדי החברה היו עקביות ומהימנות.

     

    ניתוח העדויות ושיחות שקיימו הצדדים בזמן אמת הוביל את השופטת למסקנה כי החברה אכן לא פגעה בתנאי העסקת התובעת, וכי ההחלטה להעביר אותה סניף התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד, כגון אי עמידה ביעדים מצד התובעת ותלונות שירות – לפני הידיעה על ההיריון, ובלי קשר אליו.

     

    בפסק הדין צוין שהתובעת עצמה אישרה בשיחה שתועדה בזמן אמת כי על מנת ששכרה לא ייפגע עליה לעבוד ולהראות מאמץ, וכי "רק אם לא תעבוד כמו שצריך אז שכרה אכן עלול להיפגע". יתרה מכך, השופטת שוכנעה כי מעסיקיה של התובעת הלכו לקראתה מעבר למה שעשו לאחרים.

     

    גם בנוגע להתפטרות הובהר כי טענת התובעת שלפיה "הבינה" שאין לה לאן לשוב נותרה בגדר הנחה בלבד, ולא נסתרה טענת החברה שלפיה הייתה מאפשרת לתובעת לשוב ולנהל סניף כלשהו. "מנגד", נכתב, "הנתבעת הוכיחה כי ההחלטות שנתקבלו היו מבוססות, מקצועיות ענייניות ונגעו לניהול העסק באופן תקין ורווחי".

     

    בסיכומו של דבר נפסקו לתובעת רק 2,480 שקל עבור ניכוי חוסרים והפרש דמי מחלה וחופשה, אלא שסכום זה יתקזז, מאחר שהתובעת חויבה לחברה הוצאות משפט בסך 2,500 שקל, ושכר טרחת עו"ד בסך 8,000 שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובעת: עו"ד איילת כהן
    • ב"כ הנתבעת: עו"ד יעקב בטש ועו"ד אייל שווגר ממשרד זאבי-בטש
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים