שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    100 שנה של הגבלת נשים בפוליטיקה בישראל

    סברתם שהאיסור על נשים להיבחר בש"ס ויהדות התורה הוא המצאה חדשה? נשות היישוב העברי לפני קום המדינה חוו הדרה על בשרן, אבל הן לא ויתרו

     

    לשימוש מקומונים בלבד! חלוצות תל עמל ניר דוד (צילום: זולטן קלוגר, לע
    חלוצות בתל עמל (ניר דוד), שהוקם בחומה ומגדל(צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

    גילויים של הדרת נשים בישראל גורמים לנו לעיתים להתרפק על העבר. מקרים חוזרים ונשנים של איסור על שירת נשים בציבור, ניסיונות לאכיפת "קוד לבוש צנוע", הגבלת מקום ישיבה באוטובוס ומחיקת פניהן של נשים ממודעות ופרסומות מביאים אותנו להיזכר בדור החלוצות, שבתמונות תועדו לבושות בבגדי עבודה ומכנסיים קצרים, ניצבות לצד הגברים, אוחזות כלי עבודה או נשק, שותפות מלאות בבניין הארץ ובהגנה על המולדת. כך מצטיירת, לכאורה, אידיליה של שוויון.

     

     

    אלא שגדול הפער בין מה שנראה בתמונות לבין המציאות, וההנחה שהתקיים שוויון זכויות בין נשים לגברים בתקופה שקדמה לקום המדינה היא מיתוס חסר ביסוס. חוקרות רבות, בהן מרגלית שילה, חנה ספרן, יעל ישי וסלביה פוגל ביז'אווי מראות כי נשים סבלו לא רק מאי שוויון כלכלי ותעסוקתי, אלא גם פוליטי.

     

    הדרת הנשים שאפיינה את היישוב העברי הגיעה לשיאה ב-1918, כאשר השלטון הבריטי דרש מהיהודים בארץ ישראל לבחור גוף ייצוגי מאורגן. התהליך אמור היה להביא במהרה להקמת "כנסת ישראל", אך זו נדחתה שוב ושוב בשל אי הסכמות, ובראשן מחלוקת סביב זכות הבחירה לנשים.

     

    הוויכוח על זכותן של נשים לבחור ולהיבחר התנהל בין היישוב הישן (החרדי), שאליו הצטרפה תנועת המזרחי, לבין היישוב החדש - ובעיקר מפלגות הפועלים, שתמכו בזכות הבחירה לנשים מתוך שאיפה להקים בארץ תשתית מדינית מודרנית. על רקע זה הוקמה ב-1919 "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל", ארגון על-מפלגתי שמטרתו קידום זכויות פוליטיות והבטחת זכות בחירה לנשים. ליו"ר נבחרה ד"ר רוזה וולט שטראוס.

    הנרייטה סאלד. נבחרה רק באסיפה השלישית ()
    הנרייטה סאלד. נבחרה רק באסיפה השלישית

    נושא זכות הבחירה לנשים עלה שוב ושוב לדיון בכינוסים של מוסדות היישוב, אך רק בינואר 1926, באספת הנבחרים השנייה, הוכרז על שוויון זכויות לנשים. בין הנשים שנבחרו לאספת הנבחרים השלישית היו למשל הנרייטה סאלד ורחל כהן-כגן.

     

    במשך שנים הושמט סיפור המאבק על זכות הבחירה של נשים בישראל מהנרטיב הציוני. הוא לא נלמד בבתי הספר. תולדות "התאחדות נשים עבריות למען שיווי זכויות בארץ ישראל" ושמות הפעילות המרכזיות (בהן חמדה בן יהודה, רחל כהן כגן, שרה עזריהו ואחרות) לא מוכרים ואינם מונצחים במרחב הציבורי.

     

    השכחת הסיפור והטמעתו של שוויון מדומה בתודעה הקולקטיבית יוצרות מצג שווא שלפיו הדרת נשים היא בעיה שמעולם לא התקיימה בארץ, ושמאבק על זכותן של נשים לבחור ולהיבחר אינו רלוונטי בימינו. זו טעות קשה. נשים בישראל הן היחידות בעולם המערבי שעדיין חשופות לחוקים שמפלים אותן לרעה והיחידות שהאפשרות למלא תפקידים ציבוריים מסוימים חסומה בפניהן.

     

    קהילות שלמות בישראל מדירות נשים מהאפשרות לקחת חלק בהנהגה. המדינה אפשרה באופן רשמי התמודדות בבחירות של רשימות שבתקנון שלהן מופיעה מגבלת השתתפותן של נשים כחברות מפלגה ומועמדות לכנסת. רק השנה הסתיימו שתי עתירות נגד אגודת ישראל וש"ס בשינוי תקנון פורמלי שאסר כניסה של נשים למפלגות, שינוי שהיה מהשפה ולחוץ. אף שנראה שהשיגו שוויון פורמלי לפני 100 שנים במאבק לזכות הבחירה, נשים בישראל עדיין לא יכולות להיקרא אזרחיות שוות זכויות.

    עינת עופר רותי הלפרין קדרי ()
    עינת עופר ופרופ' רות הלפרין קדרי

    בדומה לאקטיביסטיות בנות זמננו, גם מנהיגות "התאחדות נשים עבריות למען שיווי זכויות בארץ ישראל" היו נתונות תחת לחצים ונלכדו בדילמה בין המחויבות לאינטרסים הלאומיים לבין המטרה הפמיניסטית. האיום הקיומי על היישוב היהודי האפיל (אז כמו היום) על נושאים חברתיים-אזרחיים כגון שוויון מגדרי וזכויות נשים, וסימן אותם כפחות חשובים לעומת הדאגה הביטחונית. הסירוב להיכנע לתכתיבים של גורמים דתיים אורתודוקסים נתפס (בדיוק כמו היום) ככזה שעלול להוביל לקרע בעם. למרות זאת, האקטיביסטיות של היישוב העזו יותר והתפשרו פחות מאשר פעילות פמיניסטיות בנות זמננו.

     

    זכות הבחירה היה הנושא המרכזי שסביבו התאחדו נשים ממגזרים שונים וניהלו מאבק משותף עד לניצחון. במידה מסוימת חלק מן הנשים כיום חשות יותר רתיעה מכניסה ל"שדה המוקשים" של לחצים והאשמות, ונוטות להיכנע ביתר קלות לאקסיומה שלפיה מאבקים פמיניסטים לא ניצבים בראש סדר העדיפויות של המדינה וכי הם עלולים להחריף את הפילוג בחברה הישראלית.

     

    "גדולתו של כל דור היא ביצירת תקדימים עבור עצמו" אמרה המשפטנית בלווה לוקווד, האישה הראשונה שהתמודדה אי פעם לנשיאות ארה"ב. השנה היא שנת ה-100 להיווסדה של התנועה הסופרז'יסטית הארצישראלית, וזה זמן מצוין להכיר את ההיא-סטוריה, לשנות את הנרטיב וללמוד מהתקדים שיצרו עבורנו החלוצות, במיוחד כעת, כשאנו ניצבות וניצבים בפני עוד מערכת בחירות.

     

    • פרופ' רות הלפרין-קדרי היא ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר אילן. עינת עופר היא חברת מרכז רקמן. מחר (רביעי) יתקיים בבר אילן כנס "המאבק על הקול – מאה שנות אקטיביזם למען שוויון זכויות נשים בישראל"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

    פורסם לראשונה 10/12/2019 09:56

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים