שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    דרוזים, תפסיקו לנופף בשירות הצבאי שלכם

    הסערה סביב הפסקת הלימודים של בני העדה בחיפה גררה שרשרת תגובות שבכולן הוזכרה ברית הדמים עם היהודים. זהו שיח עלוב ומשפיל

     

    עו
    עו"ד שקיב (שכיב) עלי

    החלטתה של ראש העיר חיפה עינת קליש רותם להפסיק את רישום תלמידי הכרמל הדרוזים לבתי הספר העירוניים גררה ביקורת מכל עבר. לא עזר לה הנימוק שתלמידי החוץ מגדילים את הצפיפות בכיתות שעה שהעירייה מחויבת קודם לכל לדאוג לתושבי העיר.

     

     

    ראשית יצא נגדה ראש העיר הקודם, יונה יהב, שטען שההחלטה ממלאת אותו בושה. לא ייתכן, לדבריו, שחיפה תסגור את הלב ואת הדלת בפני המשפחות הדרוזיות שרוצות שילדיהן ילמדו דווקא בחיפה. רצונה של גב' קליש רותם, הדגיש, הוא להרוס עד דק את המורשת שהשאיר במהלך שנות שלטונו. גם ראש העיר שקדם לו, עמרם מצנע, יצא נגד ההחלטה וביקש מקליש לא רק לחזור בה אלא גם להתנצל.

     

    ח"כ יואב קיש טען שהמהלך של פוגע בברית הדמים ובמרקם היחסים בין הדרוזים לבין היהודים. שר החוץ ישראל כץ לקח את הביקורת צעד קדימה כשקבע כי "אם קליש רותם לא תחזור בה, יש להעבירה מתפקידה". לדעתו, "לא ייתכן שראש העיר גחמנית תפגע בצורה בוטה שכזאת במרקם החיים המשותפים בין הרוב היהודי לבין עדת המיעוטים הנאמנה ביותר למדינת ישראל".

     

    מצער מאוד שקולות כאלה לא יצאו להגנת המיעוטים האחרים תושבי הסביבה, שגם ילדיהם יסולקו ממוסדות החינוך העירוניים. בעניין הזה – דממה. לפחות ראש עיריית קריית אתא יעקב פרץ קרא לכפרי הכרמל ללמוד במוסדות החינוך של עירו.

     

    טורים נוספים של עו"ד שקיב עלי:

     

    מן העבר השני נשמעו גם קולות של דרוזים תושבי הכרמל. בלטו במיוחד שניים: הראשון הוא הח"כ לשעבר יו"ר יד לבנים, אמל נסראלדין, והשני שגריר ישראל בפנמה רדאא מנסור. שניהם תקפו את ההחלטה, כמובן תוך שהזכירו לראש העיר את השירות הצבאי של בני העדה הדרוזית ואת תרומתם ישראל גם קודם להקמתה.

     

    במכתבו לראש העיר קליש רותם הדגיש נסראלדין שחלק מהתלמידים באים ממשפחות שכולות. הוא לא שכח לציין שארגון יד לבנים שבראשו הוא עומד מנציח את זכרם של 432 חללים דרוזים, ושבמכינה הקדם צבאית בדליית אל כרמל לומדים כ-400 חיילים לעתיד.

     

    בתגובתו של השגריר מנסור, שאותה פרסם בדף הפיסבוק שלו, הוא החזיר את קליש רותם כ-100 שנה אחורה כשציין שמנהלו הראשון של בית חולים רמב"ם היה בן העדה הדרוזית, והוסיף כי הוא עושה בשליחותו ימים כלילות למען העיר חיפה. גם הוא – איך לא - הזכיר את שותפות הגורל בין הדרוזים לעם היהודי ואת תרומתם הצבאית של בני העדה.

    דרוזים בדלית אל-כרמל (צילום: רויטרס)
    חללי צה"ל הדרוזים על קיר הנופלים(צילום: רויטרס)

    השיח הזה, ה"דרוזי-ישראלי", חייב להשתנות. במקום לשים את הדגש על השירות הצבאי שכביכול מצמיח זכויות כאלה ואחרות לבני העדה, יש להדגיש את חובת המדינה - על כל עריה ומוסדותיה - לאזרחיה על כל העדות החיות בה. מי שטוען שהשירות הצבאי הוא בבחינת ברית דמים עם העם היהודי, או בבחינת מילוי החובה החלה על כל אזרח, לא יכול לנפנף בו כאמצעי לקבלת תמורה כלשהי. אחרת אין הבדל בינו לבין כל שכיר חרב המבקש תמורה בעד שירותו הצבאי במדינה שאינה ארצו.

     

    השיח הדרוזי הנשען על קבלת תמורה כנגד השירות הצבאי או הנשען על הקשר הדרוזי יהודי, הוא שיח עלוב ומשפיל. משפיל משום שהופך את הדרוזים לשכירי חרב ועלוב משום שיש בו כדי להעליב את כל מי שמאמין כי השירות הצבאי הוא בבחינת חובה ולא טובה שהאזרח עושה למען מדינתו.

     

    נציגי הדרוזים צריכים להחליף דיסק מהר ככל האפשר. הציבור הישראלי מאס בטיעוני הדרוזים המתבססים על השירות הצבאי ותרומתם לביטחון המדינה. הזכויות הן לעולם פועל יוצא של אזרחות ולא של קיום חובות – אזרחיות או צבאיות - למען המדינה. הן עומדות בפני עצמן ללא קשר.

     

    ובאשר לנושא בתי הספר בחיפה, חובה על כפרי הכרמל לעשות חשבון חינוכי ולבדוק אם אכן העניקו הלימודים בעיר ערך מוסף כלשהו בהשוואה לאלה שלא למדו בחיפה. לי נדמה שהתשובה היא ששום יתרון לא צמח להם מכך למעט טפיחה קלה על השכם.

     

    • מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים