הבית שהרצל מעולם לא היה בו

שנים רבות עמד בית עזוב ומתפורר בלב יער חולדה שבסמוך לקיבוץ חולדה. איש מאלו שפקדו את המקום לא התרשם מהמבנה העזוב ובוודאי שלא שיער שמדובר בבית שהוקדש לזכרו של הרצל ואשר היווה בראשית המאה חלק מחווה חקלאית.
לפני כמה שבועות נחנך הבית מחדש, לאחר עבודות שיקום יסודיות ומוצלחות ביוזמת קק"ל, והוא משמש כמעין מוזיאון קטן בלב היער לתולדות ההתיישבות באזור. בחולדה נולד מפעל הייעור של הקרן הקיימת. כיום יותר מ-920 אלף דונם יער מכסים את שטחי הארץ.
לאחר מותו של הרצל בשנת 1904, הוחלט לנטוע בחולדה יער לזכרו של חוזה המדינה ולבנות בטבורו בית על שמו. קק"ל הכריזה אז על מפעל "תרומת עצי זית" – קרן לטובת רכישת נחלות ונטיעת עצי זית (שאליהם חוזרים עכשיו). לרשות הקרן הועמדו אדמות חולדה לנטיעות לזכרו של הרצל.
ארבע שנים אחר כך, בשנת 1909, הוקמה במקום חווה לנטיעת עצי זית ונבנה בית בן קומה אחת ומרתף, שנקרא כאמור "בית הרצל". את החווה ניהל האגרונום לואי בריש שהתגורר לבדו בקומה הראשונה. לפועלים הותיר את קומת המרתף הצפופה.
הפועלים שזה מקרוב עלו ארצה היו חסרי ניסיון, ובסופו של דבר מתוך 12,000 שתילים נקלטו רק 3,000. היחסים בין מנהל החווה בריש לבין הפועלים הלכו והורעו, ואחרי כמה שנים הוא הוחלף באגרונום יצחק וילקנסקי. המנהל החדש הפך את המקום לחוות לימוד עם משק מעורב. לכרמי הזיתים נוספו עצי בוסתן, חורש ויער, וביניהם שקדים, אורנים, שיטים, ברושים וחרובים וכן שדות פלחה, משק חי ותעשייה חקלאית קטנה.

מלחמות ונטישות

במהלך מלחמת העולם הראשונה עזבו רוב הפועלים את המקום, או גורשו והחווה נעזבה. בתום המלחמה התיישבו בחולדה קבוצות של חלוצים שהביאו עימהן את רעיון הייעור של שטחים חשופים. סיסמתם היתה: "נייער את ההר, נחייה אותו וגם ניישב".
במאורעות קיץ 1929 עמדה גם חולדה מול התקפה של ערביי הסביבה. באחד הקרבות נהרג אפרים צ'יזיק, שבא לסייע בהגנת המקום (אחותו שרה נפלה בתל חי יחד עם טרומפלדור וחברים אחרים). צ'יזיק נהרג בעת שזחל יחד עם יתר המגינים לעבר בית הרצל אחרי שהערבים הקיפו את החווה והבעירו את הגורן. בעקבות ההתקפה אילצו חיילים בריטים את אנשי החווה לעזוב אותה והיא נעזבה לשנתיים נוספות.
בשנת 1931 התיישבה בחולדה קבוצת החלוצים "גורדוניה" מפולין והחלה בשיקום היער ובנטיעות. בשנת 1937 הם עזבו את החווה והקימו את קיבוץ חולדה לא הרחק משם.

אחוזה של חלוץ פולני

כיום משתרע יער חולדה על פני יותר מ-200 דונם וכולל חניונים ומתקנים לציבור. היער הוא גן לאומי ומנוהל על ידי קק"ל. בסמוך לבית הרצל נמצאת בריכת מים עשויה בטון. מבריכה זו הוזרמו מים ב"קו השילוח" לירושלים הנצורה במלחמת השחרור.
לא הרחק משם מצויה אנדרטת חולדה – פסל אבן של הפסלת בתיה לישנסקי לזכרם של אפרים ושרה צ'יזיק – שהוקמה בשנת 1937.
אל בית הרצל, הבנוי אבני גיר, מוביל גרם מדרגות כשמעקי בטון משני צדדיו. המדרגות מובילות למרפסת מקורה בגג עץ שממנה נכנסים לחדר הראשון. מדובר במבנה די קטן המרוצף מרצפות צבעוניות (ששוחזרו). בכניסה מוצגת תערוכה יפהפייה על תולדות המקום שאצרה נירית שלו-כליפא ועיצב סטודיו ויטרא (יעל עמית וגלית גאון).
את החדר הסמוך הפכו לחדר הקרנה בו מוצג מופע סרט נפלא בן שמונה דקות, בכיכובו של מודי בראון, שגם כתב וביים. הסרט מתאים לכל הגילאים ומספר בהומור ובחן את סיפורה של חולדה וייעור הסביבה. בעיקר אהבתי את הסיפור על החלוץ ששלח לאהובתו בפולין צילום של היער וכדי לשכנעה להצטרף אליו ציין שזו אחוזתו. אם הצליח? בואו ותראו. מחדר ההקרנה יוצאים שוב למרפסת קטנה ממנה ניתן להשקיף על הסביבה.
שיקום הבית נעשה על ידי קק"ל בתרומת ג'ון שרני מטורונטו. התערוכה – בתרומת שרה ובריאן צ'יזיק מקליפורניה (שאין להם שום קשר דם לאפרים ושרה צ'יזיק).
המקום פתוח כל יום, כולל שבת, בין השעות 09:30-16:00. הכניסה חופשית.

איך מגיעים?


מכיוון ת"א לוקחים את כביש 44 עד צומת נחשון. בצומת פונים ימינה ושוב ימינה בפניה הראשונה. חולפים על פני קיבות משמר דוד ומיד אח"כ הכניסה ליער חולדה. מכיוון ירושלים: מצומת שמשון עד צומת נחשון והמשך כנ"ל. מכיוון מזכרת בתיה - לנסוע מזרחה בכביש 411 עד היער.