בעשור הבא כבר לא תקראו ספרים. תאזינו להם

עזבו אתכם מחתונה בקאריביים, שכחו ממכונית מייבאך, אל תתאבדו על שער ברולינג סטון. היום כל סלב שמכבד את עצמו יודע: ב-2020 אתה לא שווה שום דבר אם אין באמתחתך את סמל הסטטוס הנכון והנבון של התקופה – אודיובוק. בעברית, ספר שמע. לא חובה לכתוב אחד, מספיק לקריין. כך למשל, תוכלו להאזין ל"דיוקן האמן כאיש צעיר" בקולו של קולין פארל, "ניצב כל הלילות" מפיה של ריס וויתרספון, "גטסבי הגדול" בניגונו של ג'ייק ג'ילנהול או "פעמון הזכוכית" בהגשת אחותו, מגי ג'ילנהול. מבחר זעום אך מייצג.

לא תמיד זה היה ככה. למעשה, עד לא מזמן, המילה אודיובוק עוד נשמעה כמו המצאה בדיונית מ"בחזרה לעתיד 2". קראו למשל את המשפטים הבאים: "צורה אמנותית חדשה-ישנה זוכה בתקופה האחרונה לפריחה גדולה. קוראים ותיקים אולי זוכרים את תסכיתי הרדיו מהימים שלפני פרוץ הטלוויזיה. הגרסה העכשווית, כבר זכתה לכינוי 'סרטים לאוזניים': ספרי שמע, מעין תסכיתים ארוכים, שאין להם כלל מקבילה בדפוס". הם הודפסו בידיעות אחרונות רק לפני חמש שנים, בסוף שנת 2014.

בינתיים, הגענו למצב ש"הסרטים לאוזניים" לא רק מגייסים כוכבים, אלא גם מייצרים כאלה בעצמם. קחו למשל את גברה זקמן. לכם אולי השם הזה נשמע זר לחלוטין, אבל רבבות מאזינים ברחבי העולם מזהים את קולה באותה הקלות שתזהו את פניה של סקרלט ג'והנסון. לפני שהפכה לאחת מקרייניות הספרים הפופולריות ביותר בסצנה, זקמן החלה את דרכה בכלל כשחקנית תיאטרון שייקספירית, והתנסתה גם במשחק בטלוויזיה. נכון לעכשיו היא כבר הקליטה מאות ספרים, ועל פי הניו יורק טיימס, בתחילת דרכה הייתה מרוויחה עד 3,000 דולר לכל כותר – מספיק בשביל שכר דירה במנהטן ועוד קצת בזבוזים. דון כץ, מייסד חברת אודיובל, שאיתה זקמן עובדת, אפילו צוטט פעם כשהוא מתרברב שעם כ-2,000 שחקנים שמועסקים אצלו, הוא בעצם המעסיק הגדול ביותר בתחום המשחק בניו יורק. בינתיים, בתי ספר למשחק ברחבי העולם, גם כאלה נחשבים, כמו ג'וליארד או בית הספר למשחק בייל, כבר מציעים לסטודנטים סדנאות בהקלטת ספרים. הרי אם שם נמצא העתיד הכלכלי בתחום, מחובתם לספק את ההכשרה המתאימה.

היום אפשר להצהיר בביטחון שענף ספרי השמע נהנה מפריחה אדירה, ולהעריך בלי להסתכן שבעשור הבא ימשיך במהירות שיא את נדודיו מהשוליים אל קדמת הבמה. מחקר שפורסם החודש על ידי מכון פיו מציג מגמה ברורה: האודיובוקס צוברים קהל הולך וגדל, לצד סוגה מתפתחת נוספת, הספרים האלקטרוניים. אומנם שתי הצורות האלה עוד לא הצליחו לעקוף בסיבוב את הספר המסורתי, הפיזי, זה שתולעי הספרים נהנים להתענג על ניחוחו ולסמן בו אוזני חמור – אבל הם בהחלט מתחילים לנשוף בעורפו. לפי המכון, בארצות הברית כשישים וחמישה אחוזים מחובבי הספרות נוהגים לקרוא ספרים מודפסים - ירידה של שישה אחוזים מאז 2011. במקביל, ההאזנה לספרי השמע עלתה באופן ניכר: מארבעה עשר אחוזים מהנשאלים ב-2015 לעשרים אחוזים ב-2019. אגב, לא מדובר במשחק סכום אפס - רוב האנשים שמאזינים לספרים, עדיין לא נפרדו לחלוטין מהספר המסורתי, ומזגזגים ביניהם.

לספרי השמע, אגב, אין ז'אנר אחד מובהק: ברשימות רבי המכר, אם הן מתפרסמות, מופיעים כותרים מכל הסוגים. ספרים שיצאו בשנים האחרונות, או הקלטות ליצירות מופת קלאסיות. ספרי מתח, לצד ביוגרפיות, וביניהם רומנים רומנטיים. לפי שירות ההאזנה רקוטן קובו האמריקני, ב-2018 כמה מהספרים הכי מואזנים בארצות הברית היו האוטוביוגרפיה של מישל אובמה, ספריהם של העיתונאים בוב וודוורד ומייקל וולף על ממשל טראמפ, ולצדם יצירות בדיוניות לחלוטין כמו נרניה, משחקי הכס וספר של סטיבן קינג. במקומות נמוכים יותר ברשימות רבי המכר, אפשר למצוא גם ספרים שנכתבו מראש אך ורק לצורכי הקלטה – מבלי שהודפסו בשום שלב. על פי ההערכות, מקומם של אלה במכירות צפוי לגדול עם השנים, ואולי אף לשנות את שוק הספרות מקצה לקצה.

החנות המקוונת הגדולה ביותר בתחום ספרי השמע בעולם כיום, ובעצם מאז ומתמיד, היא אודיובל. בת הדודה הספרותית של נטפליקס, אם תרצו. לפי נתונים שהחברה אספה, נושאי הבשורה הראשיים של הענף הם אנשים צעירים – נתון לא ממש מפתיע, וכזה שהולם לחלוטין מגמות דומות בעולם הטרנדים הדיגיטליים. באוסטרליה, שם מאזינים לאודיובל יותר מ-6.6 מיליון איש, מרבית המשתמשים בני דור המילניום דיווחו שהם מאזינים לספרי שמע יותר משהם מקשיבים למוזיקה. אלני פוריירה – אאוט, אלנה פרנטה – אין.

החידוש האמיתי של החברה האמריקנית הזו, שנמצאת בבעלותה של אמזון, הוא בעיקרו טכנולוגי, לא קונספטואלי. למרות אותה כותרת עתידנית משהו מלפני חמש שנים - ספרים מוקלטים היו שם כבר מזמן. הם פשוט ארבו בשוליים והמתינו לרגע הנכון. ז'אנר דומה לספרי שמע – התסכית – היה בסביבה בערך מאז המצאת הרדיו, אבל הוא היה קרוב יותר למחזה מאשר לספרות יפה. רגע הלידה האמיתי של האודיובוק נרשם אי אז בשנות השלושים של המאה שעברה, כשהממשל בארצות הברית יזם פרויקט להנגשת ספרים לעיוורים – בהקלטה, כמובן. אלו הופצו על גבי תקליטים, ובהמשך גם על גבי קלטות, אך חלפו עוד עשרות שנים עד שהספרים המוקלטים השתחררו מכבליהם התדמיתיים כאביזר המיועד לבעלי מוגבלויות, והגיעו לציבור הרחב. עד סוף המאה שעברה, התופעה עוד נחשבה לדבר שקורה בשולי התרבות, תחביב של מתי מעטים, בילוי נדיר ואליטיסטי כמו משחק גולף, שהיה מזוהה בעיקר על ידי אנשים עסקים המבלים זמן רב על הכביש. היה צורך בעוד דחיפה קלה, והיא הגיעה הודות לננו-טכנולוגיה.

אודיובל נכנסה לשוק לראשונה ב-1995, כיצרנית של נגני מוזיקה ניידים, שנים לפני שהאייפוד בא לעולם, וב-2008 נקנתה כאמור על ידי אמזון, צעד שבדיעבד אפשר לקבוע שזיכה אותה בגדולתה. פחות מעשר שנים לאחר מכן, ב-2017, בחברה כבר דיווחו על יותר ממיליארד שעות האזנה שנתיות. כיום יש לחנות כבר כ-425 אלף כותרים, עם מאות יצירות מקוריות לכל הפחות, ולפי הערכות אחרות, כנראה אלפים. חלק ניכר מהספרים מופקים ביוזמת החברה, אך נדמה שקפיצת המדרגה המשמעותית בהצלחתה נרשמה מהרגע שפתחה את הפלטפורמה שלה – מדובר באפליקציה, אם מישהו פספס – לשימוש נוח יותר מבחינת הכותבים עצמם. עכשיו, אלה מוזמנים ליצור קשר ישירות עם שחקנים, ולהרים יחד איתם הקלטה. החנות כמובן גורפת נתח מהרווחים.

גם לאוזניים הלבנטיניות זה הגיע. בישראל, על תחום ספרי השמע חולשת חברת אייקאסט. כמו בחו"ל, גם בארץ ישנם שחקנים-קריינים שכבר מצאו מקום באולפנים מאחורי המיקרופון, ביניהם ליאור אשכנזי, גילה אלמגור, ריקי בליך, ששון גבאי, ירון לונדון, חיים יבין ואפילו ראובן ריבלין. נשיא המדינה הקליט את ספר הילדים של מאיר שלו, "פנדה יוצאת למרעה", כאשר כל ההכנסות מן ההקלטה הועברו לספרייה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה. מוטי ליפמן, מנכ"ל ומייסד אייקאסט ושותף בהוצאה, סיפר לכלכליסט שהשוק המקומי לא מבודד מהעולם, וכי מספר המינויים החדשים עומד על כ-30 אלף בשנה. בארץ, המאזינים הישראלים דווקא פחות צעירים מבשאר העולם – מרביתם בני 34–55, כשהאוכלוסייה מתחלקת באופן שווה בין נשים לגברים. לגבי המודל הכלכלי, ליפמן הסביר ש"עבור הסופרים מדובר בהכנסה נוספת של כעשרות עד אלפי שקלים, כשברכישה, עשרים אחוז עובר אל מחבר הספר".

את ההצלחה הגדולה של המדיום החדש, זה שיום אחד עוד עשוי להחליף את החפץ המאובק ההוא עם הדפים והכריכה, נו, איך קוראים לזה – מומחים נוהגים לייחס לכמה סיבות. ראשית כל, קל מאוד להשיג ספרי שמע. הם אומנם לא חינמיים, אבל בממוצע זולים בהרבה מספרים רגילים. באייקאסט, המחירים לספר יחיד נעים בין כ-20 שקלים לספרי ילדים ועד כ-50 שקלים לספרים למבוגרים. העסק נעשה משתלם יותר, כאשר בוחנים את המינוי החודשי שמציעים באתר: 39.90 שקלים עבור 80 שעות האזנה בחודש. המינוי מאפשר גם האזנה לספרים און-ליין, בלי צורך בהורדתם למכשיר. גם בשאר העולם, המחיר של ספר שמע בודד עומד לרוב על פחות מ-10 דולרים , כאשר כל מיני שירותים מציעים מינויים שהופכים את ההאזנה לזולה באופן משמעותי. אודיובל, לדוגמה, מציעה מינוי חודשי של 14.95 דולרים עבור עשרות שעות האזנה. מבחינת החברות, המספרים הקטנים מצטברים לסכומי עתק. ב-2018, תעשיית ספרי השמע בארצות הברית הכניסה כמעט מיליארד דולר, גידול של 25 אחוזים מהשנה שלפני כן.

בנוסף למחירים הזולים, ספרי השמע נהנים מיתרון בכך שהם נמצאים תמיד במרחק לחיצה. בין אם זה בהורדה או האזנה מקוונת, אין צורך במסע ממשי לחנות, ובשונה מהזמנה של עותק פיזי של ספר מהרשת – אין שום המתנה מרגע ההחלטה ועד לקבלת המוצר. הפיצ'ר הזה קוסם מאוד לצרכנים של היום, בעידן האינסטנט והצרכנות האימפולסיבית. נכנסים, בוחרים, ומתחילים להאזין מיד לחדש של אוסטר, או לישן של קפקא.

אבל שיטת הרכישה היא רק עניין אחד. נדמה שהדבר המרכזי שמבדיל ספרי שמע מספרים מודפסים, טמון בחוויה החושית. ספרי שמע יכולים להתנגן בשולי הרגע: בעוד שקריאה היא פעולה מחייבת, שדורשת ריכוז, מעורבות פעילה ויישור שח המבט - לספרי שמע אפשר להאזין בזמן שעושים משהו במקביל. האזנה לספרים היא פעולה סימולטנית. על פי נתונים שפורסמו במגזין TechGuide, למעלה מ-70 אחוזים מהמאזינים באודיובל, נוהגים לעשות זאת במקביל לניקיון או התעמלות. למעשה, ארבעה מכל חמישה צעירים מתחת לגיל 34, מעידים כי הם מעדיפים להקשיב לספרי שמע על מנת שיוכלו להשתעשע בזמן מילוי מטלות מעיקות.

הימים הם ימי FOMO (ראשי התיבות של Fear of Missing Out, "הפחד מפני החמצה", שנעשו כבר מוכרים אפילו בקרב חוגי הפסיכולוגיים). אנחנו מוצפים בסדרות, סרטים, ספרים, פודקאסטים, מוזיקה חדשה – וחשופים לשיח אינסופי בעניינם. טבלאות, דירוגים, סיכומי עשור. חברים, בני משפחה וכלי התקשורת מנסים לשכנע אותנו שבדיוק מה שאנחנו מחמיצים – זו צפיית חובה. בשביל לעמוד בקצב, אנחנו רוצים לנצל כל רגע. אם העשור הבא יהיה העשור של ספרי השמע, זה לאו דווקא כי משעמם לנקות את הבית עם ביונסה. זה כי אנחנו רוצים לנצל כל שבריר שנייה כדי להעשיר את עצמנו, ללמוד דבר חדש, לסמן וי, להישאר בתמונה. אין לנו רגע דל.