די לטהרנות. חייבים בלוק בשמאל
גם אם זה אומר שהעבודה תיפרד מאורלי לוי ושמרצ תתפצל משפיר וברק, חובה על עמיר פרץ וניצן הורוביץ ללכת יחד. זה הסיכוי היחיד של השמאל-מרכז
ניצן הורוביץ ועמיר פרץ. ללא סנטימנטים
המילים הבאות לא נכתבות בקלות. בבחירות ספטמבר, בניגוד לאחרים, לא התעקשתי על העמדה שלפיה העבודה ומרצ צריכות להתאחד. יותר מכך: הערכתי את ההבדלים האידאולוגיים, שגם אם עוביים כחוט השערה, הם משמעותיים עבור חלק נכבד ממצביעי העבודה. הערכתי גם את הסיכון שלקח עמיר פרץ כשחיבר אליו את אורלי לוי, כי כיבדתי את הרעיון שבבסיס המהלך, ושמחתי כשמרצ והמחנה הדמוקרטי התגבשו לבלוק. אבל במועד ג' שאליו יצאנו הלילה (בין רביעי לחמישי) זה פשוט לא מספיק יותר.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ישראל יוצאת למערכת בחירות שלישית תוך פחות משנה. זה המבחן האמיתי. הוא לא רצוי, אבל הוא כאן. וזוהי שעתו של הבלוק משמאל.
הבלוק מימין הוכיח את עמידותו ואת הרצון הבלתי מנוצח שלו להמשיך לשלוט תחת בנימין נתניהו חרף כתבי אישום שהוגשו נגדו בשלוש פרשות שחיתות. הבלוק משמאל, שמלכתחילה נמצא בעמדה מורכבת יותר בגלל הרשימה המשותפת, חייב להוכיח שהוא רוצה להפוך את ערכיו להסכם קואליציוני. בעברית פשוטה: השמאל צריך להוכיח שהוא רוצה שלטון.
אם עמיר פרץ לא יחבור למרצ בבחירות מועד ג', גדולה ביותר הסכנה ששלטון שמאל לא יהיה כאן. אין מחיר שלא ראוי לשלם, כולל פירוק בריתות שנוצרו לצורך מועד ב'. הכול כשר. גם פרידה של מרצ מסיעת אהוד ברק או מהתנועה הירוקה בראשות סתיו שפיר. אפילו אם העבודה תצטרך להתנתק מאורלי לוי וגשר לשם כך.
אפשר להפסיק להעמיד פנים. הפוליטיקה הפכה למגזר עסקי של מיזוגים ורכישות - כל אחד מקים לעצמי תנועה, מפלגה או פלטפורמה פוליטית שתאפשר לו ביום למחרת הבחירות להתפצל ולקבל מימון מפלגות לפי חלקו היחסי. חצי שעה בדיוק של דיון בוועדת הכנסת לקח לאיילת שקד ונפתלי בנט להתפצל מהבית היהודי של רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', כי כך סוכם מראש. בנט ושקד רכבו על הפלטפורמה הריאלית, הזמינה וההגיונית של חיבור בין מפלגות הימין, וברגע שחשבו שכדאי להם להתקרב לליכוד, הם פירקו את הבלוק הטכני.
אני לא באה בטענות על הנוהג הזה, אבל לפחות בואו נפסיק לספר – לעצמנו ולציבור - שהכול אידאולוגיה מובהקת. אסור לנו להיות טהרנים. חייבים להיות ציניים לפחות כמו יריבינו מימין. כן, בלי סנטימנטים.
כחול לבן, הטוענת לכתר השלטון, חייבת שתהיה מפלגה אחת בלבד משמאלה. אסור שהציבור של השמאל-מרכז ייקרע שוב בין הרצון למשול לבין ההחלטה איזו מפלגה תתחסל בקלפי. אם הייתה אפשרות לבלוק טכני עם כחול לבן, היא הייתה קלה יותר לעיכול עבור עמיר פרץ והעבודה, אבל ספק גדול אם האפשרות הזאת קיימת.
הרגש, בעיניי, הוא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה, אבל יש רגעים שבהם צריך להכריע בין קיומה של הפלטפורמה, המפלגה, לבין מימושם של הערכים שבשמם אנחנו יוצאים למערכת הבחירות הנוספת.
מפלגת העבודה הייתה הבית שלי. זה לא קל להסתכל מבחוץ על מצבה, גם אם התרעתי ואמרתי שהמלך הוא עירום. אין לי שום קורת רוח מכך שצדקתי. בזמן שנתניהו מראה לכולנו שבצד השני היחיד נמצא מעל הרעיון, אנחנו חייבים להפגין את ההיפך הגמור: לעבוד בלנצח את תפיסות העולם של הימין, לא רק את נתניהו.
אחרי מועד ב', שאותו שרדו המפלגות המפוצלות בשמאל בשן ועין, אי אפשר לשבת ולקוות שיקרה שוב נס כזה.
- איילת נחמיאס ורבין כיהנה הח"כית מטעם המחנה הציוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
איילת נחמיאס ורבין
מומלצים
