אסור לאבד אותם: לקצור ולאגור את מי הגשמים

החורף הגיע סוף סוף, ואיתו גם נזקי הגשמים, שהולכים וגוברים בשנים האחרונות. אך האם מדובר בגזרה משמיים או שניתן להפוך את המפגע למשאב? התשובה לכך לא כל כך פשוטה, אך ברור כי עם משבר האקלים ושינויי מזג האוויר יהיו כנראה גם יותר אירועי גשם קיצוניים, ואיתם הצפות ואיבוד של מים רבים וטובים. יחד עם זאת, אפשר בהחלט לקצור ולאגור חלק מהגשם, ולהקל גם את הפגיעה בתשתיות.

רבות דובר בשנים האחרונות על ההתחממות הגלובלית, והחודש התקיימה ועידת האקלים במדריד, שדנה במשבר האקלים העולמי. אולם נדמה כי המושג "התחממות גלובלית", שמתייחס לעלייה בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ, מעט מבלבל, כיוון שלא מדובר רק על הקיץ החם ועימו שריפות ובצורות, אלא גם על החורף שמשתגע וגורם לסופות ולהצפות.

למעשה, בהקשר של הגשמים בישראל משבר האקלים מתבטא בעיקר באיכות ולא רק בכמות, או במה שמכונה "משטר הגשם". כלומר, כמות הגשם כמעט ולא משתנה, אבל מידת הפיזור של הגשם לאורך החורף ולאורך המדינה, דהיינו כיצד מתפלגת כמות המשקעים בין חלקי הארץ, בין חודשי החורף ובין כל יום ויום, משתנה מאוד.

נהגים שחולצו השבוע ביבנה(צילום: דוברות משטרת ישראל)

מעקב אחר כמות הגשם הממוצעת בישראל מראה שברוב המקומות בארץ הממוצע השנתי לא השתנה כל-כך בשנים האחרונות. אולם, כחלק מהתופעות הגלובליות של שינויי האקלים, אנו עדים לאחרונה לאירועי מזג אוויר קיצוניים יותר, ובכללם גם לגשמים חזקים ונקודתיים יותר, שממטירים עד עשרות מילימטרים באזור קטן יחסית ובפרק זמן קצר.

המשמעות היא שהחורף מתחיל מאוחר יותר ומסתיים מוקדם יותר, ומספר הפעמים שבהם יורד גשם קטן בעוד שכמות הגשם בכל פעם גדלה. אך הבעיה המרכזית היא שבשל העוצמה, הגשם הזה, שנלקח בחשבון בממוצע החודשי ובמאזן השנתי, לא נספג כמעט באדמה וכמעט ולא מחלחל למי התהום ולמאגרי המים התת-קרקעיים, אלא זורם ברובו לים או לביוב, ולא פעם אפילו זורע בדרך הרס בשדות או ברחובות העיר.

כבאים בפעולה, השבוע באשקלון(צילום: כבאות והצלה )

עוד לפני הקמת המדינה, וביתר שאת אחר כך, התקיים דיון ער על משק המים בישראל. בשנים האחרונות דובר רבות על חיסכון במים, כי ישראל מתייבשת, ועל הצורך בהתפלה, שעם כל יתרונותיה יש לה עדיין גם חסרונות, בעיקר בגלל החוסר במינרלים חשובים כמו מגנזיום ויוד במים המותפלים ובשל האנרגיה הרבה הדרושה לתהליך. אך ההתפלה, שמבטיחה לנו מים זורמים בברז, בשונה ממדינות רבות באזורנו או בעולם (ירדן, דרום אפריקה וכד') גם מסנוורת אותנו, מפני שמאגרי המים בישראל במצב חמור, שלא נדבר על מחסור במים לטבע. ובין כל אלה, הדיון בנוגע לכמות המים שמתבזבזת באירועי גשם חזקים ונקודתיים כמעט ולא קיים, לכל היותר הדיון הוא סביב הנזקים הגדולים שנגרמים עם הגשמים העזים.

ומה הפתרון? קציר גשם ומי נגר במרחב הפתוח ובמרחב הבנוי ואגירת גשמים. קציר גשם מתייחס לאיסוף של מי הגשם והחדרה שלהם לקרקע לפני שיזרמו לביוב או לים ויתאיידו. קיימות שיטות שונות לאיסוף של מי גשם או מי נגר ואגירה שלהם, כגון הקמת בריכות, בורות מים ומאגרים עיליים לאיסוף מי שיטפונות במרחב הפתוח לצד מערכות להחדרת המים אל המאגרים התת-קרקעיים. מערכות אחרות מאפשרות לאסוף מי נגר מגגות בתים, עוד לפני שיגיעו לרחוב ויזדהמו, ולהחדיר אותם בעזרת מרזבים אל הקרקע, או להפנות מי גשם לשטחים פתוחים וירוקים בעיר שיכולים לספוג את המים. עד עתה מדינת ישראל לא כל כך עסקה בנושא, אבל בשנים האחרונות החלו להתייחס יותר ויותר לצורך בהשארת אזורים פתוחים לספיגת גשם במרחב העירוני כמו גם לקציר גשם על גגות.

אומרים כי "כל הנחלים זורמים לים והים איננו מלא", אבל במצב המשתנה של מזג האוויר בישראל יש לנהל את משק המים במגוון של פתרונות וטכנולוגיות. נכון, אי אפשר יהיה לקצור את כל הגשם מהגגות או מהכבישים, ובטח שלא כאשר יש מבול רציני בזמן קצר. אולם, קציר מי גשם ואגירה של מי הגשמים, יאפשרו לישראל לשמור על מאגרי המים הטבעיים ולא להסתמך רק על תהליכי התפלה, כמו גם למתן את הפגיעה של הגשמים החזקים במרחב העירוני.