לא מבקיעים

תחושת ההחמצה שליוותה את בכירי המערכת הפוליטית בחצי השני של השבוע, ושיאה בערב פיזור הכנסת ה-22, נחשפה ביתר שאת במסדרונות הכנסת בניתוחים של שעת לילה מאוחרת.

זה לא נשמע בראיונות לתקשורת, לא בנאומי המליאה. כלפי חוץ נראו כולם אדישים, משלימים עם רוע הגזירה, זו שחדי העין חזו כבר בערב המדגמים של בחירות 2019 מועד ב'. אבל בהערכות הליליות עלתה ביקורת, בעיקר על ההתנהלות - לא רק של נתניהו שדוהר בדרכים לא סלולות, עקלקלות, אל הלא הנודע - אלא גם של גנץ וליברמן.

עם תום הסיבוב השני של בחירות 2019 פגש באקראי גורם פוליטי מיומן בימין את בני גנץ ואמר לו: "נתניהו רוצה עכשיו עוד בחירות. מפה, תעשה מה שאתה מבין". התרחיש הזה, שנראה בנקודת הזמן ההיא דמיוני וצלצל רע כמו בדיחה לא מצחיקה, היה מדויק.

הבכירים והוותיקים בליכוד לא זקוקים לסרטון הבא של נתניהו כדי להבין איך מתנהלים התרשימים שהוא משרטט רגע אחרי שקרא את תמונת המצב. בקריאת המפה הפוליטית ויצירת התרחישים בהתאם, נתניהו הוא השחקן הטוב ביותר במערכת, כמה רמות מעל כולם.

הטיפ הזה שקיבל גנץ בעניין מה שנתניהו רוצה היה נכון לרגע שבו נאמר. לא בטוח שגנץ שיחק איתו באופן המיטבי מבחינתו. לא הציע מתווים יצירתיים, לא גרם לנתניהו להראות שהוא הסרבן באופן חותך. יו"ר כחול לבן, אומר גורם פוליטי בכיר, משחק את המשחק, אבל לא את הפוליטיקה, וזה מתחיל להיות הימור מסוכן עבורו.

"בנט הוא הדוגמה הכי טובה למשחק הפוליטי שצריך לשחק. אפשר להגיד עליו שהוא שר בממשלת מעבר, אפשר להגיד שהוא חסר סמכויות, אפשר להגיד שביבי מרוקן את תפקידו מתוכן, נותן לו להשתעשע במשחק חסר חשיבות. ובכל זאת: הוא שר ביטחון. כשהוא נכנס הדגלנים מחכים וכולם עומדים", אומר הגורם.

הסיפור של בנט, מנתחים מי שמבינים במשחק הפוליטי, נועד לחדד עד כמה ההימור של גנץ בעיניהם מסוכן - דווקא משום שהפוליטיקה היא עניין של תוצאות ולא של תהליכים. לגנץ יכלו להיות ביד 65 מנדטים (יחד עם 32 של הליכוד), ועכשיו - עם מערכת בחירות נוספת - הוא מתחיל מאפס.

"יש שני דברים שהם א'-ב' בפוליטיקה: איך לייצר כוח ואיך להשתמש בכוח", אומר אדם ששיחק את המשחק במשך שנים. "מה יעזור לי שתהיה קברניט מצטיין אם אתה ממשיך תקופה כל כך ארוכה להסתובב איתי בלב ים בתוך הסערה"?

הדבר נכון גם לגנץ וגם לליברמן. שניהם צברו כוח עצום, אבל לא הבקיעו. לכל היותר גרמו ליריב לא להבקיע.  

ועוד מילה על ליברמן. מה הוא רוצה ולמה הוא משגע את המערכת, שאלו רבים. התוצאה מיום רביעי, עם פיזור הכנסת, מוכיחה שליברמן לא שיגע את המערכת. זה אנחנו שהתעקשנו להשתגע. הוא מבחינתו נשאר עקבי. ממשלת אחדות או שום דבר.

מחנה נתניהו-כץ

אחרי שבועות של מירוץ פנימי פחות מתוקשר, השבוע נשמעה יריית הפתיחה הרשמית לקרבות בליכוד. וזה לא עניין של מה בכך.

העימות בין סער לנתניהו הוא הרבה מעבר להתמודדות נקודתית בין השניים שהפכו יריבים פוליטיים מרים בשנים האחרונות. בכלל, בליכוד מנתחים את המהלך של סער ככזה שמכוון כלפי היורשים ולא כלפי נתניהו. זה קרב על היום שאחרי, וסער נלחם כדי לסמן עצמו כיורש.

בהקשר זה, נתניהו בחר להציב בראש מטה הפריימריז שלו את השר ישראל כץ. בעצמו יורש פוטנציאלי. עכשיו עומד כץ בראש מחנה התומכים של נתניהו מול סער, שמרכז את מחנה המתנגדים ומקווה להרחיב את מעגלי התמיכה.

לתוצאת הפריימריז תהיה משמעות רחבה, משום שאם סער יעבור את רף ה-40 אחוז, אפשר כבר לראות בו מועמד רציני להנהגת הליכוד בהמשך. ואם נתניהו וכץ ינחיתו מכה על סער והתוצאה תהיה בלתי מחמיאה, היא תוכיח שהמהלך שלו אכן היה הימור, כזה שיצא לעולם מעט מוקדם מהדרוש.