קשישים, בודדים: "כל היום לבד, מול 4 קירות"

אליהו שטרית מתעורר בכל יום בארבע לפנות בוקר. הוא לא עושה זאת מכיוון שיש לו לאן למהר, אלא בגלל שהוא הולך לישון בשמונה בערב, מנסה לקצר את היום. שגרת יומו נטולת קשר אנושי כמעט לחלוטין, והוא איבד תקווה שמשהו ישתנה.

"אני כל היום לבד, מול ארבעה קירות", מספר שטרית בן ה-81, המתגורר בטבריה. "אין לי עם מי לדבר והימים ארוכים. קשה לי במיוחד בשבתות וחגים. לפעמים אני הולך לשוק, אבל לכל אחד יש את העסק שלו ואף אחד לא מעוניין בשיחה איתי. זה המצב שלי - אין לי מה לעשות ועם מי להיות. זה קשה ואני לא מתחמק מזה. הייתי מאוד רוצה להיות בקשר עם אנשים, זו דרך העולם וזה חסר לי. זה ממש מזיק לנפש. כמו שכתוב בתורה – לא טוב היות האדם לבדו".

אליהו שטרית: "כשמתקרב סוף שבוע או חג אני נכנס לדיכאון"

לא תמיד חייו של שטרית נראו כך. בצעירותו הוא ניהל כמה בתי עסק בירושלים, חנויות בגדים ומסעדות, והיה אישיות מוכרת ובולטת בעיר. ברבות השנים הוא התגרש, התרחק מילדיו, ונותר בגפו. "כשמתקרב סוף השבוע או חג אני נכנס לדיכאון שאני שוב עומד להיות לבד ואין לי מצב רוח בכלל. אני מת לצאת לחופשה בים המלח או באילת, קצת לראות אור בחיים ולהיזכר בצעירותי, אבל אין לי עם מי".

עם הזמן גם מצבו הבריאותי והכלכלי של שטרית מתדרדר. "אני גר בקומה רביעית ועולה 72 מדרגות, למרות שהרגליים שלי חלשות מאוד וכבר בקושי פועלות. לפני כשנה נכוויתי ברגליים ועד היום אני סובל מזה. יש לי חימום בבית, אבל הוא עולה הרבה כסף אז אני מתכסה בשמיכה".

"הממשלה צריכה להתערב ולא להיות כפוית טובה"

אליהו מבקש להעביר מסר בשם קשישים רבים במצבו. "הממשלה צריכה להתערב בזה ולא להיות כפוית טובה. אותם הזקנים היום היו צעירים פעם, עבדו והזיעו בארץ ואי אפשר לשכוח אותם ולוותר עליהם. אני מתפלל לקדוש ברוך הוא ומאמין שיום אחד הוא יחמול עליי".

בישראל חיים כמיליון ו-56 אלף איש בגיל 65 ומעלה, המוגדרים אזרחים ותיקים, מהם 586 אלף נשים ו-470 אלף גברים. כ-41% מהאזרחים הוותיקים הם בני 75 ומעלה ומספרם עומד על כ-440 אלף.

כ-23% מבני ה-65 ומעלה, כ-221 אלף איש, גרים בגפם, בהשוואה לכ-6% בקרב בני 18-64. כ-25 אלף אזרחים ותיקים גרים במשק בית עם אדם אחד נוסף שאינו קרוב משפחתם, לרוב מטפל. שיעור הנשים בנות 65 ומעלה שגרות בגפן גבוה משל הגברים ועומד על 32%.

אנה קיטדורודסקי: "מאוד קשה להיות לבד רוב הזמן"

אחת מהן היא אנה קיטדורודסקי, בת 90 מחולון. "עד גיל 81 עבדתי כמטפלת בקשישים והם היו סוג של משפחה שלי", היא מספרת. "זה לא רק היה בשביל הכסף, אלא עזר לי להרגיש פחות בודדה. הייתי עם אנשים כל הזמן, חוגגת איתם חגים ומוזמנת לשמחות. אבל עם הזמן המטופלים שלי לצערי נפטרו וגם אני לא יכולתי להמשיך לעבוד בגלל מצבי הבריאותי. מאז שהפסקתי לעבוד, אני רוב הזמן לבד. יש לי שני נכדים שגרים במוסקבה ואני מדברת איתם בטלפון, אבל זה לא כמו להיות עם אנשים, לא כמו מפגש פנים מול פנים".

בניסיון להימלט מתחושת הבדידות, אנה מחפשת לעצמה עיסוקים ותחביבים שונים: "אני קוראת ספרים, רוקמת ומנסה לעשות קצת דברים בבית כשיש לי כוח, אבל הייתי שמחה אם היו באים אלי אורחים ופשוט היינו מדברים על החיים. זה מאוד קשה להיות לבד כל הזמן. אני יודעת שבסוף מתרגלים לזה ואז אתה הופך להיות כמו זאב בודד, אבל אני ממש לא רוצה להגיע למצב הזה".

תופעת הבדידות, המכונה "המגפה של הגיל השלישי", הולכת ומחמירה עם השנים, שכן תהליך הזדקנות האוכלוסייה בישראל נמשך באופן הדרגתי. בעוד שעם קום המדינה עמד חלקם של האזרחים הוותיקים באוכלוסייה על 4% בלבד, כיום הוא עומד על כ-12% ובשנת 2040 הוא צפוי לעלות לכ-14% ולכלול כשני מיליון איש.

כיום, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 42% מהקשישים מעל גיל 75 מדווחים כי הם מרגישים בודדים. המצב חמור במיוחד בקרב העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, מאחר שחלקם היחסי בקרב אוכלוסיית האזרחים הוותיקים עומד על כ-24%, כפול מאשר בכלל האוכלוסייה.

"הייתי שמחה אם עוד אנשים היו באים אליי"

נינה קרבנוב, בת 82, עלתה לארץ יחד עם בעלה לפני 24 שנה. היא הייתה מרצה בכירה ליחסים בינלאומיים באוקראינה וכאשר הגיעה לישראל מצאה את עצמה בסביבה עם הרבה חברים, שהתמעטו עם הזמן. מאז שהתאלמנה, לפני כעשור, היא חיה בבדידות.

"אחרי שבעלי נפטר לא רציתי להישאר לבד וחשבתי לחזור אולי לאוקראינה, אבל זמן קצר לאחר השבעה התמוטטתי והמצב הבריאותי שלי התדרדר במהרה", היא מספרת. "היום אני במצב שאני לא יכולה אפילו לצאת החוצה".

יעל אקשטיין, נשיאת הקרן לידידות(צילום: אוליבייה פיטוסי)

מלבד מתנדבת שמגיעה מדי פעם כדי להפיג את בדידותה, נינה כמעט ולא פוגשת אנשים: "בהתחלה היא שאלה אותי אם אני צריכה עזרה בבית, אבל אמרתי לה שאני רק רוצה לשבת ולדבר איתה. כל החיים לימדתי באוניברסיטה ואני אוהבת חברה של אנשים צעירים, יש לי הרבה מה לספר להם וזה היה עוזר לי לא לחוש בדידות. הייתי שמחה אם עוד אנשים היו באים אליי".

גם השנה יוצאת הקרן לידידות במבצע "מאירים בידידות" וקוראת לאזרחים להצטרף לטיפול בתופעת הבדידות, הגורמת לקשישים רבים בישראל למצוקה גדולה. מאות מתנדבי ועובדי הקרן לידידות יגיעו במהלך חג חנוכה לבתיהם של מאות קשישים בודדים ברחבי הארץ להדליק איתם את נרות חנוכה, במסגרת מאמץ מתמשך של הקרן לצמצום תופעת הבדידות בקרב קשישים.

נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין, אמרה כי "לקראת חג החנוכה אנחנו גאים לצאת יחד עם מאות מתנדבים בישראל ולהאיר את החג לקשישים בודדים בכל הארץ. ההתגייסות של החברה למען האזרחים הוותיקים מחממת את ליבנו בכל פעם ואנחנו מזמינים את הציבור הרחב להצטרף לפעילות הערכית הזו בחנוכה ולאורך כל השנה. אנו בקרן לידידות גאים על הזכות לסייע לכמאה אלף קשישים בכל שנה, הסובלים מבעיות של עוני ובדידות, ורואים כיצד מעט תשומת לב יכולה לייצר שינוי משמעותי כל כך בחייהם".

מעוניינים להתגייס ולהתנדב עם קשישים בחג החנוכה או במהלך כל השנה? פנו דרך דף הפייסבוק של הקרן לידידות .