קורסים נחשבים, סיורים במוזיאונים ופגישות עם יזמים: הצצה לבית ספר למחוננים בישראל

פעם היו מקפיצים אותם כיתה. לא ברור איך, אבל במשך שנים רבות סברו במערכת החינוך שילד בעל יכולות אינטלקטואליות גבוהות משל בני גילו ודאי יסתדר טוב יותר בחברת ילדים שגדולים ממנו בראש. כך הפכו דורות שלמים של ילדים מחוננים לשק החבטות של כיתתם. באופן מפתיע, מרבית הילדים לא קיבלו באהדה ילדים אחרים שקטנים מהם בשנה-שנתיים ויודעים את התשובות לכל השאלות של המורה.

אבל זה היה פעם. כיום המערכת כבר הפנימה שהעובדה שילד בן שש מסוגל לפתור בעיות מסובכות במתמטיקה או לקשקש בשפה זרה לא אומרת דבר על היכולות הרגשיות והחברתיות שלו, וילדים מוקפצים כיום כיתה רק במקרים פרטניים נדירים ואחרי בחינה מדוקדקת. כיום חוסים ילדים מחוננים תחת צילו של אגף המחוננים והמצטיינים של משרד החינוך, שמקדיש את כל פועלו כדי להיטיב ולקדם אותם. 

ההגדרה הכללית למחוננות היא יכולת אנושית, הבאה לידי ביטוי באינטליגנציה בין-אישית ותוך-אישית גבוהה במיוחד. הגדרות ממוקדות יותר לשאלה מי נחשב לילד מחונן תלויות בזמן ובאזור המחיה. ההגדרות מגוונות, חלקן איכותיות וחלקן כמותיות, והן משתנות ממדינה למדינה. בארה"ב, לדוגמה, מחוננות נקבעת על פי מנת משכל בלבד: החל מ-130 IQ אדם ייחשב כמחונן. לפי קריטריון זה, 3% מאוכלוסיית העולם נחשבים למחוננים. בישראל אין התייחסות למנת המשכל, והשאלה מיהו ילד מחונן תלויה בהצלחה במבחני איתור המחוננים של משרד החינוך - מכון סאלד (במגזר היהודי) או מכון קרני (ביתר המגזרים).

ועדת ההיגוי לקידום החינוך למחוננים בישראל, שפעלה לצד אגף מצטיינים ומחוננים, הגדירה את המחוננים כאחוזון העליון של האוכלוסייה בכל שנתון בכל אחד מתחומי המחוננות הנבדקים. הוועדה הוסיפה להגדרת המחוננות היבטים של רמת מוטיבציה, התמדה ויצירתיות שהיא מעל לחציון של השנתון, אך היבטים אלו עדיין אינם נבדקים כיום, אלא נצפים ומדווחים בעת שהילד משתתף בתוכניות הייחודיות.

תהליך האיתור בישראל מתקיים בשני שלבים. בשלב א' מתבצע סינון ראשוני, באמצעות מבחן איתור מחוננים ארצי לכל תלמידי כיתות ב' בישראל (במגזר הערבי ובחלק מבתי הספר במחוז צפון הוא מתבצע בכיתה ג'). תלמידים שקיבלו ציון המצוי בטווח של ה-15% הגבוהים ביותר, וכן ילדים שהוריהם או הצוות החינוכי בבית הספר המליצו עליהם, יוזמנו לגשת למבחן נוסף ואחרון - מבחן שלב ב', שבודק כישורים קוגניטיביים כלליים באמצעות בחינת ידע כללי, שפה, מתמטיקה וצורה. 

1.5%-3% מתוך כלל הילדים שהשיגו את הציונים הגבוהים ביותר במבחן שלב ב' יוגדרו רשמית כמחוננים, ויתקבלו לתוכניות המחוננים המתחילות כשנה לאחר ביצוע המבחן (הסיבה לכך שסף הקבלה הנהוג בקבוצה זו נע בין 1.5% ל-3% היא הצורך לאזן בין המגדרים). 5% נוספים שהשיגו את הציונים הגבוהים ביותר בבחינה יוגדרו כמצטיינים, ויוכלו להשתתף בתוכניות מיוחדות למצטיינים של משרד החינוך.

מבחן שלב א' נערך בבתי הספר, בחודשים ספטמבר עד נובמבר. הודעה על קיומו נשלחת להורים כשבועיים לפני מועד המבחן, ואין חובה להיבחן בו. הורים שאינם מעוניינים שילדיהם ייבחנו במבחן יכולים להודיע על כך מראש להנהלת בית הספר. מבחן שלב ב' נערך בין דצמבר למרץ ונחשב לקשה בהרבה ממבחן שלב א', שכן הוא מכוון לאיתור תלמידי העילית בעלי היכולות הגבוהות ביותר.

בין אם זה מפני שנעים לומר לעולם "הילד שלי מחונן" ובין אם זה משום שלימודים בתוכניות המחוננים באמת פותחים דלתות, הורים רבים מעוניינים שהדור הבא שלהם יעבור את המבחן ויקבל הוכחה רשמית למחוננותו. ובישראל כמו בישראל, אם יש מבחן שרבים חולמים לעבור אותו, יימצא מי שתמורת תשלום נכבד יושיט לך יד. 

בעשור האחרון צצו בישראל עשרות מרכזי לימוד ומכונים המציעים הכנה למבחני המחוננים, באמצעות קורסים בני כמה מפגשים או ערכות לימוד אונליין. המכונים מבטיחים הכנה חווייתית ויעילה, שתשפר בצורה משמעותית וחד-משמעית את סיכויי הקבלה.

לפני כחודש בוצעו מבחני שלב א' לכלל תלמידי כיתה ב' בישראל. הורים רבים כלל לא טרחו להמתין לתוצאות, שלפו את פנקס הצ'קים ושלחו את ילדיהם לקורס הכנה לקראת מבחן שלב ב'. ביקורת רבה הושמעה כלפי ההורים האלה שדוחפים את ילדיהם לקצה, ומכריחים אותם לבלות שעות בלימודי הכנה ולהתמודד, בסופו של דבר, עם כישלון שלא בהכרח תלוי במידת ההשקעה שלהם.

ההיגיון הבריא אומר שהמבחנים בנויים כך שאם הילד מחונן הוא אמור, תיאורטית, לעבור את הבחינה ללא הכנה. המכונים טוענים בעקשנות שגם ילדים שאינם בהכרח מחוננים אלא פשוט חכמים יצליחו, עם קצת השקעה וסיוע, לזכות בתואר הנחשק שמעניק כרטיס כניסה בלעדי לעולם המחוננים. באתר "הפרופסור המפוזר", אחד מני רבים המציע קורסי הכנה למבחני האיתור, נכתב: "עזרו לילדיכם להצליח. אל תמתינו שיחליטו בשבילכם אם הם ראויים להעשרה הולמת בבית הספר. העבירו את הבחירה למגרש שלכם".

ובתוך כל הביקורת, נראה שאיש לא עצר לשאול - על איזו "העשרה הולמת" מדברים המכונים? מה מספק משרד החינוך לילד מחונן שהוא לא מספק לילד במערכת החינוך הרגילה? ועל מה בדיוק מתעקשים ההורים האלה, שמוכנים לבזבז לא מעט כסף בשביל האופציה שהצאצא ילמד בתוכניות למחוננים?

האגף למחוננים ולמצטיינים מפעיל שני סוגים של מסגרות לימודים ייחודיות לתלמידים מחוננים, שתפקידן לזמן לתלמידים מפגש עם קבוצת עמיתים הדומים להם בצרכים, באופן החשיבה וביכולות: הראשונה היא כיתות למחוננים הנמצאות בתוך בתי ספר רגילים, ובהן לומדים התלמידים במשך כל השנה; השנייה היא מרכזי מחוננים שבהם פועלת תוכנית של יום העשרה פעם בשבוע, ובחמשת הימים הנותרים התלמיד לומד בבית ספרו בכיתה רגילה. 

במרכזי המחוננים לומדים התלמידים נושאים מתחומי הדעת השונים שאינם כלולים בתוכנית הלימודים הרגילה, מה שנהוג לכנות "לימודי העשרה", באמצעי לימוד המתאימים להוראת מחוננים (רמז: פחות ספרים, מחברות ולוח, יותר מעבדות מדעים, סיורי שטח והתנסויות חווייתיות). 

כיתות מחוננים קיימות אך ורק במספר מצומצם של בתי ספר, לרוב בערים גדולות, ועבור ילדים רבים שאינם מתגוררים סמוך לבית ספר שמפעיל כיתת מחוננים, זו כלל אינה אופציה. מרכזי המחוננים, לעומת זאת, פועלים בכל הארץ ומקבלים אליהם תלמידים מחוננים מכל האזור. 

אחד המרכזים האלה, מהגדולים והוותיקים שבהם, הוא בית הספר למחוננים ע"ש רון ורדי שנמצא בראשון לציון. ב"רון ורדי" לומדים כ-1,300 תלמידים מחוננים ומצטיינים בכיתות ג' עד ט' מראשון לציון, נס ציונה, באר יעקב והמושבים בסביבה. "רון ורדי" מקבל לשורותיו את כל הילדים המחוננים והמצטיינים שמתגוררים בין קריית אונו לרחובות. 

בית הספר עבר לפני כשלוש שנים למשכן חדש, מעוצב לתפארת ומעורר קנאה. ארבע קומות יש במבנה הזה, וחוץ מכיתות, חדר מורים ומשרדי הנהלה תמצאו בו גם שני אולמות של דגמים מדעיים, מעבדת תלת-ממד, מעבדת מדעים מדויקים ומעבדת מייקרים ורובוטיקה. 

משמונה בבוקר ועד שתיים בצהריים לומדים התלמידים שאותרו כמחוננים (בכל יום לומדת בבית הספר שכבת גיל אחרת), ואחר הצהריים (16:00-19:00) מגיעים התלמידים שאותרו כמצטיינים לקורסי העשרה. "הם מקבלים אותם הקורסים של הבוקר", מסביר ד"ר עופר קרן, מנהל בית הספר. "ההבדל היחיד הוא כמה שמש יש בחוץ. המורים הם אותם מורים, התכנים הם אותם תכנים והציפיות מהתלמיד הן אותן ציפיות".

לבית הספר "רון ורדי" מגיעים באמצעות מבחני האיתור. חשבון בנק מנופח או היכרות אישית עם גיסתו של המנהל לא יעזרו לכם: "אין לנו שום נגיעה לאיתור התלמידים, וטוב שכך", אומר קרן. "פעם בשנה אנחנו מקבלים את רשימת התלמידים ממשרד החינוך וזהו. יש הפרדה מאוד מסודרת. הם אחראים להביא לנו את התלמידים, אנחנו אחראים על הפן הפדגוגי, החברתי והרגשי של מי שהגיע לכאן. אסור לנו על פי חוק לקבל תלמיד שלא אותר כמחונן על ידי האגף למחוננים של משרד החינוך".

בכל כיתה לומדים 20-15 תלמידים בלבד, והלימודים מבוססים על קורסים מארבעה תחומי ידע: מדעי הרוח, אמנויות, מדעים מדויקים (כימיה, ביולוגיה וגנטיקה) וטכנולוגיה. תלמיד שמגיע ליום העשרה במרכז נחשף בהכרח לכל הארבעה, במינונים משתנים בהתאם לנטיות ליבו ולכישוריו. 

"כמרכז מחוננים אנחנו שואפים להעניק לילדים ערך מוסף עבור הזמן שלהם, והם מגיעים אלינו עם ציפיות גבוהות", מספר קרן. "הציפייה הראשונה שלהם היא ברמה הרגשית-חברתית. זה המקום שבו הם נפגשים עם קבוצת השווים שלהם מכל האזור. יש כאן כיתה מגובשת ומורה מלווה (המקבילה של מורה מחנך בבית ספר רגיל). הציפייה השנייה היא אינטלקטואלית - הם מגיעים לכאן כדי לקבל סיפוק ופורקן אינטלקטואלי". 

סדר היום של תלמיד ב"רון ורדי" מזכיר סדר יום של סטודנט באוניברסיטה, ומשתנה מסמסטר לסמסטר. הבוקר נפתח ב"שיחת בוקר" בת חצי שעה עם המורה המלווה. לאחר מכן התלמיד יוצא ל"קורס בחירה" שאליו בחר להשתבץ בתחילת השנה, ומשם הוא ממשיך לקורסי החובה.

קורסי הבחירה מתחילים בכיתה ה'. בכיתה ו' הזמן המוקצב להם גדל, ובהמשך מקבלים התלמידים בחירה כמעט מוחלטת ואפשרות להעמיק במה שהכי מעניין אותם. "הבחירה היא כמעט מוחלטת, כי עדיין חשוב שהם יטעמו מהכול", מבהיר קרן. "גם אם יש תלמיד שתכנות ומתמטיקה הם כל עולמו, הוא יעסוק גם באמנות ובמדעי הרוח".

הקורסים, כאמור, משתנים מסמסטר לסמסטר. להבדיל מבתי ספר רגילים, במרכזי המחוננים מקפידים על דינמיות, הקשבה לצורכי התלמידים והתאמה לתחומי העניין שלהם. לצורך ההמחשה, קורסי הבחירה המוצעים לתלמידי כיתה ה' הם פיתוח אפליקציות, ביולוגיה וגנטיקה, בלשנות, אמנות רב-תחומית, לוגיקה ופיתוח חשיבה יצירתית, מייקרים ותלת-ממד. 

תוכני הקורסים נכתבים על ידי המורים עצמם, וייתכן שכאן בדיוק טמון הפער העצום בין מערכת החינוך הרגילה לזו של המחוננים. בבתי ספר רגילים המורים נדרשים להיצמד לתוכנית לימודים מסודרת ונוקשה שנכתבה מראש, ויש להם מעט מאוד אפשרויות לאתגר אותה. במרכזי מחוננים עובדים הפוך - בתחילת כל שנה הם שולחים לאגף המחוננים במשרד החינוך תוכנית עבודה שמכילה את כל הסילבוסים של הקורסים שהם מתכוונים ללמד, ואת המורים שנבחרו להעביר את הקורסים האלה. 

המורים הם מומחי תחום דעת, כל אחד בתחום אחר. כך לדוגמה, המורה לפרוזה היא סופרת והמורה לציור הוא קומיקסאי. חלק גדול מהמורים הם מרצים וחוקרים מהאקדמיה, שמלמדים במרכזי המחוננים בדיוק את מה שהם מלמדים באוניברסיטה. מכיוון שהם מומחים, לא מוכתב להם חומר הלימוד אלא מתווה כללי שמוודא שהסילבוס מכיל חתירה לתוצר, הסתכלות על הפן החברתי, כלים ומיומנויות מסוימות. הרבה לפני שהסילבוס מוגש למשרד החינוך, הוא עובר בחינה מדוקדקת ואישור של מנהל בית הספר.

מה בדיוק אתה מחפש בסילבוס?

"אני עובר עליהם יחד איתם, ומעביר להם משוב הן ברמת התכנים והן ברמה הרגשית-חברתית: אילו כלים ומיומנויות אתה מכניס לשיעור, איזו הוראה פעלתנית? מה מצופה מהתלמידים מבחינת תכנון ועבודת צוות? נגיד שאתה מרצה באוניברסיטה למחקר איכותני. זה נהדר. עכשיו רק נשאר לבחון איך מעבירים מחקר איכותני לתלמידים בכיתה ה', בהתחשב בעובדה שהוראה פרונטאלית לא תחזיק פה יותר מכמה דקות". 

בכלליות, הקורסים משתנים תדיר כי לדברי קרן, "מורי המחוננים באופי שלהם לא אוהבים ללמד אותו הקורס מספר רב של פעמים. זה משעמם".

סגל ההוראה ב"רון ורדי" מגוון וצבעוני, ותוכני הלימוד מועברים בצורה פורמלית למחצה עם הרבה חופש וגמישות. "אם השיעור מגיע פתאום לזווית אחרת ממה שתכננו, אנחנו לא רק זורמים עם זה, אנחנו מברכים על זה. גמישות כזו לא תתאפשר בבית ספר רגיל", אומר קרן. 

כל המורים ב"רון ורדי" מלמדים את כל הגילאים, ועובדים הן בשעות הבוקר עם המחוננים והן בשעות אחר הצהריים עם המצטיינים. על פי רוב הם מלמדים במשרה חלקית, שלושה ימים בשבוע. ביתר הזמן הם חוקרים, יוצרים או מלמדים במקומות אחרים. התוצאה היא "חדר מורים מתחלף", שמאוכלס מדי יום בצוות אחר. 

מיהם האנשים שמגיעים ללמד פה?

"בחלוקה גסה, סגל ההוראה מתחלק לשלושה סוגים: הסוג הראשון הוא מורים שמגיעים ממשרד החינוך, ורוצים לעשות את המעבר מבית ספר רגיל למסגרת שמאפשרת חופש אקדמי. לדוגמה, מורה למתמטיקה שנמאס לו להישאר צמוד לתוכנית הלימודים שמחייבת בגרויות וכו', והוא רוצה לעבוד קצת אחרת.

"הסוג השני הם יוצאי אקדמיה. יש לנו כאן חוקרים מתחומי מדעי המוח, מדעי כדור הארץ, גיאולוגיה ועוד. כשהם לא מרצים באוניברסיטה או עובדים על פרסום המאמרים שלהם, הם מגיעים לכאן ללמד. הייחודיות שלהם טמונה בשילוב. הם גם חוקרים רציניים בעלי שם ורזומה, וגם מסוגלים להנגיש את הידע שלהם לתלמידים בכיתה ג' או בכיתה ח'. זה לא קיים אצל הרבה מרצים. 

"המפגש עם אנשי אקדמיה מצוין לתלמידים כי הוא מעניק להם הזדמנות ללמוד עם אדם שעוסק בתחום תכלס בשטח. הוא מלמד אותך מדעי המוח, ומכאן הוא נוסע לאוניברסיטה לחקור בתחום הזה בדיוק וללמד מבוגרים. זה גם מייצר אפשרויות של רשתיות - הרי הדרך מללמד אותך ללארגן לך סיור במחלקה מאוד קצרה. 

"הסוג השלישי הוא מורים שהם מומחים בתחומם, לדוגמה, יש לנו כאן ציירת שמציגה בגלריות נחשבות ומתפרנסת מציור, והיא מגיעה פעם בשבוע ללמד. אז נכון, היא לא עשתה מסלול של אשת חינוך, אבל זה לא אמור להפריע לה כל עוד היא יודעת לעבוד נכון עם מחוננים. 

"התוצאה היא שביום לימודים אחד ילד עובר משיעור עם מרצה באוניברסיטה לשיעור עם ציירת, לשיעור עם מורה שלימדה כימיה בבית ספר רגיל ועכשיו מלמדת פה קורס בשם 'מדע בצלחת - כימיה דרך מזון'. אנחנו מאוד דינמיים, ומחפשים תמיד את הגיוון ואת הייחודיות". 

לא נדרשת תעודת הוראה?

"זה עניין של מינונים. בית הספר לא נשען רק על מומחים ואנשי אקדמיה. לחלק נכבד מהמורים יש תעודת הוראה, והם מגיעים עם הכלים, המתווה, ההבנה במשוב ובהערכה וכל הידע שסיפק להם המסלול כאנשי חינוך. אלה מורים מהמערכת. אני רוצה שתהיה פלֶטה עם הרבה צבעים.

"אנחנו בהחלט מקבלים אנשים ללא תעודת הוראה, אבל אני רוצה לפה את הטובים ביותר אז אני בודק טוב-טוב אם הם מסוגלים ובנויים לעבוד עם האוכלוסייה הזו. בתור התחלה אני בוחן את הניסיון וקורות החיים. אחר כך אני מבקש לראות את הסילבוס של הקורס שאותו הוא מעוניין להעביר. אם הסילבוס מתאים, המורה יעביר תחילה כמה שיעורי ניסיון. אם גם החלק הזה יעבור בהצלחה, נשב לשוחח על הדי.אן.איי הארגוני שלנו ועל מה שמצופה ממנו כמורה. זה שהוא חוקר במכון ויצמן, לדוגמה, לא אומר שיוותרו לו על השתלמות צוותית. הדרישות הן דרישות זהות מכולם, ומי שזה מתאים לו - מצוין".

אחת שהסתדרה עם הדרישות היא עדי ריטר, בעלת תואר ראשון בעיצוב מבצלאל וסטודנטית לתואר שני בעיצוב משולב במכללת HIT. ריטר מלמדת בבית הספר קורס מייקרים (יצרנות טכנולוגית), מרכזת את תוכנית "גילוי דעת" לתלמידי החטיבה (ז' עד ט') ומנהלת את מעבדת ה-PBL (מעבדת ייצור דיגיטלית בקנה מידה קטן, שמאפשרת ליצור אבות טיפוס ללא תלות בגורמים חיצוניים), שבה מתקיימות השתלמויות מורים ותוכניות העשרה לבתי ספר נוספים בעיר. 

לפני שהגיעה ל"רון ורדי", היא לימדה בבתי ספר רגילים ובמרכזי מחוננים אחרים. 

במה שונה "רון ורדי" מבית ספר רגיל?

"ההבדלים טמונים קודם כל בגודל הכיתות. בכל כיתה יש 20 תלמידים ולא 40. שנית, יש כאן הרבה פחות אלימות ובעיות משמעת. הסיבה העיקרית לכך היא שבית הספר מתנהל באווירה רגועה ולא מעודד תחרות מיותרת. אין מבחנים ואין ציונים, וזה מוריד את הלחץ מהילדים. הרי גם ככה הם תמיד מצפים מעצמם ואחרים מצפים מהם להיות הכי טובים, ופה יש להם מקום שלא עוסק בלמדוד אותם כל הזמן. יש כמובן הבדלים נוספים, אבל להערכתי לא הוגן להשוות בית ספר למחוננים לבית ספר רגיל כי יום בשבוע לא שווה ערך לשבוע שלם. מה שבטוח זה שהוא מאוורר אותם מהמסגרת הרגילה. אני אסכם את זה כך: אם 'רון ורדי' היה בית ספר רגיל, הוא היה בית הספר המושלם". 

עופר קרן, באמת אין בבית ספר למחוננים בעיות משמעת?

"כולנו בני אדם. בעיות המשמעת הן לרוב לא הבעיות הקלאסיות שקיימות בבית ספר רגיל. אנחנו כן מתמודדים עם אתגרים שרלוונטיים לאוכלוסייה הספציפית: הימנעות, חוסר רצון לפעול לקראת תוצר, העדר חיבור, חשש ופחד מכישלון. יש צוות מיומן שעובד בהנחיית האגף למחוננים על יציאה מאזורי הנוחות. אין כאן ונדליזם, ולא תראי תלמיד שמפוצץ שיעור. ילדים באים לפה כי הם רוצים. 

"אפשר להרחיק תלמיד על 'חוסר התאמה', אבל מעולם לא הרחקתי תלמיד. כשקושי צף ועולה אנחנו תמיד אומרים - רגע, בשביל מה בכלל ישנו המרכז הזה? הרי הוא מיועד למחוננים, ומחוננות מגיעה פעמים רבות עם קשיים מסוימים. אז קיבלת תלמיד מחונן שיש לו אתגר כלשהו וקשה לו, אתה לא יכול להרחיק אותו כי משהו לא הסתדר. צריך לפצח את הבעיה הזו, לראות על מה היא יושבת ולהתקדם הלאה". 

מלבד אווירה רגועה ונטולת אלימות כמעט לחלוטין וקורסים נחשבים זוכים התלמידים בהצצה מרתקת לתעשיית ההיי-טק, בסיורים במוזיאונים, בביקורים בתיאטראות ובפגישות עם יזמים ובעלי עסקים. כל אלו הם תוצר של שיתוף פעולה בין בית הספר לגורמים בתעשייה הממוקמים באזור. 

עם העמותות, החברות והארגונים שעובדים עם בית ספר נמנים חברת התרופות מרק שממוקמת ביבנה, ענקית הטכנולוגיה HP שמשרדיה נמצאים בנס ציונה ("אנחנו מגיעים לביקור שם כמה פעמים בשנה, והילדים מקבלים סיור מהמהנדס הראשי על מכונות שעולות עשרות מיליוני דולרים") ומתחם היזמות Ppl's, שמפגיש בין התלמידים ליזמים ובעלי חברות מצליחות כמו רונן ענבר (מנכ"ל NTZ) ועדי רונן (מייסדת Adika ו- IT MOMZ).

"זה לא כמו לעשות קורס על יזמות ולתת למורה הכי מתאים שיש לך בצוות ללמד אותו, זה משהו אחר", מסביר קרן. "מפגש של תלמידים עם יזמים שכבר עשו תהליכים משמעותיים בעולם הזה ילמד אותם יותר מכל קורס בכיתה. בנוסף, חשוב לנו שהתלמידים יבקרו במקום העבודה שלהם כי אנחנו מעוניינים לחשוף אותם לסביבות עבודה שונות. הקשר עם גורמי חוץ והרשתיות מאפשרים לנו לעשות את זה". 

מאיפה הכסף לכל זה? הרי חוקי משרד החינוך לא מאפשרים לך לקבל תרומות.

"בית הספר ממומן על ידי עיריית ראשון לציון ומשרד החינוך. לצד אלה נדרשים הורי התלמידים לשלם שכר לימוד, מה שמכונה "תשלומי הורים". כמובן, אם הילד הוא ממשפחה דלת אמצעים, הוא יקבל מלגה". 

התשובה של קרן אינה מספקת. הפערים בין "רון ורדי", הן מבחינת העיצוב של המבנה והן מבחינת מה שהוא מעניק לתלמידים, לבין בית ספר רגיל הם בלתי נתפסים. כדי להבין טוב יותר את הסיבות לפערים פניתי ליונתן גילאון, מי שניהל בין השנים 2014-2012 את בית ספר לרום למחוננים בקריית מלאכי, ופוטר רגע לפני שהחלה שנת לימודים חדשה. גילאון נחשב למנהל טראבלמייקר שביקר את המערכת ללא הרף, וגם כיום יש לו בטן מלאה על החינוך בישראל. 

"כל בית ספר במדינה מקבל תקציב למורה אחד על כל 25 תלמידים. התקציב של בתי הספר למחוננים זהה. לצד התקציב הזה, חלק מהעיריות והמועצות השונות מעניקות תקציבים נוספים לבתי ספר מסוימים, חלקם למחוננים וחלקם לא. כמו כן, הן אחראיות על הוצאות מבניות - שמירה וניקיון, מים, חשמל, ארנונה וכו'. 

"בשורה התחתונה, התקציב הבסיסי זהה. יש שני הבדלים שתורמים לפערים שאת מדברת עליהם. הראשון הוא, ואין לי דרך נעימה להגיד את זה, שבתי ספר רגילים מבזבזים המון כסף על שטויות. לכל אחד מהם יש אחראי טיולים ואחראי פדגוגיה ועוד רשימה ארוכה של בעלי תפקידים מיותרים. זה יוצר מצב שבסופו של דבר יש מורה אחד על 35 תלמידים ולא על 25. בבתי ספר למחוננים אין את הבזבוז המיותר הזה. ההבדל השני הוא תשלומי הורים. בתקופתי שולמו על כל ילד 1,600 שקלים. זה סכום לא קטן בהתחשב בעובדה שמדובר ב-30 מפגשים בשנה בסך הכול (פעם אחת בלבד בשבוע, אין מפגשים בחופשות החגים). את הכסף הזה אפשר להשקיע בכיתות עוד יותר קטנות או בטיולים, הרצאות, סדנאות וכו'. בעצם, תשלומי ההורים מממנים חוויות לימודיות יוצאות דופן. 

"מה שכן, אם במשרד החינוך היו רוצים כיתות קטנות של 25 תלמידים, כל מה שהם היו צריכים לעשות זה להפסיק לבזבז כספים על כלום. נכון, אין להם ולא תהיה להם התוספת של תשלומי הורים עבור נסיעה לסיור במדעטק בחיפה או ביקור בקאמרי, אבל הכיתות בהחלט יכולות להיות של 25 תלמידים ולא קרוב ל-40". 

אז בעצם כל הפער נשען על תשלומי ההורים?

"לא. הפער נשען על טיב המורים. למנהל של בית ספר למחוננים יש 100% גמישות בגיוס הצוות שלו. כאמור, חלק מהתקציב למורים מגיע ממשרד החינוך. אם המנהל רוצה להעסיק מורה שיקבל את המשכורת שלו ממשרד החינוך, הוא פשוט צריך להכניס אותו למערכת דרך האגף למחוננים. אני הצלחתי להכניס בקלות כל מורה שהייתי מעוניין בו, בלי תעודת הוראה ובלי נעליים. 

"בהנחה שהמנהל לא רוצה להתעסק עם כאב הראש הזה, הוא יכול להעסיק מורים שבכל מקרה כבר במערכת או יותר פשוט - להעסיק מורים בחשבונית מתוך התקציב של תשלומי ההורים, בלי לתת דין וחשבון למשרד החינוך. מורים בחשבונית אפשר לפטר מהרגע להרגע, ולא חייבים דין וחשבון לאף אחד. למורים בתלוש אומנם יש קביעות ממשרד החינוך אבל אין להם קביעות בבית הספר הספציפי שלך, אז גם זה פתיר. בשורה התחתונה - מנהל יכול להביא את מי שטוב ולהעיף את מי שלא טוב. אין קביעות לנצח ואין שחיקה. המורים נדרשים לעבודה ראויה ומוערכת, ואם הם לא מספקים את העבודה הזו - הם מפוטרים. וזה ההבדל הגדול באמת".