"המטוס הזה מרגיש כמו חללית": הצצה נדירה ל-F35

כשמנוע החמקן נדלק, האדמה רועדת. הוא עדיין בתוך הכיפה, תחת סככת החניה והאחזקה, צוות הטכנאים עומל סביבו בבדיקות אחרונות לקראת טיסה. כולנו עם אטמי אוזניים ועליהם שכבת מגן נוספת של אוזניות רעש גדולות, ועדיין המנוע העצום, שלהביו נפתחים עתה בשאגה כבושה, מייצר רעש שמאיים לפוצץ לך את הראש. זו מפלצת המסוגלת לייצר דחף של מעל 50 אלף פאונד, פי אחד וחצי ממנוע של F16I ("סופה"). פצצת אנרגיה קטלנית שמחכה לרגע שמצערת הכוח תיתן פקודה כדי לשאת את מכונת המלחמה המשוכללת הזאת אל על.

זו תמונה סוריאליסטית שרק הנגב שלנו יכול לייצר. פקודות אחרונות מוטחות בזו אחר זו בשפה האנגלית, כחלק מפרוטוקול קשיח לפני טיסה. רב"ט שרון קרטיס, כולה בת 19, תשעה חודשים בצבא, מחוברת בכבל תקשורת אל הטייס שיושב בקוקפיט. הוא מבקש אישור להניע וקרטיס מאשרת. ברקע, לא הרחק מאיתנו, מעבר לגדרות הבסיס, נראים בבירור פחוני הבדואים הבנויים טלאי על טלאי בדלות וכאוס תכנוני של מדינת עולם שלישי, כל כך קרובים וכל כך תלושים מפסגת הטכנולוגיה שנוהמת מולם, כ־80 מיליון דולר ליחידה.

הטייס מודיע כי הוא מוכן לבדיקת נזילות בכני הנסע וקרטיס עונה לו, "copy, roll over". אחרי סיום הבדיקה קרטיס מדווחת, "roll over complete" והטייס מצידו מבקש שתעביר את המפסקים ממצב בטוח למצב טיסה. קרטיס עונה, "copy", מבצעת ומדווחת ביצוע. עכשיו מגיע תורם של תאי החימוש. הטייס מבקש אישור לסגור את דלתות תאי החימוש, קרטיס בודקת שאין שום דבר שמפריע להן להיסגר ומדווחת "Clear doors". הן נסגרות. הטייס מבקש לבצע בדיקה עצמית למערכות המטוס, קרטיס עונה, "רשאי". אחרי שהבדיקה מסתיימת, הטייס מודיע שהוא מוכן להתנתק מהקשר. "copy", עונה קרטיס ומוסיפה בעברית, "טיסה נעימה".

היא מנתקת את כבל הקשר, סוגרת את הלוח על קופסת הפיקוד, שני טכנאים אחרים מוציאים את הסדים מתחת לגלגלי המטוס ושלושת הטכנאים, קרטיס בראשם, נעמדים מול חופת הטייס ומכוונים אותו ליציאה לעבר מסלול ההמראה. אחר כך, כשהמטוס ינסוק במנוע רושף אש אל תוך שכבת עננים סמיכה, תאמר קרטיס: "הסיומת הזאת בעברית מרגישה לי יותר אישית, פחות רשמית. גם ככה כל הסיטואציה הזאת נראית לי לא אמיתית. לא ידעתי מה זה המטוס הזה, לא הכרתי בכלל מטוסי קרב עד לפני תשעה חודשים. זה המטוס הראשון שלי והאחריות שיש עליי היא עצומה".

עלות פיתוחו של המטוס הזה הפכה אותו לאחד מכלי הנשק היקרים ביותר בהיסטוריה האנושית. על זה אין שום ויכוח. עם סכום בלתי נתפס הנאמד ב-406 מיליארד דולר, ה-F35 בעל היכולות החמקניות הוא לא עוד אווירון המטיל פצצות. החומר האפור שבו הוא צבוע מקנה לו את יכולותיו החמקניות. צורתו מחודדת, גופו מלא בזוויות חדות. תצורה זו אמורה לשבור גלי מכ"ם ולאפשר למטוס לחדור דרך מערכות הגנה אוויריות ולתקוף יעדים באזורים רוויי איומים. יש לו מערכות חיישנים המזינות זו את זו כל העת בנתונים המועברים אל המחשב, וזה מעבד אותם תוך כדי טיסה, בזמן אמת, כדי לספק את מרב המידע לטייס על האיומים והמטרות הנמצאים בזירה. גנרל בדימוס גארי נורת', מנהל בכיר ביצרנית החמקן לוקהיד מרטין, ביקר השבוע בישראל וחשף עוד אחת מיכולותיו של המטוס: מכ"מ הסריקה המותקן בחלקו הקדמי מסוגל לזהות טילי שיוט בגובה נמוך ממרחק רב ולאפשר למערכות הנשק להינעל עליהם וליירטם. עבור חיל האוויר זו יכולת נחוצה על רקע שיגור טילי השיוט האיראניים לעבר מתקני הנפט של סעודיה והחשש ממתקפה איראנית דומה על ישראל.

את הרוסים כל זה מעצבן ומתסכל, כי החמקן הישראלי טס באזורים שאמורים להיות בשליטתם המוחלטת והם לא מצליחים לדעת איפה היה ומה עשה. כל מי שמבין במטוסים מתלהב מביצועי ה-F35. טרם רכישתו התנהל בישראל ויכוח על נחיצותו. היו שאמרו שחיל האוויר לא זקוק למטוס החדיש והיקר כי גם בלעדיו הוא נהנה מעליונות אווירית במרחב. תומכי העסקה הציבו את סגולותיו החמקניות והטכנולוגיה המתקדמת כסיבה מוצדקת להשקעה.

כך או כך, ה"אדיר", בשמו העברי, הצטרף לחיל האוויר בסוף 2016, ומאז מטפטפים עוד ועוד מטוסים הנקלטים בטייסת "נשר הזהב". עבור 50 מטוסים - שתי טייסות - שילמה ישראל 7.5 מיליארד דולר, 5.57 מיליארד מתוכם מכספי הסיוע האמריקאי. הסכום הנחמד הזה כולל גם סימולטרים וחלקי חילוף. 

ה-F35 בפעולה (צילום: לוקהיד מרטין )

במארס 2018 דווח כי ה־F35 ביצע את התקיפה הראשונה שלו מאז ייצורו, וזו בוצעה על ידי חיל האוויר הישראלי. באותו חודש גם דווח בעיתון הכווייתי "אל־ג'רידה", כי שני מטוסי F35 ישראליים חדרו למרחב האווירי האיראני וטסו מעל הערים בנדר־עבאס, אספהאן ושיראז. חודשים אחר כך הציג מפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין, תמונה של החמקן בשמי ביירות. על פי מקורות זרים, בשנה וחצי שעברו מאז השתתפו מטוסי "האדיר" בלא מעט תקיפות בסוריה נגד מטרות איראניות וסוריות.

אבל בסוף זו רק מכונה. יקרה, משוכללת מאוד, אבל מכונה, והיא לא יכולה להמריא או לנחות בלי הטכנאים, החמשים, המכונאים וכמובן, הטייסים. זוהי הצצה נדירה לעבודתם.

רב־סרן חן, הקצין הטכני של טייסת "נשר הזהב", מנהל מוסך ענק. תחתיו עובדים טכנאי מטוסים, טכנאי חשמל וטכנאי חימוש. בתפקידו הקודם היה חן קצין טכני של F16D ("ברק") וכדי לעבור ל"אדיר" למד לפרטי פרטים את המטוס החדש במרכז ההכשרה הטכני, שהוקם עבור החמקן באחד מבסיסי חיל האוויר. ההיערכות הלוגיסטית לקליטת המטוס דרשה הקמה של לא מעט תשתיות: מוסך מנועים, האנגר טיפולים, מעבדות אלקטרוניקה ומחלקות לטיפול בציוד המטוס ובנשק המונחה שהוא נושא. 

"המטוס הזה כל כך שונה מהמטוסים האחרים בחיל, שאני לא יודע מאיפה להתחיל", אומר רס"ן חן. "קודם כל, יש לו מערכות אוויוניקה מתקדמות יותר מאשר למטוסים הישנים. יש לו סנסורים מתקדמים שהם חלק אינטגרלי מהמטוס - ולא הוספו אליו כרכיבים חיצוניים כמו במטוסי ה־F15 וה־F16. המטוס הזה יודע 'לדבר' עם הטכנאי. הוא כולו מבוקר מחשב. יש לו מערכת בריאות שאומרת לך היכן ישנם רכיבים לא מתפקדים. הוא לא בהכרח יחווה תקלה לטייס בזמן הטיסה אם היא מאפשרת את המשך הטיסה וביצוע המשימה, אלא יציין את התקלה לטכנאי שיתחבר אליו עם מחשב אחרי הטיסה. זה משהו שלא קיים במטוסים האחרים שלנו. ב־F16 אתה יודע שיש לך תקלה רק אם הטייס מדווח עליה, אם משהו לא עבד בטיסה או שהיבהבה לו נורית אזהרה. יש לו מחוון לחץ שמן הידרולי, מחוון לחץ שמן מנוע, מחווני טיסה למיניהם. כשטייס F16 מדווח על תקלה במערכת ההידראולית, כדי להגיע לשורש הבעיה, הטכנאי צריך לנבור בקרביים של המטוס. אתה מחפש בלי לדעת מה מוקד הבעיה.

"אני יכול להשוות את זה לעבודת הכירורג של פעם, לפני שנכנסו כל אמצעי הצילום והאבחון. אם היית בא ומדווח על כאבי בטן חזקים, היו מכניסים אותך לניתוח ומחפשים לך בתוך חלל הבטן. מזיזים את הכבד, את הטחול, בודקים מאחורי כיס המרה. על הדרך אתה מתמלא בדם. ב־F35 אין מחוונים ואין שעונים. יש צג אחד וזהו, וזה מסך טאץ' והטייס עובר בין המערכות השונות בנגיעה במסך כמו באייפד, ויכול לפתוח הרבה מסכים בו־זמנית ולעבור ביניהם. ה'אדיר' מאבחן את עצמו, מדווח לך בדיוק היכן התקלה, והטכנאי ניגש ישר לרכיב התקול. אתה לא צריך לפשפש לו בקרביים כדי לחפש את מקור הבעיה. זה עולם אחר לגמרי. אתה עדיין מלכלך את הידיים בשמן ובגריז, אבל הרבה פחות. אנחנו מקבלים עדכוני תוכנה שמשפרים את יכולות המטוס. יש תוכנה למנוע, תוכנה להיגוי, תוכנה למערכת הדלק, תוכנות למערכות המשימה, צילום, נשק, מכ"ם וכדומה. ב־F16 אין דבר כזה. ושלא תחשוב שבגלל עודף מחשוב הדבר הזה יכול ליפול בגלל תקלת מחשב. כמות ערוצי הגיבוי היא עצומה. היא מאפשרת למטוס לחזור ולנחות גם אם המחשב נופל. תלוי כמובן בכמה מערכות מחשב ייפלו".

בלילה שבין 19 ל־20 בנובמבר, לפני פחות מחודש, תקף חיל האוויר עשרות יעדים של כוח אל־קודס האיראני ושל צבא סוריה שכללו בסיסים, מפקדות, מחסני נשק ומערכות טילי קרקע־אוויר. זו תקיפה מורכבת בשטח צפוף באיומי נ"מ עם עשרות מטרות על הקרקע, בזמן שטילי קרקע אוויר משוגרים לעבר המטוסים התוקפים ורודפים אחריהם. החמקן F35 יודע לא רק לחדור בעד המכ"מים ולא רק לשאת פצצות ולהטילן, אלא גם לתאם בין המטוסים התוקפים ולהזרים אליהם מידע עדכני על האיומים ותמונת הקרב.

חן, הקצין הטכני, אומר שגם בכל הקשור בהתגוננות מפני טילים החמקן עולה בהרבה על קודמיו. "ב־F16 המערכות מזהות את האיום, אבל הטייס הוא זה שצריך לשגר את נור ההטעיה. בסוף הוא לוחץ על כפתור. ב'אדיר', המערכת מטפלת באיום אוטומטית. היא מזהה אותו, מתריעה לטייס, אבל גם משגרת את נור ההטעיה. הטייס יכול להמשיך להתמקד בביצוע המשימה".

טייסים, אומר רס"ן נ', סגן מפקד טייסת ה"אדיר", אוהבים לחשוב שלכלי שהם מטיסים יש נשמה. "מטוס זו מכונה מיוחדת ולכל מטוס יש את הקטע שלו. ל־F16 יש נשמה של מכונית פורמולה 1. הנדסת האנוש שלו תוכננה סביב הטייס, כמו מכונית מרוצים שנבנית סביב הנהג. זה מטוס מאוד זריז, מהיר תגובה, אתה מרגיש שאתה דוהר על סוס מרוץ. אבל ה־F35 זה עולם אחר. הוא מזכיר את ה־F16, יש לו יכולות ספורטיביות, יכולות תמרון מאוד גבוהות, אבל הוא מרגיש יותר כמו חללית. החוויה שלך כטייס, היא שאתה יושב בקוקפיט של קדמת הטכנולוגיה, בשפיץ של השפיץ. מגוון הסנסורים, המידע שזורם אליך על זירת הקרב ומוגש לך על המסך מולך, זה משהו שנראה עד לא מזמן עתידני לגמרי. ב־F16 וגם ב־F15 יש הרבה מאוד מפסקים, המון. אם תתיישב בקוקפיט של F16, תבין על מה אני מדבר (האמת שביקשתי, אבל אמרו לי שזה מסווג - ע"ש). המטוס מלא בדברים טכניים שהטייס צריך לתפעל בעצמו. בקוקפיט של F35 התצוגה הרבה יותר נוחה ונמצאת מול העיניים של הטייס. יש פחות לחיצות כפתור, הכל הרבה יותר ממוחשב, מתוכנת מראש. זה פיילוט פרנדלי. המטוס גם עוזר לטייס בקריאת זירת הקרב. טייס F16 נדרש להסתכל בכמה מסכים שונים כדי לאסוף נתונים על הזירה, ואת האינטגרציה בין כל הנתונים הוא נדרש לעשות בעצמו בראש. F35 עושה את האינטגרציה בעצמו. הוא מתיך את המידע מסנסורים, ממכ"ם, מכל מיני מקורות, ונותן לטייס תמונת קרב מלאה, ולא רק לו. הוא מזרים נתונים לאחור ולשאר המטוסים שנמצאים איתו במשימה. 

"זה מטוס שהוא קלאס אחר. אם יש איזשהו אויב קרקעי או אווירי שאני נדרש לתקוף, כל המידע על אותו איום או מטרה יופיע בצורה מרוכזת, כך שלטייס נוח לדלות את המידע בצורה מהירה. המטוס מגיש לו את זה. איכות המידע ורמת הפירוט שלו, על כל מטרה, בין אם היא מטוס, מטרה על הקרקע או איום קרקעי, היא מהגבוהות שיש. וכמות המידע שזורמת אל הטייס עצומה. הטייס צריך לדעת לברור מתוך המידע העצום שמוגש לו בקוקפיט ולקבל החלטות".

אתה מרגיש יותר מוגן מעצם היותו חמקן?

"ודאי שאני מרגיש יותר מוגן. זה מטוס שמביא יכולות שלמטוסים אחרים אין. אני לא יכול לפרט, אבל המטוס נבנה להתמודד עם איומים שמטוסים יותר ישנים בחיל האוויר לא יכולים להתמודד איתם".

וכמי שמטיס את ה"אדיר" הזה, אתה צריך לעבוד יותר קשה בזמן הטיסה?

"האתגר של טייס ה־F35 הוא יותר קוגניטיבי מאשר הטסתי. האתגר העיקרי של טייס F15 הוא להטיס אותו, לשלוט בו, שתהיה לו קואורדינציה טובה. טייס F35 צריך יכולות הטסה גבוהות, אבל הוא גם צריך שתהיה לו זריזות מחשבה, הבחנה בין עיקר לטפל. הקושי הוא בראש. העומס הוא מחשבתי, פחות פיזי. אתה חושב הרבה וצריך לחשוב מהר. זו התמודדות עם הררי מידע. וזה מעייף. אתה לא רק יותר עייף אחרי טיסה, אתה יותר מזיע, ואתה יותר מזיע לא כי חם".

יש מזגן?

"ברור שיש, אבל אתה במשימה ויש הרבה לחץ. תראה טייס שיורד מאימון על המטוס, בדרך כלל הסרבל שלו רטוב. זה לא טיול בפארק".

גוף המטוס חלק, חף מעצמים בולטים. שלא כמו ב־F15 וב־F16, ב־F35 הפצצות והטילים לא תלויים על הכנף, אלא נמצאים בתוך תאי החימוש הסגורים בדלתות. מצד אחד, כושר נשיאת החימוש של החמקן קטנה יותר משל חבריו הוותיקים. מצד שני, הסתרת הטילים והפצצות היא חלק מאפקט חתימת המכ"ם הנמוכה של המטוס. 

"ה־F35 לא נועד לקחת הרבה חימוש כי הוא חמקן", מסביר סרן בר, קצין החימוש של טייסת ה"אדיר". "אפשר לחדור איתו למקומות שמטוסים אחרים לא יכולים לחדור אליהם בגלל מערכות גילוי ויירוט. וואנס חדרת למקומות האלה, אתה לא צריך הרבה חימוש. מספיק שיש עליך חימוש מדויק ויעיל. המטוס הזה לא פראייר בכלל".

סרן בר מסביר שלכל משימה יש את החימוש הייחודי שלה, או במילותיו: "תלוי מה אתה צריך, פטיש או סכין מנתחים. יש חימושים שמייצרים הדף וכאלו שלא, חימושים שמגיעים מאוד רחוק וכאלה שצריך להטיל ממש מעל המטרה. חַמָש מטוסים מתעסק בחומר נפץ. הוא מכבד את הפצצה. הוא צריך להבדיל בין טיל לטיל, להכיר את כל הסוגים, ויש לא מעט. טילי שגר ושכח, מונחי לייזר ומונחי לוויין, הרשימה ארוכה".

בר בעצם תולה את הפצצות והטילים על המטוס. לעיתים הפצצות הללו פוגעות בבלתי מעורבים כפי שאירע בסבב הלחימה האחרון ברצועת עזה בחודש שעבר. ב־14 לנובמבר הטיל מטוס של חיל האוויר פצצה מסוג jdma על מקבץ מבני פח בדיר אל בלאח שברצועה. דובר צה"ל בערבית הוציא הודעה כי מטרת התקיפה הייתה רסמי אבו מלחוס, מפקד יחידת הרקטות של הג'יהאד האיסלאמי במרכז הרצועה. בהמשך שינו בדובר צה"ל גרסה וטענו כי מדובר במטרת תשתית של הג'יהאד. ההפצצה לא פגעה בגורמי טרור. שמונת בני משפחת אסווארכה שביתם הופצץ נהרגו. בן משפחה תשיעי נפטר כעבור שבוע מפצעיו.

כמי שמחמש את המטוסים איך אתה מרגיש כשמתרחש אירוע כזה? 

"אני לא רואה את נקודת הקצה, את המטרה. בסוף מי שמטיל את הפצצה זה הטייס. מבחינתי אני יודע שלא סתם תליתי את החימוש הספציפי על המטוס, שהוא בעצם מיועד למטרה שממנה ירו קודם לכן טיל על אשקלון למשל. בסוף הפצצה הזאת היא קטלנית. את זה אתה תמיד צריך לזכור. אני יודע אילו יכולות של זריעת הרס יש להן. עצוב מאוד שנהרגו בלתי מעורבים, אני לא אומר שלא, אבל זה לא גורם לי להיסוסים. אני מודע למה שאני עושה והשורה התחתונה היא הגנה על המדינה". 

בר נע על הציר שבין הכיפה שבה חונה החמקן לבונקר התחמושת, מוביל טילים ופצצות בעדינות, חס וחלילה לא למעוד. "לחמש את האדיר זו עבודה שונה לגמרי מלחמש את ה־F15 או את ה־F16. אתה צריך לתפעל טוען חימוש ממונע, שזה מעין טרקטורון שנשלט בשלט רחוק, עם שתי זרועות שאיתן אתה מרים את החימוש ממקומו בבונקר ומסיע אותו למטוס. צריך קואורדינציה על הסטיק והמורכבות מטורפת. ב־F16 אתה לוקח את הפצצה על עגלה, מגיע מתחת לכנף, מפמפם משאבה הידרולית שמרימה את הטיל על כן ומחבר את הטיל לכנף. פה אתה צריך לנווט את הטיל על הטרקטורון ממש בצמוד לגוף המטוס, במרחק סנטימטרים בודדים מפגיעה, כלומר - להיזהר לא לדפוק למטוס את הפח, כי אחר כך לך תשיג חלפים. פה זה לא מגרש פירוקים של גרוטאות שהחלפים זרוקים בכל פינה, אתה צריך לפנות למחסן הלוגיסטי, וזו חתיכת פרוצדורה כי יש מלא טפסים ועושים תחקיר, מה פתאום נתת מכה, איך נתת, למה נתת, חתיכת כאב ראש. 

"בקיצור, כדי לחמש את המטוס הזה נדרשים שלושה טכנאים - אחד על הסטיק, השני מנווט ומוודא שלא דופקים את המטוס, והשלישי מקבל את הפצצה בתוך תא החימוש, וגם לו יש סטיק והוא מקבל שליטה על הטרקטורון ממש מתחת לגוף המטוס, ואז הוא מכוון אותה ימינה, קצת שמאלה, הופ־הופ־הופ, ובינגו, מחבר אותה לגוף המטוס. ובתא יש צינורות הידרוליים, צמות של כבלים חשמליים, רכיבים אלקטרוניים - סלט שלם - ואתה צריך לשים את הפצצה במקום בלי לפגוע בשום רכיב, בעדינות המרבית".

זה נשמע כמו משהו שלוקח הרבה מאוד זמן.

"בהתחלה באמת לקח לנו כמה שעות טובות לחמש את המטוס. עם הזמן השתפרנו, עשינו המון אימונים עם סטופרים וניתחנו את התהליך. אנחנו במגמת שיפור מתמידה, פועלים במוד של צוות בפורמולה 1". 

כשהסתובבנו סביב המטוס שחנה מתחת לכיפה, הוא היה מחובר לצינורות וכבלים. טכנאים עמדו מעל עגלות עבודה עם לפטופים פתוחים שדיברו עם מחשב המטוס והריצו בדיקות תוכנה. רס"ל גרגורי בשליקוב, 27, שעבד בעבר על ה־F16, אומר שבמטוס האדיר אין שום מרכיב אנלוגי. "הכל דיגיטלי. לכל מערכת יש אפליקציה ואתה צריך להכיר את כל האפליקציות". רס"ב אילן חמו, 43, שעבד על סקייהוקים ועל שני דגמים של ה־F16, אומר שהמטוס החדש מותאם לדור ילדי המסכים. "יש פה טכנאים שנולדו לתוך העולם הזה של האייפונים, האייפדים וכל האפליקציות. המטוס הזה מדבר אליהם. זה דור הרבה יותר חכם מאיתנו הזקנים, חשוף לטכנולוגיה. קל להם ללמוד את המטוס. לי היה הרבה יותר קשה ללמוד אותו, ולי יש ניסיון ממטוסים קודמים. תראה איזה חדש הוא. תעשה סיבוב, חדש מהניילונים, יש לו ריח של מטוס שיצא עכשיו מהסוכנות. אם ה־F16 זה סובארו, סוס עבודה, אז המטוס הזה הוא מרצדס הכי חדישה עם כל הפינוקים".

לקראת תום הביקור בטייסת הגיעה רב"ט קרטיס. היא נכנסה לכונס האוויר של המנוע כדי לוודא שאין בתוכו אף גוף זר. אחר כך לקחה פנס וזכוכית מגדלת ועברה על גוף המטוס. "אני מחפשת שברים, סדקים, קרעים או נזילות, עוברת ממש קרוב לגוף שלו. בין הגיחות אני גם משמנת ומתדלקת אותו. אני גם בודקת את להבי המנוע, עוברת להב־להב, מוודאת שהם תקינים".

כמה להבים יש למנוע? נראה שיש הרבה. 

"לא יכולה להגיד לך, זה סודי. בהתחלה זה הפחיד אותי, כל האחריות הזאת היא די מפחידה. בעיניי זו אחריות ממש כבדה. מי שבודקת אותו וחותמת עליו לפני טיסה זו אני. אם אני עייפה ומפספסת משהו זה יכול להיות הרה גורל. זה מפחיד".

עגלת הפקת הגיחה הוכנסה לחדר הכלים. קרטיס ניתקה את כבל הקשר וסגרה את פאנל קופסת הפיקוד והבקרה. שלושת הטכנאים, וקרטיס בראשם, עמדו מול המטוס, הכווינו את הטייס, וידאו שאף אחת מהכנפיים לא תפגע בדפנות הכיפה. הרעש היה נורא. החמקן פנה שמאלה למסלול ההסעה המוביל למסלול ההמראה. רגע לפני שסיים את הפנייה עמדה קרטיס והצדיעה לטייס וזה החזיר לה בהצדעה. אחר כך כבר אי־אפשר היה יותר לסבול את הרעש.