"מס כיפת ברזל" וההימור המסוכן בארה"ב: ביטחון לאומי על השולחן
בכיר המטה לביטחון לאומי לשעבר, צ'ק פרייליך, מזהיר בספר חדש: הציבור לא מבין עד כמה חמור יהיה עימות עם חיזבאללה, אובדן תמיכת הדמוקרטים בארה"ב קריטי, אי אפשר באמת לחסל את תוכנית הגרעין האיראנית וההגנה הטובה ביותר היא הדיפלומטיה. לצד ביקורת על הפוליטיזציה של המל"ל, יש לו עוד כמה הצעות פחות שגרתיות
"יש לי תחושה שיש יותר מדי פוליטיזציה במטה לביטחון לאומי ושהיא עוברת את הקו הנכון. ראש המל"ל מאיר בן שבת פוגע במל"ל בהתנהגות הזאת, שנוצר מצב שמאפשר שאלות כמו האם המל"ל פועל משיקולים ענייניים או שיקולים פוליטיים".
כך אומר צ'ק פרייליך, 64, בכיר לשעבר במערכת הביטחון ומי שכיהן כסגן ראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל) במשרד ראש הממשלה. הוא שירת במל"ל חמש שנים תחת כמה מראשיו, ובתפקידו האחרון היה סגנו למדיניות חוץ וביטחון של גיורא איילנד. פרייליך נחשב מומחה לנושאי ביטחון ובימים אלה הוציא ספר ששמו "תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל" – ניסיון שאפתני להציע תפיסה שכזו.
פרייליך התייחס בשיחה עם ynet לטענות על כך שראש המל"ל הנוכחי מאיר בן שבת – ששמו מוזכר גם כמועמד של נתניהו לתפקיד ראש המוסד בעתיד – ביצע בעבר שליחויות עבור נתניהו שעולה מהם ניחוח פוליטי. למשל, עדכון הרב חיים דרוקמן שנועד למנוע את פרישת נפתלי בנט מהממשלה – פרשה שחוללה סערה ציבורית ופוליטית.
"אסור שהמל"ל יהיה מעורב בעניינים פוליטיים. ויחד עם זאת צריך לקחת בחשבון שהוא גוף שהוקם כדי לשרת את ראש הממשלה, לחזק את היכולות שלו בתחום המדיני-ביטחוני ולכן הוא צריך לשרת אותו, אומנם במישור המקצועי אבל תוך מודעות עמוקה לשיקולים הפוליטיים, כי ראש ממשלה הוא לא רק אסטרטגי אלא גם איש פוליטי עם שיקולים פוליטיים לגיטימיים.
"הפגישות עם גורמים פוליטיים כמו דרוקמן זה לא תפקידו של המל"ל. לנסות לארגן לנתניהו ביקורים במדינות ערביות זה מבחינתי דבר שהוא נכון בכל עת, כי אתה לא מפסיק פעילות ממלכתית בתקופת בחירות, הגם שיהיו מי שיטענו שזה גם נעשה משיקולים פוליטיים לספק לנתניהו הישגים".
פרייליך מותח ביקורת חריפה על המדיניות שמוביל נתניהו ביחסים עם ארה"ב, ועיקרה לדבריו הימור אך ורק על טראמפ והמפלגה הרפובליקנית, תוך זניחת הידידים הדמוקרטים. "חד משמעית זאת טעות. העניין של התמיכה הדו-מפלגתית בארה"ב הייתה אבן יסוד ואני חושב שישראל עושה זה כמה עשורים כמיטב יכולתה לערער את אושיות היחסים עם ארה"ב, גם במדיניות שלנו בנושא הפלסטינים ועתיד יו"ש והמהלכים שעשה ראש הממשלה בנושא האיראני מול ממשל אובמה.
נתניהו, הוא מאשים, "הרס את היחסים עם המחנה הדמוקרטי. בשנתיים האחרונות יש קריסה בתמיכה בישראל במחנה הדמוקרטי, כשכללית שיעור התמיכה בנו דומה לתמיכה בפלסטינים ואצל הצעירים יש רוב של תמיכה בפלסטינים. בין 70 ל-80 אחוז מהציבור היהודי מצביע למפלגה הדמוקרטית ולכן אנו מנכרים את הציבור היהודי, וזה עוד לפני המשבר בנושא הכותל והגיור".
לדברי פרייליך, אם ייבחר נשיא דמוקרטי בארה"ב ייקח שנים לשקם את היחסים עם הצד הדמוקרטי. "יכול להיות שהנשיא הבא יהיה ידידותי לישראל אבל בארה"ב מתחוללות מגמות דמוגרפיות טקטוניות שאין להן שום קשר לישראל אבל יביאו להרעה ביחסים כבר בשנים הקרובות. שני הציבורים שגדלים במהירות הרבה ביותר אלה ההיספנים, שאין להם שום זיקה לישראל, והציבור שמגדיר עצמו כנטול זהות דתית בכלל – זה ציבור שגדל מאוד מהר ויודעים שיש מתאם סטטיסטי בין מידת הדתיות למידת התמיכה בישראל. זה קורה בלי קשר למדיניות שלנו.
"תוסיף את הפגיעה המצטברת הרב שנתית של המדיניות שלנו בנושא השטחים, שלא מובנת אפילו לידידים הכי טובים, כולל היהודים, שהם רואים שאם היעד הישראלי הוא להיות מדינה יהודית ודמוקרטית אנו במו ידינו בהתנחלויות מערערים את היסודות האלה ומביאים לקיצה של ישראל היהודית והדמוקרטית. זאת מדיניות מכוונת של ראש הממשלה, שאולי משרתת את הצרכים קצרי הטווח שלו וכן יש הישגים, אבל בין אם בעוד שנה עוד בעוד חמש או תשע שנים ייבחר נשיא דמוקרטי - הם יזכרו את זה שראש ממשלת ישראל עשה צעד חסר תקדים בהיסטוריה האמריקאית של ידידי ארה"ב, ויצא לקרב אקדוחנים עם נשיא ארה"ב בקונגרס, במגרש הביתי שלו. הדמוקרטים עוד לא שכחו. הזעם עדיין מבעבע".
מאז מלחמת השחרור לא חווינו כזה דבר
פרייליך מודאג מאוד מהשחיקה במעמדו של משרד החוץ, תיק שבו החזיק במשך רוב הקדנציה הקודמת נתניהו עצמו. "זאת טעות איומה. כשאני מדבר על השינוי באופי האיומים הצבאיים זה רק מגביר החשיבות של משרד החוץ, ובמקום להחליש היה צריך לחזק אותו. אחת ההצעות זה להעביר חוק משרד חוץ, כמו שהיה חוק מל"ל כדי שיהיה כתוב בחוק שהוא צריך להיות מעורב בכל התהליכים".
בספרו יש התייחסות מדאיגה מאוד לאיום הירי תלול המסלול. פרייליך קובע שעם ישראל לא מבין ולא הפנים את גודל המכה שהעורף עומד לספוג במערכה הבאה מול חיזבאללה. "ודאי מאז מלחמת השחרור לא חווינו כזה דבר. יהיו פה אלפי בתים הרוסים ומאות הרוגים. אני מדבר רק על אזרחים. חיזבאללה, איראן, הצליחו ליצור לראשונה בהסטוריה של הסכסוך יכולת לאיים על העורף האזרחי בצורה משמעותית, אבל גם על כל המערך הצבאי הישראלי, לסכל את תהליכי הגיוס של הכוחות, לפגוע בימ"חים, מרכזי גיוס, ואחר כך לפגוע ביכולות ההתקפיות הכי חשובות של ישראל כמו בסיסי אוויר.
"בימים הראשונים יצטרכו לתפקד תחת התקפה מתמדת, גם של מתקני תשתית אסטרטגיים. יהיו פה שבועות שכל המערך ההתקפי של חיל האוויר וכל החברה הישראלית יהיו נתונים להתקפה רבתי שתשתק את המשק הלאומי. וזה לא יהיה כמו המערכות הקודמות. אם יפגעו במתקני תשתית כמו חשמל מים ותקשורת – אלה דברים שיקח חודשים ואולי יותר לשקם אחר כך. תאר לך מצב שלא יהיה חשמל בישראל במשך חודשים. אם יפגעו ברבין בחדרה (תחנת הכוח) חלקים גדולים של מדינת ישראל יהיו בלי חשמל. זה איום חמור אבל לא קיומי. אני מסכים שצריך לעשות משהו שונה, שיזעזע אותם. אני חושב שישראל רמזה על זה כשאמרה שנחזיר את לבנון עשרות שנים אחורה".
לדעת פרייליך הדרך של ישראל לנטרל את איום הרקטות של חיזבאללה, שהוא כיום האיום העיקר על הביטחון הלאומי שלנו בטווח הנראה לעין (יקח שנים עד שאיראן תתגרען אם בכלל), היא על ידי בניית מערך הגנה לאומי מפני רקטות וטילים. "זה אומר שצריך להשקיע בין 7 ל-10 מיליארד דולר כדי להגיע לזה, אבל האמריקאים לקחו על עצמם 5 מיליארד בהסכם הביטחוני על פני 10 שנים ולכן נותרו 3-2 מיליארד. זה סכום שמדינת ישראל יכולה לגייס על בסיס רב שנתי – ולעמוד בו. ואם צריך להטיל מס כיפת ברזל זה יהיה המס הראשון שאנשים בישראל ישמחו לשלם.
"כשאני אומר מגן לאומי – ברור שזה לא הרמטי לחלוטין. מה שצריך לעשות זה שני דברים: לייתר את הבחירה בין הגנה על אוכלוסייה אזרחית להגנה על מתקני צבא ותשתית, וזאת על ידי רכישת יותר סוללות הגנה ומיירטים, ודבר שני זה להגיע לרמת הגנה מול חיזבאללה שתהיה דומה למה שהיה לנו מול חמאס בצוק איתן, דהיינו יש הפרעות אבל רוב המשק יכול לתפקד בצורה סבירה. לא ייתכן שהעורף, הציבור והמשק הישראלי יחוו את ההרס הנורא שצפוי לנו. אנו היום מספיק עשירים כדי לעמוד בזה".
אפשר לדחות, לא לחסל
פרייליך תומך בברית הגנה עם ארה"ב בתנאי שיינתן מענה לכמה בעיות מרכזיות. הראשונה היא חשש מאובדן חופש הפעולה הישראלי. "זה חשש לא לגמרי מוצדק משום שממילא איבדנו את חופש הפעולה וכבר עשורים שישראל לא קיבלה שום החלטה מדינית או צבאית מאז'ורית בלי להתייעץ עם האמריקאים, וכשאתה מתייעץ אתה מבקש אישור במשתמע. עוד לא מצאתי דוגמה אחרת – גם בתקיפת הכור בעיראק התייעצנו עמוקות. אבל היות שאני מבין את החשש אני מציע שההסכם יוגבל לאיומים קיצוניים וקיומיים בלבד. לא צריכים את האמריקאים בשביל חיזבאללה וחמאס".
החשש השני הוא "שמחיר החוזה יהיה דרישה שישראל תחשוף או תפרק את היכולות האסטרטגיות שיש לה. אם האמריקנים בכלל יסכימו להיכנס למו"מ על הסכם הגנה - מה שמוטל בספק - אין סיכוי שיעלו דרישה כזאת, שהיא נון-סטרטר מבחינת ישראל. ואם יעלו, נגיד תודה ונלך הביתה".
פרייליך מוסיף שיש עוד "שורה של חששות בישראל שלכולם יש מענה, ואנחנו צריכים להבין שהעולם השתנה. לישראל אין היום פתרון צבאי לאף אחד מהאיומים המרכזיים - יכולים להמשיך להילחם בפלסטינים, להכות אותם עוד 100 שנה. אי אפשר לחסל את הלאומיות הפלסטיניות בדרכים צבאיות. יכולים אולי לדחות התוכנית הגרעינית האיראנית בפעולה צבאית, אבל לא לחסל אותה. והדחייה תהיה קצרה, שנתיים-שלוש במקרה הטוב, עם תשלום מחיר כבד. אין לנו יכולת למנוע מאיראן להתבסס בצפון ועושה רושם שהיא נחושה. ולכן אנו פועלים דרך הרוסים, מה שלא עשינו פעם. צריך לתת דגש רב הרבה יותר למענה המדיני, כי אין פתרון צבאי. אני לא בטוח שיש מענה מדיני, אבל בטוח שאין מענה צבאי".
- נתניהו אומר שהעלה את מעמדה של ישראל בעולם למעמד חסר תקדים.
"אני לא חושב שזה נכון. מגיע לו קרדיט על שיפור היחסים עם המדיניות הסוניות וחידוש יחסים עם מדינות באפריקה ואמריקה הדרומית. אבל מצד שני המחיר של הפגיעה האיומה בדעת הקהל העולמית האירופית בעיקר. ישראל היא מדינה מוקצית בדעת הקהל האירופית והדה-לגיטימציה מכה שורשים משמעותיים בארה"ב. בשנתיים האחרונות יש קריסה בצד הדמוקרטי. אז האם היו לו הישגים מסוימים? כן, אבל הנזק שנגרם בגלל המדיניות סביב יו"ש ואיראן – הוא נזק חמור. וזה עולה על התועלת שבדברים האחרים".
בין ההמלצות המרכזיות של פרייליך בספרו:
להגיע או להסדר עם הפלסטינים או להיפרד מהם אזרחית. "אני לא מדבר על התנתקות. צה"ל נשאר פרוס לצורכי הגנה ביו"ש אבל מפסיקים להתנחל מחוץ לגושים ולעודד אנשים מחוץ לגושים לחזור הביתה. לא שיש לי משהו נגד יו"ש, ואני לא מבין הזיקה ההסטורית והדתית, אבל יש שם קרוב ל-3 מיליון פלסטינים וכבר כיום, אם לוקחים האוכלוסייה של ישראל ויו"ש ביחד, 40 אחוז לא יהודים. אני לא מכיר שום הגדרה של מדינה יהודית שתואמת מצב כזה, ש-40 אחוז לא יהודים. זאת המלצה ציונית ואסטרטגית ולא פוליטית".
צריך לשנות את שיטת הבחירות בישראל, "והמשבר של השנה האחרונה מוכיח את זה יותר מאי פעם. שיחליטו על השיטה ובלבד שממשלות יוכלו לכהן ארבע שנים, מה שלא קורה בעשורים האחרונים, ושראש הממשלה יוכל באמת למשול. צריך לחזק את המעמד שלו בפני השרים וצריך אחריותיות של חברי הכנסת מול הציבור. זה מחייב שיטה אזורית או אחרת, אבל לא השיטה הנוכחית. העניין הזה הופך קריטי".
"עד היום תפיסת הביטחון הלאומית הישראלית הייתה הצלחה גדולה מאוד – ישראל הפכה למעצמה איזורית. קיומנו הובטח. אין יותר איומים קיומיים ולא יהיו כל עוד איראן לא תתגרען. היות שכך, היעד האסטרטגי של אויבינו נותר השמדתה של ישראל, אבל הם מבינים שזה ייקח עשורים – גם אנחנו צריכים לשחק לטווח ארוך ולאמץ גישה שאני קורא לה סבלנות אסטרטגית: המשך הבטחת העוצמה הצבאית והעליונות הצבאית, איפוק וריסון. מספיק חזקים כדי להבליג ולא צריך להגיב על כל רקטה ומהלך של הצד השני אלא לדעת לספוג הרבה יותר ולחכות לתזמון הנכון".
חיזוק ההרתעה. "יש טענה שאי אפשר להרתיע שחקנים לא מדינתיים. אני חושב שזה לא נכון ובדומה לשחקנים מדינתיים, יש להם מה להפסיד וזה ליבת ההרתעה. עובדה שיש 13 שנה שקט בלבנון. בונים עם הזמן מול חיזבאללה וחמאס כמו שעשינו מול מדינות ערב; ההתגוננות והצורך לבנות מגן לאומי מפני רקטות, טילים וטילי שיוט - בדיפלומטיה. ישראל צריכה ללמוד לשים דגש רב יותר על דיפלומטיה. בעשורים הראשונים הכול היה מלחמה על הקיום וכל החשיבה הלכה לתחום הצבאי. ישראל צריכה להציג עצמה כצד שחותר תמיד לפתרון מדיני ולא כמו בשני העשורים האחרונים. הקהילה הבינלאומית מטילה את עיקר האחריות על ישראל".
איראן - "יש להם יעדים קיצוניים אבל החשיבה רציונלית. וגם אם יהיה להם נשק גרעיני אני לא חושב שיעשו בזה שימוש כי מבינים את המחיר. הסכנה באיראן גרעינית אינה סכנת השימוש, אלא היכולת שלהם להקרין עוצמה בכל תרחיש אחר שיהיה. בפעם הבאה שתהיה מערכה מול חיזבאללה והם גרעיניים - לא נוכל לפעול כמו היום. חמאס כנ"ל. זה רק רמז. ברגע שיש למישהו גרעין זה מעלה אותך על מגרש המשחקים הקיומי וזה מגרש שונה לחלוטין.
"יש לחתור להסכם משופר עם איראן, אך כדי שתסכים ההסכם צריך להיות משופר גם עבורה. דוקטרינת בגין של סיכול תכניות גרעין צבאיות במדינות עוינות מיצתה את עצמה. ישראל לא פעלה נגד הגרעין האיראני ולא תוכל לפעול נגד הבאות בתור: טורקיה, סעודיה ומצרים. החלופות: יציאה מהעמימות, חוזה הגנה עם ארה"ב, מערך ביטחוני אזורי ובקרת נשק אזורית".
לפנייה לכתב/ת 
