מה עשה ישו בבית המקדש בחנוכה?
למחברי "הבשורות" - הנוצרים הראשונים במאה הראשונה לספירה - היה חשוב להדגיש שישו פעל בבית המקדש. כך קרה שדווקא באמצעות הרעיון היהודי של המקדש, עוצבה דמותו השמימית של ישו, באופן שהרחיק את הנצרות מן היסודות היהודיים שבה
חג המולד איננו מוזכר בברית החדשה, אך חג החנוכה דווקא מוזכר בה. בבשורה הרביעית, הבשורה של יוחנן, מסופר כי ישו עלה לבית המקדש בחג החנוכה והתווכח עם הפרושים ב"אולם שלמה", ככל הנראה הסטיו המלכותי על הר הבית. הדבר מוכיח כי הקוראים של בשורה זו, המאוחרת מבין כל הבשורות בברית החדשה, הכירו את חג החנוכה. ייתכן שהם גם חגגו אותו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
איננו יודעים כיצד חגגו את חנוכה בסוף ימי בית שני (יוסף בן מתתיהו מכנה אותו "חג האור" בלי לפרט), אך ייתכן גם כי בשורת יוחנן מרמזת שהייתה לישו סיבה מיוחדת לעלות להר הבית דווקא בחנוכה, כיוון שאז היו אירועים מיוחדים במקדש.
חנוכה שמח בערוץ היהדות :
- נס גדול בנר שלישי: הרחפן הדליק חנוכייה - וניצול השואה פרסם את הנס
- תפרגנו לעצמכם דמי חנוכה: חנוכייה בחצי מיליון שקל
- כל מה שרציתם לדעת על חנוכה - בעמוד המיוחד שלנו. היכנסו
אין זה מקרה שמסופר כי ישו פעל במקדש בחנוכה. בספר שיצא לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת ייל על המקדש בנצרות הקדומה, אני מראה כי למחברי הבשורות - הנוצרים הראשונים במאה הראשונה לספירה - חשוב להדגיש שישו פעל בבית המקדש, והם עושים זאת שוב ושוב בדרכים שונות ומגוונות בכל הבשורות שבברית החדשה.
כך למשל, בבשורה של לוקס, הוריו של ישו באו למקדש להקריב את קורבן היולדת ואת פדיון הבן הבכור, ולאחר מכן עלו לרגל לחג הפסח. לפי הבשורה של מרקוס, כשישו סעד עם תלמידיו את הסעודה האחרונה, היה זה תוך כדי אכילת קורבן הפסח וסעודה הדומה לליל הסדר.
הנוצרים הכירו במקדש
לפי הבשורות, ישו אמנם ניבא את חורבן ירושלים, אך הוא מעולם לא תקף באופן ישיר את בית המקדש והכהנים. מכאן שהמחברים הנוצרים עצמם, שכתבו מעט לאחר חורבן בית שני (חלקם היו יהודים בעצמם בעוד שאחרים היו גויים שלמדו היטב את המקרא והמסורת היהודית), לא היו עוינים למקדש גם לאחר שהוחרב על ידי הרומאים.
גם פאולוס, הלא הוא שאול התרסי, שמכתביו תופסים חלק נכבד מן הברית החדשה, עסק רבות במקדש ובקורבנות. הוא טען שהקהילה של המאמינים בישו קדושה כמו המקדש, שישו הוא קורבן הפסח, קורבן החטאת או הכפורת שעל ארון הברית, וכי פאולוס עצמו דומה לכהן וכן גם ליין שנשפך על המזבח כנסך.
פאולוס, כמו גם מחברים נוספים של כתבים שנכללים בברית החדשה, רצה להעביר מסר יוצא דופן. טענתו איננה שישו והנוצרים הם תחליף לבית המקדש, אלא להיפך: כדי להסביר מהי קדושה ומסירות לאל, הוא משווה אותם למקדש ולקורבנות. עבור פאולוס ונוצרים נוספים במאה הראשונה לספירה, לפני שהנצרות הפכה לדת נפרדת מן היהדות, המקדש היווה השראה ודגם לתפיסות ולמנהגים החדשים. הם לא התנגדו לעבודת הקורבנות במקדש ולא דחו אותה, אלא ניסו להעביר חלק מן המאפיינים שלה לאמונה החדשה שיצרו. עבורם, המקדש והקורבנות היו הגשר בין היהדות שלהם לבין האמונה בישו.
הפתרון היצירתי של הנוצרים
כמה שנים לאחר החורבן, הנוצרים הראשונים התלבטו כיצד להסביר את זיקתו של ישו למקדש. המחברים של האיגרת אל העברים ושל חזון יוחנן ("ההתגלות") מצאו פתרון יצירתי: הם הכירו את הרעיון היהודי שבשמים נמצא בית מקדש של מעלה, המקביל לבית המקדש של מטה. לשיטתם, ישו פועל בבית המקדש שבשמים, ולפי האיגרת אל העברים הוא אף הכהן הגדול שם. את בית המקדש השמימי לא ניתן להרוס או לשנות, ושם ישו קרוב יותר לאלוהים.
הנוצרים הראשונים לא היו יכולים להמשיך להתקיים ללא מקדש, והם גם לא רצו לנתק את ישו ממנו. כך קרה שדווקא באמצעות הרעיון היהודי של המקדש, עוצבה דמותו השמימית של ישו, באופן שהרחיק את הנצרות מן היסודות היהודיים שבה.
- פרופ' איל רגב מלמד במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. ספרו The Temple in Early Christianity: Experiencing the Sacred יצא לאור לאחרונה בהוצאת Yale University Press
לפנייה לכתב/ת 
