המרתון מתקדם בספרינט: על המקצוע שסוחף את ישראל

הגברים מנפצים שיאים בקצב מסחרר. טפרי(צילום: טיבור יגר)

בשנת 2017 נחשב שיאו הישראלי של איילה סטאין האגדי בריצת המרתון, 2:14.21 שעות, חזק כסלע. 14 שנה השקיף מהמקום הראשון בדירוג על כל היתר. היום, התוצאה של סטאין שהושגה בסביליה 2003 כבר צללה למקום השישי. ואין זו המלה האחרונה. 

פתאום נולדה לנו כאן ממלכת מרתון. לא רק לונה צ'מטאי-סלפטר המסומנת כמי שתאבק על מדליה אולימפית. שלושה גברים קבעו את הקריטוריון הקשוח לאולימפיאדת טוקיו (2:11.30 שעות, תוצאה שנחשבה באמצע העשור המסתיים כחלומית): מארו טפרי עם 2:08.09 שעות, גירמה אמרה 2:09.54 ואיימרו עלמאיה 2:11.03. העומק בריצה הישראלית הפך גדול עד כדי כך, שהכרטיס של עלמאיה עדיין לא מובטח. לכו תדעו מה יעשו מוגס טסמה וימר גטהון שירדו מה-2:14, ואפילו מלקמו ג'מבר האלמוני בן ה-29 שירד מה-2.15 ד'. קו שני חזק לצמרת המרתון הישראלית.

צ'מטאי. מועמדת למדליה בטוקיו(צילום: gettyimages)

עלמאיה עצמו, בן 29 מהפועל אורן השרון, השיאן הלאומי ב-10,000 מ', המתאמן אצל גזאצו יוסף (שיאן ישראל בריצות 1,500 ו-5,000 מ') אומר: "אני יודע שיש קרב, אבל אני נשאר אופטימי. התוצאה שלי בתחילת החודש בוולנסיה הייתה למעשה המרתון השני בלבד שלי כרץ מקצועני. אני מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לתת ולשפר מבחינת התוצאה". בדבריו רמז שלטעמו הוא מסוגל להיות הישראלי השלישי שרץ מתחת ל-2:10 שעות.

והיריבים, מוגס ו-ימר גטהון, לא מסוגלים לעשות את זה?

"אני מאחל להם שיעשו את זה. הם באמת מוכשרים. אני יכול לדבר רק על היכולות שלי".

עלמאיה. "מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לשפר"(צילום: טיבור יגר)

השחקן החדש במערכה הוא מוגס טסמה. מבכירי ה-10,000 מ' ולשעבר השיאן הלאומי במקצוע. הבחור כבר בן 32, אחרי ארבע שנים לא טובות, במהלכן רץ ב-2018 במרתון לונדון בסביבות ה-2:19 שעות, והוא רחוק מכשירות מליאה. לאחרונה רץ במרתון פירנצה 2:13.40 שעות ושלח מסר ברור: גם אני כאן להיאבק על הקריטריון לטוקיו. "אני מרגיש בכושר טוב ויכול לעשות את זה. זו לא המלחמה בחברים שלי, אלא על תוצאות", הצהיר טסמה.

רק לפני כחצי שנה נשמע גזאצו כחולם בהקיץ לאחר שאמר בראיון ל-ynet כי "בקרוב יירדו כאן מה-2:10 שעות". היום מתברר כי גזאצו טעה - בכך שלא העריך נכון את ההתקדמות. בזה אחר זה הישראלים פשוט מרסקים את השיאים. אפילו לפני קביעת השיא האחרון, טפרי דורג שביעי באליפות אירופה בברלין - ומאז רק קידם את יכולתו, ובצורה ניכרת.

אז איך קרה שהישראלים השתפרו כל-כך?

איתי מגידי, גם הוא שיאן ישראל (ב-3,000 מ', 8:24.14 ד', שיא שנראה כרגע בלתי שביר), מכהן כיום כמנהל המקצועי באיגוד האתלטיקה בתחום הישראלי. "אין ספק כי קו האיכות נחצה לראשונה באליפות המרתון בוולנסיה לפני שנתיים" מספר מגידי, "הישראלים השיגו שם תוצאות מעולות. ארבעה מהם שברו שיאים. יש המון ריצות כביש בארץ ל-10 ק"מ עם פרסים כספיים, המעודדות את הרצים. מדובר ברצים שמשתפרים בהמשך בצורה דרסטית במרתון. כניסתו של המאמן דן סלפטר, שהכניס את עניין הכוח וההתנהלות מחוץ לאימונים (כמו שינה, תזונה ועוד), הפכה את האימונים למדויקים יותר. גזאצ'ו וזוהר זימרו, מאמני הצמרת האחרים, הוסיפו לעצמם עוד ועוד יידע. גם יובל כרמי מ'רצי הסמטה' הצטרף לרשימת המאמנים המובילים. אף אחד לא רצה לפגר וזה כולל גם את האתלטים".

דן סלפטר ולונה צ'מטאי. הרים את רמת האימונים(צילום: טל שחר)

עוד אלמנט שמשפר את האתלטים הוא שבסיס האימונים נמצא בחו"ל. זימרו וגזאצ'ו, למשל, מתאמנים בתנאי הגובה של אתיופיה. דן סלפטר מעדיף אימונים בקניה. במחנות האימונים נפגשים הרצים עם אתלטים ברמה הגבוהה ביותר, דבר שלבדו מעלה את הרמה.

"אתן לך דוגמה. מלקמו ג'מבר, נשוי פלוס ילדה, כבר חשב לפרוש. אחרי האימונים עם גזאצ'ו הוא פתאום ירד מה-2.15 שעות, דבר שהחזיר אותו למקצוענות", מספר מגידי. "עד כמה גדולה ההתקדמות תעיד העובדה שהמינימום לריו במרתון היה 2:19 שעות לגברים. היום יש לנו לא פחות משמונה רצים מתחת לתוצאה הזו. אפילו מוקאט פטאנה, שהוא רץ 800 מ', כבר ירד מהזמן הזה במרתון הראשון שלו".

טדסה גטהון, סגן אלוף אירופה עד גיל 23 ב-10,000 מ', סיים במקום הרביעי באליפות אירופה במרוצי שדה בליסבון. אלא שגולת הכותרת בתוצאות שלו היא העובדה שבוולנסיה השנה קבע בחצי מרתון 1:02.38 שעות, תוצאה נהדרת, אבל עדיין לא קרובה לשיא הלאומי של טפרי (1:00.51 שעות). ויש כבר עוד דור צעיר, אם תרצו דור ג'. דרג'ה צ'קולה מעמק-חפר, המתאמן גם הוא אצל זימרו, סיים במקום השישי המכובד באליפות אירופה לנוער בליסבון. אדיסו גואדה (אלוף פסטיבל הקדטים בבאקו) ואחרים מהווים עתודה למרתון.

ג'מבר. דור העתיד של הריצה(צילום: טיבור יגר)

אז כן, בין הגברים יש עומק, בין הנשים פחות, אולי חוץ מאחת שנמצאת שם עם הגדולות ביותר. לצ'מטאי ממתינה בשלב זה רק תחרות מרתון אחת לפני האולימפיאדה. ואיפה זה יהיה? בטוקיו בתחילת מרץ! לונה, עם שיא ה-2:19.46 שעות שלה, תגיע למשחקים האולימפיים כשהאזור מוכר לה. הישראלית אמנם מועמדת למדליה, אבל גם האופטימיים ביותר יודעים שצפוי לה קרב קשוח מול הרצות האפריקאיות.

באחרונה עשתה ברכה (ביטי) דויטש, הרצה החרדית המקצוענית הראשונה, כותרות בשל ויתורה מראש על האולימפיאדה מכיוון שהריצה תתקיים בשבת. בשל העובדה שהיא צריכה לשפר את שיאה בכארבע דקות, נראה היה לרגע שההודעה הזו היא לא יותר מגימיק. אבל כמו שכבר הבנו, בשנים האחרונות המרתון בישראל רץ כל כך מהר – שכנראה ואין דבר לא אפשרי.

לדויטש דווקא יש אפשרות מסוימת להגיע לטוקיו, כי הדירוג האולימפי שלה הנגזר מ-3 רצות בלבד מכל מדינה, הוא 115. בדירוג יש המון רצות מאתיופיה ומקניה, אך כאמור מותר רק שלוש רצות מכל מדינה יכולות להשתתף באולימפיאדה. במרתון אמורות להשתתף 80 רצות, ואם מספר המשיגות את הקריטריון (2:29.59 שעות) יהיה נמוך מ-80, אז יזומנו ה"מפסידות המהירות ביותר". השיא של דויטש, המתאמנת כמקצוענית רק שנה, הוא 2:36.41 שעות. היא הפיחה שש דקות משיאה הקודם. עכשיו, אם וכאשר תחתוך קצת יותר מארבע דקות במרתון טבריה הקרוב, היא תתקרב למקום ה-80 ותוכל להשיג את הכרטיס המיוחל לאולימפיאדה.