שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    איך הכחדנו את הממותות... שוב

    הסחר בשרידים קפואים של יונקי הענק מהעבר הרחוק הפך לענף כלכלי חשוב בסיביר, שמאיים לסתום את הגולל על התיעוד האחרון שנותר לנו מהם

    בערבות סיביר פורחת בשנים האחרונות תעשייה יוצאת דופן באופייה. חטים קדומים של ממותות, ששרידים רבים שלהן השתמרו בקרקעות הקפואות, נחפרים בהמוניהם מתוך האדמה כדי לענות על הביקוש הרב לשנהב בסין, שם תכשיטים וחפצי אמנות מגולפים משנהב הפכו סמל סטטוס לעשירים. הסחר, שהיקפו עומד על יותר מ-60 טונות בשנה, מתנהל ברובו הרחק מעיני הרשויות והחוק, ועוזר לפרנס את תושביו של אחד האזורים העניים ביותר ברוסיה.

     

    גם בארה"ב. שרידי ממותה במישיגן    (צילום: רויטרס)

    גם בארה"ב. שרידי ממותה במישיגן    (צילום: רויטרס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    עדרים גדולים של הממותה הצמרית, קרובת משפחה של הפיל האסיאתי, שוטטו בעבר בשטחים נרחבים בסיביר, אירופה וצפון אמריקה. אף שהייתה קטנה במעט מהפיל האפריקני של ימינו, הממותה הצמרית התהדרה בחטים עצומים, שיכלו להגיע לאורך של כארבעה מטרים ולמשקל של יותר מ-70 קילוגרם. משערים שהחטים, העשויים מחומר לבן ומבריק שנקרא שנהב, שימשו להגנה מפני טורפים, לקרבות על טריטוריה ולגריפת שלג מהקרקע בחיפוש אחר מזון.

     

    עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי :

    לנוגדן שלי שלוש פינות

    כיצד באים תינוקות לעולם בחוסר כבידה?

    תופעת הלוואי: המטופלים שכחו איך לשחות 

     

    הממותה נכחדה לפני כעשרת אלפים שנה בלבד, כנראה בעקבות שילוב של שינוי האקלים העולמי, שהחל להתחמם לאחר סיומו של עידן הקרח האחרון, עם ציד נרחב בידי האדם. באי וראנגל באוקיינוס הארקטי שרדה אוכלוסייה קטנה של ממותות עד לפני כ-4,000 שנה. הממותות הללו עדיין שוטטו בשלג באי המבודד בזמן שהאימפריה האשורית כבר החלה לצאת למסעות כיבוש ברחבי המזרח התיכון.

     

    ביקוש גובר

    עד לפני כמה עשרות שנים כמעט לא התקיים סחר בשנהב ממותות. הביקוש הגובר לו התעורר לאחר קריסת ברית המועצות, שעד אז לא אפשרה גישה לחבלי הארץ הנידחים שבה, והושפע גם מעליית הקפיטליזם וצמיחת מעמד של בעלי הון במדינות מזרח אסיה. גם האיסור הבינלאומי על סחר בשנהב פילים, שנכנס לתוקפו בשנת 1989, היה כנראה אחד המנועים שדחפו את החיפוש אחרי חלופות.

     

    אילוסטרציה ממותה (הדמיה: shutterstock)
    הדמיה(הדמיה: shutterstock)

     

    עוד גורם משמעותי להתרחבות התופעה הוא התחממות האקלים. הקרקע ברוב שטחה של סיביר שרויה במצב של קִיפְאַת-עַד (Permafrost), כלומר ספוגה במים קפואים היוצרים שכבה מוצקה שקשה מאוד לחפור בה. אולם עקב שינויי האקלים הנוכחיים, האזור הארקטי מתחמם כיום בקצב כפול מהממוצע בשאר חלקי העולם. עקב כך, קרקעות שהיו קפואות במשך אלפי שנים מפשירות בקצב חסר תקדים ומרפות בתוך כך את אחיזתן באוצרותיהן העתיקים.

     

    מדינת המחוז הרוסית יאקוטיה, השוכנת במזרח סיביר על שטח שגודלו כגודל הודו, שרויה במצב כלכלי קשה מאז שנסגרו המפעלים והמכרות שפעלו בשטחה, עם קריסת ברית המועצות. השכר החודשי הממוצע בה עומד כיום על פחות מ-500 דולר. עבור היאקוטים, הביקוש הגובר לשנהב הוא גלגל הצלה של ממש. חט שלם במשקל של 65 קילוגרם עשוי להניב למוצא בר-המזל 34 אלף דולר. כשחומר הגלם יגיע לסין, אומנים בבתי מלאכה מסורתיים ישקדו עליו במשך חודשים ארוכים ואפילו שנים, ויגלפו על פניו עיטורים מורכבים. בסופו של דבר שווי החט המגולף עשוי לעבור את רף מיליון הדולרים.

     

    נפרדים מההיסטוריה

    בתחילת הדרך, כשהביקוש רק החל, החטים נאספו מפני השטח ולאורך הנהרות, במקומות שבהם הגשמים והפשרת הקרקעות חשפו מדי שנה שלדים חדשים. אך עד מהרה המלאי הזמין אזל, ומחפשי החטים פנו לשיטות הרסניות יותר: הם נוהגים לאתר נקודה מבטיחה לאורך הנהר, וחוצבים בגדה החולית בעזרת סילוני מים שהם יוצרים בעזרת מנועים מאולתרים שנלקחו ממזחלות שלג. עומקן של המערות הטריות שנפערות כך בניצב לגדות הנהרות עשוי להגיע לעשרות מטרים, והקרקע הקפואה משמשת להן גג.

    שנהב של ממותה במעבדה ב יקוטיה סיביר רוסיה (צילום: AFP)
    שנהב של ממותה במעבדה ב יקוטיה סיביר רוסיה(צילום: AFP)

      

    בהדרגה גם המשאב הזה אוזל, וכיום נהיה יותר ויותר קשה למצוא שרידים חדשים לאורך הנהרות. אלפי ציידי החטים שפועלים כיום ברחבי יאקוטיה נאלצים לתור קרקעות חדשות ונידחות יותר בחיפוש אחר פרנסה. רבים מהם החלו לחצות בתחילת כל אביב את הים הקפוא בדרכם אל ארכיפלג האיים הסיביריים החדשים באוקיינוס הארקטי. שם הם מעבירים את הקיץ בשיטוט לאורך החוף ובחיפוש של עצמות ורמזים אחרים שמתגלים מתוך המצוקים, תוך חשש מתמיד מדובי קוטב ומעינו הפקוחה של משמר הגבולות הרוסי.

     

    מעבר לצלקות הגדולות שהן מותירות בנוף, שיטות הכרייה האלימות גורמות נזקים כבדים גם לסביבה הטבעית. בין השאר, המים ששימשו לחציבה בגדות הנהר מסיעים איתם כמות גדולה של חלקיקי חול וחרסית, שמעכירים את המים ופוגעים באוכלוסיית הדגים.

     

    תעשיית השנהב העתיק גם משמידה למען רווח כספי מיידי ממצאים בעלי ערך מדעי רב. החטים אוצרים בתוכם שפע של מידע על תנאי המחיה של הפרט ועל שלבי חייו השונים, כגון גילו ומספר ההריונות שעברו הנקבות. ולא רק זה – בדרכם אל החטים, ציידי השרידים משליכים עצמות רבות של ממותות ושל בעלי חיים קדומים אחרים, והן מתפוררות במהירות באוויר הפתוח.

     

    בנוסף, ייתכן שריכוזי העצמות העשירים ביותר, שציידי החטים מוכנים לסכן את חייהם כדי למצוא אותם, הם אתרי ציד קדומים שבהם נהגו בני האדם לארוב לחיות הענקיות לפני עשרות אלפי שנים. החפירות האלימות וביזת העצמות עלולות לפיכך להשמיד אתרים ארכיאולוגיים יקרי ערך, המכילים ממצאים משחר ימיה של האנושות.

     

    כך שבמובן מסוים הממותה הצמרית עומדת בפני הכחדה נוספת. אחרי ששינוי האקלים והציד בידי האדם הביאו להיעלמותה מעל פני האדמה, שינוי האקלים הנוכחי ויד האדם המודרני מאיימים להעלים גם את שרידיה מבטן האדמה כיום.

     

    אור אליאסון, מכון דוידסון לחינוך מדעי

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים