נתניהו ניצח, והקרבות הסמויים נחשפים

סער, כפי שכבר נאמר, לא יצא למסע הזה בגלל נתניהו. הוא יצא כדי לסמן את עצמו כיורש ביום שאחריו. הוא מכיר היטב את הליכוד, וידע כמו כולם שהדחה של ראש ממשלה מכהן, גם אם הוא ראש ממשלת מעבר, מנוגדת ל-DNA התנועתי. מה הוא כן ניסה לייצר, אם לא ניצחון? יתרון. על ישראל כץ, על ניר ברקת, על יולי אדלשטיין ואחרים.

נתניהו גם הוא נלחם בשם רעיון גדול הרבה יותר. במקרה שלו, זה לא היה מירוץ נגד סער, אלא מירוץ נגד הזמן. שישה ימים נותרו לו עד הגשת בקשת החסינות לכנסת, שתעכב את ההליכים המשפטיים נגדו. תוצאה פחות ממוחצת בפריימריז הייתה מעמידה את הבקשה הזאת באור בעייתי ומסבה לו נזק גדול יותר ממה שהיא עשויה לגרום ממילא בזמן מערכת הבחירות.

הפרחים מהמטה המנצח צריכים להישלח גם לסער. רק טוב יצא לנתניהו מהתמודדות הזאת: השטח התעורר אחרי תרדמת ארוכה, ויו"ר הליכוד קיבל זריקת לגיטימציה ליכודית לחסינות שלא הייתה לו בלי מאבק. נתניהו התעורר גם הוא בהתאמה, והמהלך הבא שכבר ממתין בקנה בניסיון להכשיר את דעת הקהל לאירוע החסינות, הופך עכשיו קצת יותר קל לביצוע.

נתניהו אינו אדם ששוקע באופוריה. הוא לא יחגוג את הניצחון הזה יותר מדקה. סביר להניח שכבר הבוקר הוא עובד על המהלך הבא שלו. הפריימריז היו רק משוכה בדרך.

סיעת סער?

בחזרה לסער: אפשר לצפות ממי שהחל את המירוץ שלו כבר לפני כמה שנים, שלא הזניח את השטח לרגע, שתחזק את הקשרים, שעבד קשה ומנומק - להשיג תוצאה טובה יותר. הירידה מ-30 אחוז היא מכה לסער, בכך אין ספק. אבל יש גם נקודות אור.

החל מאתמול בערב, לסער כבר יש בליכוד מחנה מגובש. יש לו גם צבא של מתנדבים שהולך אחריו אף על פי שאין לו כספים ותפקידים לחלק, ויש לו גם סיעה קטנה בתוך סיעת הליכוד.

סער שווה היום במציאות הפוליטית הנוכחית ארבעה מנדטים (עם חברי הכנסת שאיתו: יואב קיש, מיכל שיר ושרן השכל). ראינו כבר מה הצליח נפתלי בנט לעשות עם שלושה מנדטים בכנסת המעבר הנוכחית. גם אם נתניהו יעשה את הבלתי ייאמן ויצליח להגיע למספר הזהב 61 אחרי הבחירות, עדיין תהיה זו ממשלה צרה, קואליציה דחוקה, שעניין החסינות יתגלגל אליה כבר בראשית ימיה. נתניהו לא יוכל להרשות לעצמו שארבעה חברי סיעתו יתנהלו כסיעה עצמאית.