שתף קטע נבחר

האי הנאצי שהפך ל"אלקטרז של המחלות"

הנאצים השתמשו באי רימס לפיתוח נשק ביולוגי. כיום פועלים באי השמור מדענים שמפתחים חיסונים למחלות. הם מדביקים בנגיפים חזירים ואלפקות

באי בים הבלטי שבעבר שימש את הנאצים לחקר של פיתוח נשק ביולוגי, מפתחים מדענים גרמנים חיסונים שיכולים להציל חיים.

 

עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ

 

רימס הוא אי שמור במיוחד והגישה אליו מוגבלת מאוד. החוקרים שעובדים שם משתמשים בחומרי חיטוי כשהם נכנסים לאי ויוצאים ממנו ולובשים חליפות מגן. הם הדביקו עשרות חיות בנגיפים שונים, כחלק מהמחקר שנועד לעקוב אחרי השפעות המחלות. "אנחנו ה'אלקטרז של הווירוסים, סוג של כלא של וירוסים'", אומר פרנץ קונרץ, סגן ראש מכון פרידריך לפלר שפועל באי.

  (צילום: AFP)
חיות באי רימס(צילום: AFP)

  (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

  (צילום: AFP)
(צילום: AFP)
 

האי רימס נמצא מדרום לאי הציורי רוגן. רימס הפך למרכז עולמי למחקרים של פתגונים למחלות כמו כלבת, קדחת החזירים האפריקאית ונגיף האבולה. במעבדות של מכון לפלר יש נגיפים מסוכנים מאוד. המתקנים שבהם נמצאות החיות שהודבקו מאובטחים בדרגה 4 – הגבוהה ביותר בגרמניה. "אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי להבטיח שהנגיפים באי לא מתפשטים", אומר קונרץ. "זה חשוב מאוד לעבודה שלנו".

 

מכון פרידריך לפלר הוא המכון הוותיק ביותר לחקר נגיפים בעולם. לפלר, רופא ומדען גרמני פורץ דרך, הקים אותו ב-1910. באוסטרליה ובקנדה פועלים מרכזים דומים, אך המרכז של לפלר באי הוא היחיד מסוגו באירופה. בעבר פעלו החוקרים בבניין אחד באי, אך מאז המכון התרחב ופועל כיום כמעט בכל האי (1.3 ק"מ).

 

  (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

 
  (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

  (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

  (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

אחרי מלחמת העולם השנייה וחלוקת גרמניה היה המכון בתחומי מזרח גרמניה הקומוניסטית והתחיל לפתח חיסונים. בשנות השבעים הוקם סכר שחיבר אותו לשטח היבשתי של מזרח גרמניה.

 

ממשלת גרמניה השקיעה במכון כ-300 מיליון אירו מאז 2008 כדי לשדרג את התשתיות בו. כיום פועלות ברימס 89 מעבדות, והחיות נמצאות ב-163 אורוות.

"המשימה הגדולה ביותר שלנו הוא לעבוד על ההכנות להתפרצות", אומר קונטרץ, ונותן כדוגמה את קדחת החזירים האפריקאית, שהתגלתה במרכז אירופה, והדאיגה את מגדלי החזירים בגרמניה. "אנחנו חייבים לצפות לכך מדי יום", אומר קונטרץ.

  (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

  (צילום: AFP)
(צילום: AFP)
 

באי יש בין 80 ל-100 חיות "גדולות": אלפקות, פרות, עזים, כבשים וחזירי בר. החוקרים אמרו שכשמצבן של החיות שנדבקות בנגיפים הופך חמור הם מרדימים אותן כדי לא להאריך את הסבל.

 

"אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לבצע את המחקר מבלי לבצע ניסויים בחיות", אומר מרטין ביר, ראש המחלקה הדיאגנוסטית של המכון. עם זאת הוא מדגיש ש"רק באמצעות הידבקות של חיה" אפשר לדעת מה גורם לחיות לחלות, איך המחלה מתפתחת ואיך החיות מגיבות להידבקות. מכיוון שהמחקרים למציאת החיסונים יכולים להציל מיליונים, להגן על פרנסת החקלאים ולהקל על משבר הרעב, ביר אומר שההחלטה להדביק חיות "מוצדקת".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים