שלא תגידו שלא ידעתם, המונדיאל בקטאר יהיה קטסטרופה

אני מניח שלא שמתם לב, אבל ב־21 בנובמבר ציינו בעולם שלוש שנים לפתיחת המונדיאל הבא, זה של 2022. כן, זו לא טעות, המונדיאל הבא ייפתח בנובמבר ויסתיים בדצמבר, ממש באמצע העונה. לא ביוני־יולי כמו שהיינו רגילים תמיד. וזו רק אחת מההחלטות המוזרות והשערורייתיות שקשורות לאירוע הספורט החריג הזה.

הכל התחיל בהחלטה חסרת התקדים של פיפ"א להעניק את הזכות לארח את המונדיאל במדינה כמו קטאר. זה קרה בדצמבר 2010, בתקופה שבה ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל הייתה בשליטתם של הנשיא ספ בלאטר ולהקת המושחתים שלו. כמה שנים לאחר מכן בלאטר סולק, ורבים מאנשיו מצאו את דרכם לכלא. אבל זה היה מאוחר מדי בשביל לשנות את מיקום הטורניר של 2022. למה? כסף.

על פי הערכות שהתפרסמו בתקשורת המערבית, קטאר משקיעה במונדיאל — אני מזכיר לכולם, בסך הכל טורניר כדורגל, לא פרויקט שיפתור את בעיית העוני בעולם — כ־220 מיליארד דולר. קראתם נכון. זה כמעט פעמיים התקציב השנתי של ישראל, פי 13 ממה שהשקיעה רוסיה במונדיאל 2018 ופי 60 ממה שדרום אפריקה השקיעה ב־2010. חלק הארי בסכום המפלצתי הזה הוא כסף ששולם וישולם לחברות בינלאומיות וחברות בנייה וספקים מארה"ב, גרמניה, יפן, סין, בריטניה וצרפת. אז עכשיו זה נשמע הרבה יותר הגיוני שהמונדיאל יתקיים בדיוק על פי התוכנית, נכון? 

הקטארים ממשיכים לעבוד בקצב מטורף, משקיעים כחצי מיליארד דולר בכל שבוע על בניית אצטדיונים, בתי מלון, תשתיות תחבורה ואפילו הקמה של עיר חדשה. וכל זה אמור להיות מוכן הרבה לפני שריקת הפתיחה, ב־21 בנובמבר 2022. ומרגע שהרכבת הענקית הזו יצאה לדרך, כבר אי אפשר לעצור אותה.

לקטאר אין שום בעיה לממן את אירוח המונדיאל. אנחנו מדברים על המדינה בעלת ממוצע ההכנסה לנפש הגבוה בעולם, כ־130 אלף דולר לשנה. רק כדי לקבל פרופורציות, ההכנסה הממוצעת לנפש בארה"ב היא כ־57 אלף דולר ובישראל רק כ־35.

קטאר היא המדינה השלישית המובילה בעולם בכל מה שקשור לעתודות הגז הטבעי, אחרי רוסיה ואיראן. ההבדל הוא שמאות המיליארדים שהיא מכניסה ממכירת הגז מחולקים בין קצת יותר מ־300 אלף אזרחים. אמיתי. זה פחות או יותר האוכלוסייה של חולון ובת ים.

לכולם ברור שהמונדיאל בקטאר נולד בחטא, שזה לא הגיוני לקיים את אירוע הספורט האדיר הזה, בהשתתפות 32 נבחרות, במדינה ננסית שאמנם חיים בה כ־2.5 מיליון אנשים, אבל רק 313 אלף מתוכם הם אזרחים קטארים. כל היתר? מהגרי עבודה ופועלים זרים.

ובטח לא הגיוני שהמונדיאל יתקיים במדינה שבה הטמפרטורות בחודשים יוני־יולי, התאריכים הקבועים של הטורניר מאז 1930, מגיעות ל־50 מעלות בצל. אז מה עושים? משגעים את כל העולם ומעבירים את הטורניר לחורף.

אז תתכוננו כבר עכשיו, כי עונת הכדורגל 2022־2023 תהיה אחת המטורללות והמופרעות ביותר שהיו אי פעם. בעצם, הכי מטורללת.

הטורניר ייצא לדרך ב־21 בנובמבר ויסתיים לאחר ארבעה שבועות. משחק הגמר יהיה ב־18 בדצמבר, בדיוק שבוע לפני חג המולד. מה שאומר שהחל מה־15 בנובמבר ועד סוף דצמבר — עניין של חודש וחצי — כל הליגות בעולם ישבתו. כן, גם בישראל.

השחקנים יעזבו את הקבוצות שלושה חודשים אחרי פתיחת העונה ויצטרפו לנבחרות באמצע נובמבר. הפעם לא תהיה ברירה והנבחרות יעשו הכנות זריזות במיוחד שיתחילו רק כשבוע לפני תחילת הטורניר. המאמנים יתלוננו, השחקנים יתעצבנו, כי בדרך כלל מחנות האימונים לפני אליפות בסדר הגודל הזה אורכים שבועיים לפחות. אבל אין ברירה. הכל יהיה לחוץ והיסטרי. ומי שיכעסו לא פחות יהיו אוהדי הקבוצות שככה פתאום, דווקא כשהעונה נכנסה לקצב — הכל ייעצר.

כמובן שהליגות הגדולות ייצאו לפגרה מאונס, וגם הליגות הפחות בכירות לא יתקיימו. קודם כל כי היום גם בליגות זוטרות יחסית יש שחקנים בינלאומיים. וחוץ מזה, מי ירצה לראות משחק בליגה הקפריסאית, או הישראלית, כשבאותו הזמן ארגנטינה משחקת נגד איטליה?

למרות שנותרו כשנתיים וחצי, ראשי הפרמייר ליג כבר התחילו לבנות לוח זמנים מיוחד לעונת הבלהות הזו. כפי שזה נראה עכשיו, הליגה באנגליה תתחיל לפחות שבוע לפני המקובל, כלומר בתחילת אוגוסט כשחצי מדינה בחופש, ותסתיים שבוע מאוחר מהרגיל, כלומר בחצי השני של חודש מאי. באמצע ידחפו שלושה או ארבעה מחזורי אמצע שבוע שאף אחד לא אוהב.

אגב, כרגע הרעיון הוא שמחזור ה"בוקסינג דיי" המסורתי יתקיים כרגיל ב־26 בדצמבר — שמונה ימים אחרי גמר המונדיאל.

תארו לעצמכם שנבחרת אנגליה המצוינת של גארת' סאות'גייט מניפה את גביע העולם בגמר הגדול ביום ראשון ה־18 בדצמבר 2022. אגב, לא תסריט דמיוני לאור היכולת של אנגליה בשנתיים האחרונות. איך מצפים מהשחקנים האלה — אחרי החגיגות והטקסים והאוטובוס הפתוח והפגישה עם המלכה בארמון בקינגהאם — לחזור מיד לקבוצות ולעלות לשחק שבוע לאחר מכן בליגה כאילו כלום? 

במצב הרגיל, אחרי שמונדיאל מסתיים, השחקנים יוצאים לפגרה של כמה שבועות עד שהם חוזרים לאימונים. אבל הפעם הם חוזרים ישר לקבוצות וישר למשחק הליגה וליגת האלופות בלי יום אחד של מנוחה. טירוף.

וזה עוד לפני שדיברנו על לוח הזמנים של גביעי אירופה. משחקי המוקדמות יתחילו כנראה בחודש יוני, באמצע הקיץ, ושלב הבתים של ליגת האלופות עצמה ייקטע, כמו הליגות, אחרי שלושה או ארבעה מחזורים. מתי יושלמו המחזורים האחרונים, בינואר? באופ"א עדיין שוברים את הראש. 

ובתוך כל הכאוס הארגוני הזה ברור שאף אחד לא חושב על העומס הפיזי והמנטלי שיהיה על השחקנים. טוב, זה אף פעם לא עניין את הפוליטרוקים של פיפ"א.

ההחלטה שהמונדיאל ייארך 28 ימים — בדיוק אותו פרק זמן שלקח לקיים את הטורניר ב־1978, רק שאז זה היה עם 16 נבחרות ולא 32 — משמעותה שהנבחרות ישחקו בפער של שלושה או ארבעה ימים בין משחק למשחק.

ומה מבחינת האוהדים? לאן הם אמורים להגיע? קטאר היא חצי אי קטן במפרץ הפרסי. המרחק הגדול ביותר מקצה אחד לקצה השני של המדינה הוא 180 ק"מ, פחות מהדרך בין באר שבע לחיפה. המשחקים יתקיימו בשמונה אצטדיונים, שארבעה מהם נמצאים בעיר הבירה דוחא. ארבעת האחרים נמצאים במרחק של 55 ק"מ האחד מהשני לכל היותר, ואף אצטדיון לא מרוחק יותר מ־35 ק"מ ממרכז דוחא.

לכאורה מדובר בסידור פנטסטי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של המונדיאל אוהדים יוכלו לצפות באותו יום בשניים ואפילו שלושה משחקים. ברוסיה, לשם השוואה, המרחק בין קלינינגרד שבמערב ליקטרינבורג שבמזרח הוא כ־3,000 ק"מ. כדי לעבור מעיר לעיר, אוהדים נסעו לעתים 18 שעות ברכבת או טסו במשך שלוש שעות. בקטאר, המעבר מאצטדיון לאצטדיון יהיה עניין של מקסימום חצי שעה נסיעה במטרו.

לרוסיה הגיעו כמיליון אוהדים, ובקטאר בונים על מיליון וחצי תיירים שיגיעו במיוחד. פיפ"א דורשת מכל מדינה מארחת לפחות 60 אלף חדרים, וכרגע אין בנמצא כמות שכזו, וספק אם תהיה.

מה שהקטארים מתכננים זה להקים ערי אוהלים. שלא יהיו אי הבנות, לא מדובר באוהלי סיירים. בקטאר כמו בקטאר, כל אוהל יהיה מאובזר ברמה של מלון 5 כוכבים עם כל הפינוקים האפשריים. מה שכבר נסגר זה להציב בנמל כמה ספינות פאר של חברות הקרוזים הגדולות בעולם, שייתנו מענה של עוד 12 אלף חדרים.

אגב, איראן השכנה הציעה את סיועה. היא מציעה את האי קיש הסמוך, שבו יוכלו כמה וכמה נבחרות להקים את הבסיסים שלהן.

כמו כל מדינה שמארחת מונדיאל או אולימפיאדה, גם קטאר מנצלת את ההזדמנות כדי לשפר ולשדרג את התשתיות עבור הדורות הבאים. ברצלונה עשתה זאת כשאירחה את אולימפיאדת 1992 ובייג'ינג כשאירחה את משחקי 2008. אז כן, קטאר בונה כעת את הרכבת התחתית של דוחא, פרויקט של 36 מיליארד דולר. אבל הקטארים לא מסתפקים רק במטרו חדש, אלא גם מקימים עיר חדשה. 

לוסייל היא העיר שהולכת ונבנית בימים אלה על החוף, כ־20 ק"מ צפונית לדוחא. זו תהיה עיר סופר מודרנית, שעל פי התוכנית יגורו בה בעתיד כרבע מיליון בני אדם. אחת הסיבות לפיתוח המואץ היא כמובן המונדיאל. משחק הפתיחה ומשחק הגמר ייערכו בלוסייל, באצטדיון הגדול מכולם שיהיו בו 86 אלף מקומות. החברה הבריטית שבונה אותו העריכה כי הוא יהיה מוכן באמצע 2020, וכולם מתפללים שהם יעמדו בזמנים.

נכון לעכשיו, רק שניים משמונת האצטדיונים כבר פעילים: אצטדיון אל ראייאן ואצטדיון חאליפה שהוקם כבר ב־1976 אבל עבר מאז שיפוצים נרחבים. לפני כמה חודשים התקיימה בו אליפות העולם באתלטיקה, ובחודש שעבר שיחקו בו ליברפול ופלמנגו בגמר אליפות העולם לקבוצות.

אגב, אליפות העולם באתלטיקה הייתה פיאסקו ענקי. מיטב אתלטי העולם הגיעו לתחרויות, אבל לקטאר הגיעו כמה מאות תיירים, לא יותר. האצטדיון הענקי היה ריק כמעט לחלוטין, והמחזה היה מביש. אז נכון, כדורגל הרבה יותר פופולרי מאתלטיקה, ועדיין יש חשש גדול שבחלק גדול מהמשחקים ב־2022 יהיו יותר מדי יציעים ריקים. אף אחד לא בונה על המקומיים שיגיעו בהמוניהם. והפועלים הזרים? אם לא ייתנו להם כרטיסים בחינם, אין סיכוי שהם יגיעו.

רגע, ומה עם אלכוהול? חסן אל ת'וואדי, יו"ר הוועדה המארגנת, אמר, "בואו נדבר על הפיל שבחדר. יהיה אפשר לרכוש אלכוהול, רק לא במקומות ציבוריים, לא ברחוב. יהיו אזורים מוגדרים, מתחמי האוהדים למשל, שם כל מי שירצה יוכל לשתות בירה ללא שום הגבלה. נכון, מדובר בתרבות שונה, אבל אין אצלנו כפייה. אנחנו רגילים לארח אנשים מכל העולם. במילים פשוטות: כולם מוזמנים, בלי שום יוצא מן הכלל. וכולם ייהנו להיות אצלנו".

קל להגיד, אבל לא כל כך פשוט לבצע. אוהדי ליברפול שהגיעו בחודש שעבר לקטאר לראות את הקבוצה שלהם משחקת באליפות העולם למועדונים אכן מצאו בקרבת האצטדיון דוכנים שבהם מוכרים בירה. רק מה, בקבוק עלה 16 דולר, ואוהד אנגלי ממוצע לוגם ארבעה או חמישה כאלה בערב בלי בעיות מיוחדות. תכפילו את זה ב־28 יום ותבינו שמדובר בדרך הבטוחה לפשיטת רגל.

"אני לא מבין", אמר אחד מאלפי האוהדים של ליברפול, "למה הבירה פה כל כך יקרה? הרי הם לא צריכים את הכסף".

אגב, כשחסן אל ת'וואדי דיבר על זה ש"כולם ייהנו להיות אצלנו" הוא התכוון גם אלינו. כמה אוהדים ישראלים ייסעו בפועל לקטאר, את זה עוד נצטרך לראות כשיתחילו למכור כרטיסים. ומה יקרה אם נבחרת ישראל תעפיל למונדיאל בקטאר? נו טוב, בואו לא נבזבז מילים על שאלות לא מעשיות.

אגב, בקטאר לא רוצים צרות עם הקהילה היהודית, ומי שמסייע להם הוא הרב האמריקאי מארק שנייר, מי שנחשב לשגריר העם היהודי במדינות המפרץ. שנייר מייעץ גם לממשלת קטאר בכל מה שקשור לאירוח אוהדים יהודים, כולל אספקת אוכל כשר ואפילו הקמת בית כנסת בדוחא.

אבל פה מתעוררת שאלה נוספת: מה עוד אפשר לעשות בקטאר חוץ מלראות כדורגל? מאות האלפים שנסעו לברזיל ב־2014 ולרוסיה ב־2018 נהנו לא רק מקרנבל הכדורגל אלא גם מכל המנעמים שמדינות הענק האלה יכלו להציע: ערים שוקקות חיים, מסעדות, מועדונים, חיי לילה, אתרי טבע. 

אז כן, קניונים וחנויות מותגים יש בקטאר, ולא מעט. אבל חוץ מזה, מעט מאוד. וכאשר מוסיפים למחסור באטרקציות גם את העלויות הגבוהות — לא רק הבירה יקרה להחריד — החשש הוא שהרבה חובבי כדורגל יחליטו בסוף לוותר על התענוג, או שיגיעו לכמה ימים בלבד. 

נאסר אל חאתר, אחד מראשי הוועד המארגנת, אמר באחד הראיונות ש"יש בקטאר הרבה מה לעשות חוץ מכדורגל". אבל כשהזכיר בין האטרקציות המרכזיות את "צעידה על הטיילת" ו"התמקחות בשוק וואקיף", המראיין האנגלי הצליח רק בקושי לעצור את עצמו מלפרוץ בצחוק.

והצרות לא מסתיימות כאן. בגלל החרם של ערב הסעודית, מצרים והאמירויות על קטאר, אין כיום טיסות ישירות בין המדינות האלה. ולכן אם איזה אוהד ירצה לקפוץ ליום־יומיים להתפנק בדובאי, מה שהיה עד לפני שנתיים עניין של 30 דקות טיסה, הוא כבר לא יוכל לעשות זאת. אלא אם כן יטריח את עצמו בטיסת קונקשן מייגעת דרך מדינה שלישית.

סיימון צ'אדוויק, פרופסור בריטי למדעי הספורט, אמר לא מכבר, "אני לא בטוח שהקטארים מבינים מה המשמעות של מונדיאל עבור אוהד הכדורגל המערבי ומה הוא צריך לקבל. מצד שני אני לא בטוח שהאוהדים שיגיעו לשם מבינים לאיזו מדינה הם מגיעים". 

כן, כי כל מה שנאמר עד כאן היה עוד לפני שדיברנו על המחאות הבינלאומיות המתארגנות וצוברות תאוצה — גם על תנאי ההעסקה הנפשעים של הפועלים שבונים את האצטדיונים, וגם על יחסה של קטאר לקהילת הלהט"ב. הומוסקסואליות היא מחוץ לחוק בקטאר, והעונש על יחסי מין בין גברים הוא מוות. 

כשספ בלאטר נשאל בנושא כשעוד היה בתפקיד הוא ענה, "אני מציע להם להימנע מפעילות מינית כשיהיו בקטאר". 

טוב, הדביל הזה לשמחתנו כבר לא בתפקיד, ועדיין ארגוני הלהט"ב בעולם המערבי לא מתכוונים לשתוק ככל שמועד פתיחת המונדיאל יתקרב.

ומה בנוגע לפועלים האומללים? הדו"ח שפורסם ביולי האחרון דיבר על יותר מ־1,400 פועלים שנהרגו במהלך העבודות בקטאר, והחשש הוא שעד טקס הפתיחה יטפס המספר ל־4,000. מדובר בעיקר בעשרות אלפי פועלים ממדינות כמו בנגלדש ונפאל, שמועסקים על סף תנאי עבדות, מרביתם עם שכר של 250 דולר בחודש. הם עובדים באתרי הבנייה החשופים גם בימים הלוהטים ביותר, לפחות שמונה שעות ביום.

אז נכון, לפני כל מונדיאל יש תלונות ומחאות ודיבורים על שחיתות, ובסוף כולם נוסעים ונהנים ושוכחים מהכל. החשש הגדול הוא שהפעם זה יהיה שונה. שהמונדיאל בקטאר 2022 יהיה עוד הרבה יותר גרוע ממה שאנחנו חושבים.