העונג הבא
לא פשוט לצלם סצנות סקס, אבל בסדרה 'חינוך מיני', אחת מעשר הסדרות הכי נצפות בנטפליקס בישראל השנה, מצאו דרכים יצירתיות להתגבר על המבוכה. רגע לפני העונה השנייה מספרים השחקנים למה התבקשו לצפות יחד בסרטי טבע על חיות מזדווגות, למה צריך "מתאמת אינטימיות" על הסט ואיך הם מתמודדים עם כל הדיק־פיקס ששולחים להם
אולי בגלל שהוא היה קריפי, גם אחרי 20 שנים קשה לשכוח את הקליפ שבו חברי להקת Bloodhound Gang לובשים פיג'מות של חיות ושרים בלהיט המנג'ס שלהם, The Bad Touch, "את ואני בייבי/ אנחנו לא יותר מיונקים/ אז בואי נעשה את מה שעושים בערוץ דיסקברי". אבל מבחינת הצוות של 'חינוך מיני', סדרת הלהיט של נטפליקס שתעלה ב־17.1 לעונה שנייה, אותו עולם תוכן של ערוץ דיסקברי היה מרכיב חשוב בעבודה. כחלק מההכנות לסצנות הסקס המרובות בדרמה הקומית, כל השחקנים והשחקניות השתתפו ב"סדנת אינטימיות". אחת הפעילויות, הם מספרים, הייתה צפייה משותפת בחיות מזדווגות. אחר כך הגיע שלב החיקויים.
"כולנו דמיינו שאנחנו חיות שונות, כמו סנאים, אריות וכאלה", מסביר נקוטי גטווה, שמגלם את הנער הגיי אריק, הדמות הכי שובת לב בסדרה. "זה לא שכל אחד היה חיה אחרת. כולנו היינו כל החיות".
"זה קירב אותנו", מחזק קונור סווינדלס, שמשחק את אדם, בנו המתוסבך של מנהל התיכון.
יש איזו חיה שהתחברת אליה במיוחד?
"חשופית".
× × ×
כל התיכוניסטים אומללים בדרכם, וכל הסדרות על תיכוניסטים רק מנסות להציג את מיטב החידושים בתחום. אבל בין הפרובוקציה השטוחה של '13 סיבות' והדיכאון הקיומי המתיש של 'אופוריה', 'חינוך מיני' עשתה דברים אחרת. הסדרה הבריטית - שנראית יותר אמריקאית מהדוד סם בעצמו - צללה לעומק הסיוט שנקרא "גיל ההתבגרות" עם הרבה חן, הומור וגם רצון ללמד את הצופים שאין להם במה להתבייש: כולם חווים סקס גרוע ומביך, אף אחד לא יודע לדבר על זה, והמבוגרים מעדיפים להעמיד פנים שמאחורי הדלתות הסגורות אתם בכלל לומדים למבחן.
עד שמגיע אוטיס, גיבור הסדרה שמשמש בתור המטפל, החונך והמנטור של בית הספר לענייני מיניות - ולא נותן לבתולים שלו להפריע. השחקן שמגלם אותו, אסא באטרפילד בן ה־22 ('הוגו', 'המשחק של אנדר'), משחק ב'חינוך מיני' את הבן של ג'יליאן אנדרסון - בתפקיד מעולה של מטפלת מינית - שכבש את ליבם של למעלה מ־40 מיליון צופים בעונה הראשונה והתברג בעשר הסדרות הנצפות ביותר גם בישראל, לפי הנתונים של נטפליקס. המעבר לעונה שנייה היה מהיר יותר מסקס ראשון של טינאייג'רים. אלא שהקרבה שנוצרה בין הסדרה למעריצים שלה הובילה לחצייה של כמה גבולות.
"זה קטע, כולם חושבים שאת הדמות", מספרת אמה מקי, שמגלמת את מייב ושהעתיד שלה כסופרסטארית נראה די מובטח. "לכן מההתחלה החלטתי לא להיות ברשתות החברתיות".
"אנשים התחילו לשלוח דיק־פיקס", מגלה נקוטי (אריק), ובקושי מצליח לחבר משפט מרוב צחוק. "היה שבוע חזק אחרי ההשקה. מדד הדיק־פיקס בהחלט היה בעלייה, עכשיו הוא בשפל. אולי עונה 2 תביא לזינוק נוסף. אבל העונה הזאת עוסקת יותר במערכות יחסים. אני חושב שאנשים יהיו הרבה פחות נלהבים להפגין התלהבות פאלית".
אולם לפני ההתמודדות עם הצופים, השחקנים והשחקניות היו צריכים לדעת שסביבת העבודה שלהם בטוחה כדי להופיע בעירום, להצטלם בסצנה ארוכה של אוננות, או להדגים בעזרת בננה לכל השכבה איך עושים מין אוראלי. כשהם נשאלים על תהליך העבודה, התשובה תמיד תתחיל במילה "איטה". הכוונה היא לאיטה או'בריאן, "מתאמת האינטימיות" של הסדרה. 'חינוך מיני' הייתה אחת ההפקות הראשונות שאימצה את התפקיד שהולך ונעשה לסטנדרט בתעשיית הבידור, כאחת הנגזרות של מהפכת מי־טו. בלעדיה, אומרים כולם, זה פשוט לא היה עובד.
"אם רצית לדבר עם מישהו, היא הייתה שם", מסביר אסא (אוטיס), "כך שתוכל לשאול שאלות ולהביע דאגות. אז גם כשיש לך סצנה אינטימית או כשאתה בעירום - אתה אף פעם לא מרגיש לא בנוח".
אמה (מייב): "הסדרה קובעת תקדימים חשובים. אני יודעת מה לא טוב בסצנות מין, וזה פשוט קומון־סנס. היום כשאני צופה בסצנה כזאת, אני רואה מתי מישהי לא מרגישה בנוח. מבחינים בזה מיד".
קדאר ויליאמס־סטרלינג (ג'קסון): "שומרים עלינו. לפני, תוך כדי ואחרי. משוגע שזאת התוכנית הראשונה שיש לה את זה. הרי לא תעשה סצנת קרב בלי כוריאוגרפיה, אז למה לא סצנת מין?"
קו ישר מחבר בין האופן שבו הקאסט מדבר על האטימות של הוליווד הישנה, ובין החינוך המיני הלקוי שהם עצמם קיבלו בבית הספר. "החינוך המיני לבנות פשוט נוראי", אומרת איימי לואו־ווד, המגלמת את איימי. "לא לומדים כלום על עונג נשי. רק מדברים איתך על לא להיכנס להיריון. ואז את מתחילה לחשוב: 'אני רוצה לעשות סקס לא כדי להיכנס להיריון, אלא כי אני חרמנית', ומרגישה נימפומנית פריקית. בבית הספר שלי, בנים היו מדברים על אוננות כאילו כלום. ואצל בנות זה, 'אני לא רוצה עונג, זה מוזר וזנותי'".
× × ×
המוח מאחורי הסדרה היא לורי נאן, 33, חצי אוסטרלית־חצי בריטית וסאקרית, כהגדרתה, של סדרות נעורים, אם כי העבודה על 'חינוך מיני' מעט שינתה את הפרספקטיבה שלה. "לפעמים אני חושבת שהיו הרבה נשיקות לא בהסכמה בסדרות האלה", היא אומרת. "גם בקומדיות רומנטיות של נעורים יש תמיד התערבות של הבנים, שבה הבנות לגמרי בלי כוח, אבל בסוף הן אומרות, 'אוקיי, אני סולחת לך'. אבל עדיין יש לי פינה חמה בלב לסדרות האלה".
בצוות הכתיבה יש רוב נשי. איך זה משפיע?
"זה לא היה במכוון, אלו הקולות שבאמת התחברו לדרך שבה אני כותבת. זה מעניין לראות אותנו מנווטות בלי אנרגיה גברית. זה עדיין מתוח, כי יש הרבה אנשים בחדר אחד, אבל זה יותר רגוע, בהחלט".
בעונה הראשונה צפו יותר מ־40 מיליון איש. זה בטח משנה את החיים.
(צוחקת) "אני עדיין מבלה את רוב היום שלי בפיג'מה מול הלפטופ ומרגישה שרק אמא שלי צפתה בזה".
