המעצמה השמינית
המנצח הגדול של השבוע הוא השורש העברי העתיק חס"נ, שהתנפל עלינו מכל עיתון ומיקרופון, הן בנטייתו כ"חיסונים" והן בנטייתו כ"חסינות". אפשר אף לומר שהוא כבר משפיע על חיינו לא פחות מהשורשים שח"ד, שק"ר, צל"ל, שח"ת ובח"ר.
החיסון והחסינות דומים זה לזה. שניהם נועדו למנוע פגיעה במי שמקבל אותם. החיסון מגן ממחלות והחסינות מגינה משופטים. שניהם נובעים מהמשמעות המקורית של חס"נ - כוח, גבורה וכושר עמידה - כמו בדברי הנביא עמוס על העם האמורי: "אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים".
עוד נצר של השורש הזה היא המילה חוסן. בעבר היא שימשה לתיאור רכוש, הון, רזרבה - כי גם אלה מרכיבים בכוחו של המחזיק בהם. ירמיהו ניבא על ירושלים: "ונתתי את כל חוסן העיר הזאת ואת כל יגיעה (פרי עמלה) ואת כל יקרה ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד אויביהם".
מעניין: המילה מחסן, שמציינת את מקום אחסונו של החוסן, לא הייתה קיימת בימי התנ"ך. היא נגזרה מהמילה "מחזן" - מחסן בערבית - שחוללה עוד נפלאות: נדדה לאירופה ובפי המקומיים נעשתה שם "מגזין", באותה משמעות עצמה. לימים החלה לתאר גם מוספים עיתונאיים שגם הם מחזיקים בתוכם כל מיני סחורות - כתבות, דיווחים, רשימות ותמונות. באנגלית, אגב, הוא גם המכל שבו טוענים כדורים לנשק קל למינהו, ומזה נגזרה המילה העברית "מחסנית", שבעצם, אחרי טיול באירופה חזרה אל השורש שלה.
המילה "חסינות" נגזרה מהמילה "חסין", שכן נזכרת בתנ"ך ומוכרת היום משיר התפילה "אנא בכוח". בימים ההם יוחד התואר הזה לאלוהים, שחסינותו נצחית ואינו צריך לבקש אותה מאיש. אבל באחרונה נוספה לחסינות עוד הגדרה: אבן יסוד של הדמוקרטיה! כיוון שבימי התנ"ך לא הכרנו את המושג דמוקרטיה, הענקנו את התואר "חסין" לאלוהים לבדו. היום, כשיש לנו דמוקרטיה, ראש הממשלה שומר עליה בשבילנו, ובהזדמנות חגיגית זאת הוא שומר קצת גם על עצמו.
לא לעולם חוסן
אשוב למילה חוסן. היום היא מוכרת בעיקר בזכות הביטוי התנ"כי "לא לעולם חוסן". ספר משלי ממליץ לאדם להשגיח על כבשיו ועל עדריו, "כי לא לעולם חוסן". כלומר - הוא עלול לאבד את רכושו. היום הכוונה לכך שאנחנו עלולים לאבד את כוחנו בכל משמעות, ואכן, ההיסטוריה מוכיחה שמדינות ואישים עלו וירדו, ואת הביטוי הזה צריכים לזכור ולהפנים כל צבא גדול וכל חברה עשירה וכל מדינה חזקה.
"המעצמה השמינית בעולם!" חזר והתרברב השבוע ראש הממשלה על ישראל שבהנהגתו, רגע לפני שביקש חסינות. "העשור הטוב ביותר בתולדות ישראל!" הוא הגדיר את תקופת שלטונו. אבל חוסנה של מדינה לא נמדד רק בכלכלתה, בבריתותיה ובצבאה, אלא גם בערכיה וברוחה, שבהם פגע ראש הממשלה פגיעה מתמשכת ואנושה. ואם יותר לי לעוץ עצה אישית, לא יזיק גם לו לזכור: לא לעולם חוסן. מכל בחינה.
עוד קצת לשון וסגנון
לפני שבועיים, בפרץ קולני ובתנועות נלהבות קרא ראש הממשלה לקהל מעריציו ומריעיו: "אני מביא את נעמה יששכר הביתה!" כך ממש. בלשון הווה: אני מביא! לא "אביא", וודאי לא "אשתדל להביא" ואף לא "אביא בעזרת השם". אלא אני מביא. עכשיו. אני ולא מלאך. ברגע זה ממש.
כך אמר, וקהלו שטוף הקסם, הצועק "ביבי! ביבי!" כבר דימה שתכף גם ימשוך בווילון הזכור לטוב, ונעמה יששכר תתגלה מאחוריו. למרבה הצער זה עוד לא קרה. אבל אם אפשר לעשות מניפולציות ציניות במצוקתה של המשפחה וברגשנותה של המדינה כדי להפיק עוד כמה תרועות ומחיאות, אז למה לא?
יש הבדל בין הבטחות ושקרים לבוחרים ובין ההודעה הזאת למשפחה כואבת ונואשת. התנהלותו זו של נתניהו חשפה את טיבו אף יותר מהתנהלותו הפוליטית והתקשורתית הרגילה. אולי כדאי להדביק לו את הסימון האדום החדש של משרד הבריאות, כדי שהקונה יחשוב פעמיים לפני שהוא צורך את השומניות הרוויה שלו ואת כמויות הסוכר והדבש שהוא מספק.
נהיגת סוף השנה
לפני שנים, כך סיפרו לי פעם, באחד מלילות 31 בדצמבר וכניסת השנה החדשה, שידר קריין רדיו אמריקאי תלונה מעניינת: "בכל שנה נהרגים ביום הזה בכבישי המדינה כ־300 בני אדם כשהם חוזרים ממסיבות החג. עכשיו כבר שתיים לפנות בוקר ועד עתה נהרגו רק 28 אנשים. כמה מכם, רבותיי וגבירותיי, פשוט לא מתאמצים מספיק!"
אני, בלילה האחרון של 2019 חזרתי מארוחה בבית חברים, והייתי רגוע ובטוח שאף נהג לא יסכן אותי, כולל הנהג שהוא אני, כי כמו בכל שנה הודיעו שגם הפעם תשגר המשטרה "כוחות מוגברים" של שוטרים וינשופים אל הכבישים ותלכוד נהגים שיכורים. וחוץ מזה, נהגתי בזהירות כפולה כי אחרי מספר הרוגי תאונות דרכים ב־2019 כולה, זה די טיפשי להיכנס אל הסטטיסטיקה בשעה האחרונה שלה.
בדרכי נסעתי בקטעים שונים של מספר כבישים ראשיים מסוגים שונים - בכביש החוף, בכביש 4, בכביש 65 ובכביש 6, נכנסתי גם לפרדס חנה לכמה דקות, ואת כל זה אני מספר כי פגשתי בדרכים האלה לא מעט נהגים אחרים, שקל היה להבחין במצב הרוח החוגג שלהם. אינני יודע אם שתו לשָׁכרה, אבל שמחת השנה החדשה ניכרה בנהיגה של כמה מהם. היו זגזוגי חג מרשימים וצפופים בין מכוניות, היצמדויות של "שנה טובה" לאחורי המכוניות שלפניהם, איחולים ואיתותים נמרצים באורות הגבוהים ועקיפות מסוכנות משני הצדדים. תהיתי: איך זה שאני רואה את כל החברים השמחים וטובי הלב האלה ואינני רואה אפילו ניידת אחת לאורך הדרך כולה? נראה שכולן נסעו לאותו בר בתל־אביב, הבר שבו הטלוויזיה הציבה את מצלמתה, כי שם הרבה יותר קל לתפוס נהגים שיכורים, לצלם ולהצטלם איתם לחדשות.
