הדרך להראות לילדים את היכולות שלהם
אם תתייגו את הילד כ"ביישן", "עקשן" או "ליצן", רוב הסיכויים שזה מה שהוא יחשוב על עצמו. מה כדאי לעשות? להימנע מתיוגים או ממשפטים כמו - "אין מה לעשות, זה האופי שלו", ולשים זרקור על יכולות וכישורים נוספים שאתם מזהים בו
אם נתבקש לתאר את התכונות הבולטות של ילדינו, לטוב ולרע, לא נתקשה לעשות זאת, שכן בדרך כלל אנחנו משבחים אותם על אותו סט של התנהגויות ובאותה מידה, גם מעירים להם על התנהגויות מפריעות די קבועות.
חשוב לומר, כל ילד הוא יחיד ומיוחד. כל אחד נולד כהרכב ייחודי של גנטיקה והשפעה סביבתית וכמובן של יכולת הבחירה האישית. עם זאת, לנו, כהורים, יש תפיסה מאד ברורה לגבי כל אחד מהילדים שלנו. למעשה, על סמך ההתנהגות שלהם תייגנו אותם לסוגי תכונות.
לכן, סביר שילד שיש לו ציונים טובים נגדיר כ"גאון" או "חכם". ילד חברותי נגדיר כ"חברמן" או "ממגנט ילדים", ילד עם חוש הומור נתייג כ"מצחיקן" של המשפחה או כ"ליצן", את העומד על שלו נגדיר כ"עקשן" או כ"נודניק", את החייכן נגדיר כ"צ'ארמר" או "המאמי הלאומי" וכך הלאה.
חשוב לומר, תמיד הכוונה ההורית שלנו היא טובה ומכוונת אך ורק להיטיב עם הילד. אנו מעירים לילד על התנהגות מפריעה אך ורק מתוך רצון שישפר את דרך התנהלותו מתוך מטרה להקל את חייו ולסייע לו להתמודד בהצלחה עם משימות החיים השונות. הכוונה טובה, אבל בפועל, התוצאה הפוכה. במקום שנעקור את ההתנהגות המפריעה, אנחנו רק "מתדלקים" אותה ומסייעים לקבע אותה אצל הילד.
על מנת להבין כיצד קורה התהליך, ניקח דוגמה שתמחיש כיצד התהליך מתרחש: למשל ילד שאנחנו תופסים כביישן. אנחנו מסתכלים עליו בסיטואציות רבות ורואים שהוא מתבייש, הוא מהסס, הוא פחות מעורב, פחות דומיננטי ופחות מנהיג. כהורים, אנחנו עלולים לחשוש שתכונה זו תקשה עליו בחיים והיינו רוצים לצמצם את הביישנות שלו על מנת להקל עליו בסיטואציות חברתיות, לימודיות וכו'.
קראו עוד:
איך הבגד שאתם בוחרים לילד משפיע עליו?
ההורים ששמים סוף ל"בן אמיץ וילדה יפה"
כשהילד חוזר הביתה עם דמעות בעיניים
כך למשל, יש סיכוי סביר שייצמד אלינו כשנגיע להתארח אצל חברים, וכנראה נאמר למארחים: "יקח לו קצת זמן להתחבר לילדים, הוא ביישן". או בסיטואציה אחרת, כשנלך איתו לסופר ומכרה שלנו תשאל לשמו והוא לא יענה, אנחנו נאמר את שמו במקומו ונוסיף: "הוא מתבייש".
במסיבת יום הולדת, כשהוא יושב על הברכיים שלנו, נאמר לו "תראה את כל הילדים, כולם משתתפים ורק אתה מתבייש ויושב איתי". אז, כיצד ילד כזה יתפוס את עצמו? זה ברור, כביישן. וככל שהוא יתבגר, ואלה השיקופים שהוא ישמע מאיתנו, יש סיכוי שהביישנות תתקבע וכך, גם הוא וגם אנחנו נאמין שהוא אכן ביישן. ובסופו של דבר נרים ידיים ונאמר: "אין מה לעשות, זה האופי שלו, הוא ביישן".
מהכוונה הכי טובה שלנו, מהרצון להיטיב, עשינו בדיוק את ההיפך. במקום להרחיב ולהגמיש את התכונה שתפסנו כמפריעה, רק קיבענו אותה עוד יותר. לכן, הדרך הנכונה למנוע תיוג, היא דווקא לנסות ולהתעלם מההתנהגות המפריעה, שהיא זאת שגרמה לתיוג. הילד שלנו כרגע עם נטייה לביישנות. לכן, האתגר ההורי שלנו, הוא בשלב הזה, לשים את הזרקור על כל המקומות שמעבר לביישנות.
נוכל לשקף לילד את הכוחות והיכולות שלו שיעזרו לו לתפוס את עצמו כפחות ביישן. משפטים דוגמת "ראיתי שכשהיה לך נוח הצטרפת לחברים", "אני סומכת עליך שתגיד לי מתי מתאים שאלך", ובכלל שיקוף כוחות ויכולות של הילד במגוון תחומי החיים. הרי לילד שלנו יש כל כך הרבה יכולות וכישורים מעבר להיותו ביישן, שהתמקדות בתכונה זו רק עושה לו עוול.
וכמובן, נימנע מכל משפט המזכיר את המילה ביישן או ביישנות. אין ספק, כי ככל שהילד שלנו יאמין בעצמו וביכולותיו, כך לאט לאט גם ירגיש בטוח יותר וייתכן ואף יתפוס את עצמו כפחות ביישן. ואגב, במאמר מוסגר חשוב לציין שאין רע בביישנות, להיפך. יש בה מועילות גדולה ככישור לחיים. היא מאפשרת סקירה טובה של הסיטואציה, השהייה ובחירת דרך הפעולה המתאימה ביותר. לכן, לא נרצה לעקור תכונה זו, אלא רק להרחיב ולהגמיש אותה, על מנת להגדיל את מיומנויות ההתמודדות ואת התפיסה העצמית של הילד שלנו את עצמו.
לכתבות נוספות- היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
דוגמה זו נכונה לכל התנהגות מפריעה עליה אנו מעירים באופן קבוע. הרי אם נעיר כל הזמן לילד שמאחר, בסופו של דבר הוא בכלל לא ידע שהוא יודע להגיע בזמן. אם נעיר כל הזמן לילד שהוא מבולגן ולא יודע לסדר, אין סיכוי שהוא יתפוס את עצמו כמאורגן ומסודר, וכך הלאה והלאה כמובן, לכל תכונה בה נתייג את הילד, בצורה שלילית.
האתגר ההורי שלנו, הוא לראות את הילד שלנו כמכלול. לא להתמקד דווקא בגלוי לעין, בתכונה הבולטת, אלא להמשיך ולהתבונן ולשקף לילד עוד ועוד יכולות וכישורים שאנו מזהים בו. כך למעשה, לא נתייג את הילד למשבצת אחת יחידה, אלא נאפשר לו לעבור בין כמה וכמה משבצות, ובעיקר נשקף לו כמה יכולות וכישורים אנו מזהים בו. כך בדיוק מתפתח ביטחון עצמי. הילד מזהה את היכולות שלו באמצעות השיקופים של ההורים ומאמין בהם. ככל שהילד מאמין בעצמו יותר, כך יש לו חוסן רב להצלחה עם משימות החיים השונות.
הכותבת היא מרצה ומנחת הורים , מכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
