בחמישה בינואר 2015, בשעת צהריים מוקדמת, נכנסו האחים סעיד ושריף קואשי למשרדי העיתון הסאטירי "שארלי הבדו" בלב פריז. באותו רגע החל "11 בספטמבר" של צרפת – 12 בני אדם, חברי מערכת העיתון, נרצחו ועוד 11 נפצעו. המניע לירי: פרסום קריקטורה הלועגת לנביא מוחמד.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
55 שעות אחרי, בעקבות מצוד נרחב ופעילות אינטנסיבית של המשטרה וכוחות הביטחון, נהרגו האחים קואשי בחילופי אש. בין לבין אירע גם פיגוע נוסף במרכול היהודי "היפר כשר", שבו הרג מחבל מוסלמי ארבעה יהודים שהיו במקום. באירוע טרור נוסף נהרג שוטר צעיר.
חמש שנים אחרי, צרפת מציינת השבוע בטקסי זיכרון ובאירועים שונים את זיכרון הנרצחים, וממשיכה לטפל בטראומה הלאומית של פיגוע טרור שכוון נגד חופש הביטוי ונגד הערכים הליברליים של הרפובליקה.
5 צפייה בגלריה
המחבלים בפיגוע ב"שארלי הבדו"
המחבלים בפיגוע ב"שארלי הבדו"
המחבלים בפיגוע ב"שארלי הבדו"
(צילום: MCT)
במשך שנים חקרו כוחות הביטחון המקומיים כיצד הצליחו המחבלים להוביל התארגנות כה נרחבת ולבצע פיגועים קשים כמעט במקביל בלב פריז. חלק מהפרטים יתבררו כנראה במשפט שייפתח במאי הקרוב, שבו יישפטו 14 אנשים שהיו חלק מרשת הטרור של האחים קואשי. חלקם לא יהיו בבית המשפט לאחר שהצליחו להימלט מהמדינה, וככל הנראה נהרגו בסוריה או באזורים אחרים שהיו בשליטת דאעש בעבר. כך למשל, בת הזוג של אמדי קוליבלי, מבצע הפיגוע ב"היפר כשר", נמלטה ימים ספורים לפני האירוע לטורקיה ומשם לסוריה. היא כנראה נהרגה באחת המתקפות של צבא ארה"ב באזור. גורל דומה היה לאחים בלחוסיין, שהיו המנטורים של קוליבלי וסייעו לו לתכנן את הפיגוע. גם הם מצאו את דרכם לאזורי הקרבות בסוריה ונהרגו.
המחבל הבכיר ביותר שעדיין נמצא בחיים, עלי ריזה בן ה-34, מוחזק במעצר מאז 2015. הוא בעל אזרחות צרפתית-טורקית ונחשב ליד ימינו של קוליבלי, מי שסייע לו וגם לאחים קואשי להשיג את הנשק לביצוע הפיגוע ולגייס כספים למימון הפעולות. הוא היה מעורב גם בשורה של מעשים פליליים. שני נאשמים נוספים, מוחמד פארס ונאסר פסטור, מואשמים גם הם בסיוע לפיגוע ובהשגת כלי נשק עבור המחבלים.
דמות מרכזית נוספת היא פיטר שריף, איש ג'יהאד שהיה פעיל שנים רבות באל-קאעידה. הוא מואשם במעורבות בתכנון הירי במערכת העיתון ובשורה של פעילויות טרור נוספות. צרפת חיפשה אחריו במשך כמה שנים, וב-2018, לאחר שנעצר במדינה האפריקנית ג'יבוטי, הוא הוסגר לצרפת ויעמוד למשפט.
המשפט שייפתח בקרוב יסמל את סגירת החשבונות עם מבצעי הפיגוע במובן הפלילי והמשפטי, אבל התחושות בצרפת הן שהחשבון על ההתקפה על ערכי הרפובליקה לא נסגר.
בימים שאחרי הפיגוע נרשמו צעדות המוניות של סולידריות עם העיתון ועם חופש הביטוי תחת הסיסמה je suis Charlie – אני שארלי. ברחבי העולם הקדישו עיתונים ומגזינים רבים גיליונות או שערים לטובת מהלך הסולידריות הזה, ונרשמו לא מעט צעדות ואקטים של זיכרון והזדהות.
5 צפייה בגלריה
עצרת תמיכה אחרי הפיגוע ב"שארלי הבדו"
עצרת תמיכה אחרי הפיגוע ב"שארלי הבדו"
עצרת תמיכה אחרי הפיגוע ב"שארלי הבדו"
(צילום: AFP)
5 צפייה בגלריה
(צילום: רויטרס)
חמש שנים אחרי, המאבק של צרפת רחוק מסיום. מאז אירועי "שארלי הבדו" נהרגו בצרפת 250 איש בשורה של פיגועים, שהידוע בהם היה ליל הטבח במועדון הבטקלאן שבו נרצחו 130 איש ונפצעו מאות.
הפיגועים העלו לפני השטח את הוויכוח על המהגרים המוסלמים, האינטגרציה שלהם בחברה ובעיקר את ההתנגשות הבלתי פוסקת בין ערכי החופש והליברליות של צרפת מול ערכי האיסלאם הקיצוני.
עדות לקרע הגדול עם חלק מהקהילה המוסלמית בלטה השבוע כאשר בזמן דקת דומייה לזכר הרוגי הפיגוע, החליטו צעירים מוסלמים בבתי ספר רבים להחרים את האקט בטענה כי "שארלי הבדו" פגע באיסלאם. ההחרמה הזאת לא צריכה להפתיע איש, מכיוון שסקרים רבים מראים כי חלק מהצעירים המוסלמים, בעיקר בפרברים העניים של הערים הגדולות, ממשיכים להרגיש שהם אינם חלק מהחברה הצרפתית וכי המדינה מפלה אותם לרעה. על רקע של עוני וזעם קל מאוד לאנשי הג'יהאד לגייס צעירים חדשים לשורות ארגוני הטרור.
עבור הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם (כחצי מיליון איש), הפיגוע במרכול הכשר היה קו פרשת המים. מבחינת יהודים רבים, הפיגוע המכוון נגד אנשי הקהילה הוכיח שהם מטרה ישירה לאנשי האיסלאם הקיצוני. הרב הראשי של צרפת, חיים קורסיה, אמר לסוכנות הידיעות AFP כי "בכל מקום, בכל זמן, אנחנו מטרה. הפיגוע ב-2015 היה מעין 'אובדן התמימות' עבורנו".
חלק מחברי הקהילה היהודית הגיבו באופן פעיל, ובשנים שאחרי הפיגוע נרשם שיא במספר העולים לישראל מצרפת. אחרים, שגרו בשכונות פרבריות לצד מוסלמים רבים, העדיפו לעזוב לאזורים אחרים בתוך פריז או לפרברים שבהם יש פחות מוסלמים.
5 צפייה בגלריה
מוסדות יהודיים תגברו את האבטחה
מוסדות יהודיים תגברו את האבטחה
מוסדות יהודיים תגברו את האבטחה
(צילום: ישראל ברדוגו)
בשנתיים האחרונות מספר העולים לישראל נמצא בירידה, אך לקהילה יש תזכורות רבות לגבי מצבה נוכח לא מעט אירועים אנטישמיים, בהם חילול בתי קברות יהודיים באזור אלזס ומקרים נוספים שאירעו במטרו וברחובות פריז. גם בבתי הספר של הקהילה ובבתי כנסת מתוגברת האבטחה, ולעיתים קרובות מציבים כוחות הביטחון הצרפתיים חיילים ושוטרים בקרבת מוסדות יהודיים, זאת בנוסף לאבטחה הפרטית שמממנת הקהילה עצמה.
המגזין הסאטירי "שארלי הבדו" תמיד היה הילד הרע של העיתונות הצרפתית. הוא לא היסס לצחוק על הכול ועשה זאת בסגנון שהוא עצמו הגדיר "טיפשי ומרושע". לפני הפיגוע היו לשבועון כ-40 אלף קוראים בשבוע.
שבוע אחרי הפיגוע החליטו חברי המערכת שנותרו בחיים להוציא גיליון מיוחד שהודפס ב-3 מיליון עותקים, אך בעקבות הביקוש הודפסו עוד 2 מיליון. במערכת הקדישו את ההכנסות מהגיליון לטובת משפחות הרוגי הפיגוע. בהמשך קיבל המגזין גם מענק מיוחד של מיליון יורו מממשלת צרפת ועוד תרומות מגופי מדיה נוספים מרחבי העולם. אנשי המערכת עזבו את המשרדים שבהם אירע הפיגוע, והם ממשיכים בעבודתם במשרדים סודיים שמיקומם אינו מתפרסם. הם גם דאגו לאמצעי אבטחה משוכללים בכניסה למשרדים.
בשנים שחלפו חזר המגזין לממדים הטבעיים שלו. אם בשנים הראשונות מספר המנויים שלו חצה את המאה אלף והוא אף נמכר היטב בדוכנים, עם הזמן המספרים קטנו. לפי דיווחים, ב-2018 היו למגזין 35 אלף מנויים ומספר דומה של עותקים נמכר בדוכנים. בשנה שעברה, אחרי עוד ירידה במספרים, אף פרסם המגזין טור מערכת שבו הוא שאל בכותרת את הקוראים: "אתם עדיין שם?"
5 צפייה בגלריה
''לא תמצאו בדיחות על האיסלאם''. עותק של "שארלי הבדו"
''לא תמצאו בדיחות על האיסלאם''. עותק של "שארלי הבדו"
''לא תמצאו בדיחות על האיסלאם''. עותק של "שארלי הבדו"
(צילום: רויטרס)
מבחינה מערכתית שמר המגזין על הקו המאפיין שלו, ולא היסס למתוח ביקורת על הטיפול של הממשלה בסוגיית המהגרים, ללעוג לדו-פרצופיות של הממשל הרוסי כלפי המערב ולהתייחס בביקורתיות לאסונות שאירעו באיטליה וברוסיה, אבל המאבק על חופש הביטוי עדיין נמשך בצרפת. לדברי מאייר לשעבר של "שארלי הבדו", "רואים בבירור שהקומיקאים בצרפת, בסטנד-אפ, בתוכניות סאטירה או אפילו בסרטים ובסדרות, לא מהססים ללעוג לאפיפיור, לנוצרים או ליהודים, אבל יהיה לכם קשה מאוד למצוא בדיחות או ביקורת על האיסלאם. אף אחד לא מעז יותר לעשות את זה. אנחנו מרגישים שזאת דת שמפחידה, ובמובן הזה הטרור ניצח את חופש הביטוי והסאטירה".
קומיקאי אחר, סטפן גיום, אמר בריאיון בעבר כי "אם יכולים לרצוח אותך בגלל איור במגזין, אז בוודאי שיכולים לרצוח אותך בגלל בדיחה. אני לא רוצה שילדיי יגדלו בלי אבא בגלל בדיחה שאספר על הנביא מוחמד".
גם בעל הטור איבן איופול מהעיתון הנחשב "לה פיגארו" מסכים שהטרור עדיין נוכח מאוד: "מול מאות האלפים שצעדו בהפגנת הסולידריות עם 'שארלי' אחרי הפיגוע יש עדיין כוחות חזקים מאוד מן הצד השני, שמשפיעים על צרפת ועל העולם כולו. השלטונות והמדיה לא השכילו להיאבק מספיק, ונדהמנו לראות מפגינים איסלאמיים צועקים 'אללה אכבר' ברחובות פריז ורותמים לצידם אנשי שמאל קיצוני. את התוצאה ראינו השבוע, כאשר לא מעט מכוחות אלה בצרפת הרשו לעצמם להעביר ביקורת על נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על כך שהחליט להרוג את הטרוריסט קאסם סולימאני, בעוד הם מצדיקים את המשטר הרודני באיראן".