שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות

    עוד לא נרגענו, ומשחק אש מגיע / תוכן גולשים

    מאז ההשפלה בטדי מול מכבי ת"א, בית"ר הפכה למכונה משומנת (שחרקה מעט במחזור האחרון מול קריית שמונה). ביום שני השתיים ייפגשו לעוד קרב לוהט בצמרת, שמגיע אחרי ה־3:4 שפתח לנו את התיאבון. אבל חייבים להודות: רק תרחיש לא סביר ימנע מאיביץ' אליפות שנייה. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il

    אחרי התיקו המאכזב למדי נגד קריית שמונה בטדי, בית״ר כבר עם הפנים לסמי עופר, למפגש המרתק והמסקרן נגד מוליכת הטבלה מכבי תל אביב, אותה מכבי הקשוחה הזו, שסטרה לבית״ר 4 פעמים בטדי והשפילה אותה עד עפר במחזור החמישי.

     

    למרות אותה השפלה, בית״ר הצליחה לצאת מהבור ההוא בצורה מעוררת השראה, ולראייה קצב צבירת הנקודות מאז אותו ערב עגום. בחמשת המחזורים הראשונים השיגו החניכים של רוני לוי רק 4 נקודות מ־15 אפשריות. ומה קרה מאז? מהפך אמיתי: 29 נקודות מ־36 אפשריות (12 משחקים), 80% הצלחה, מה שמעמיד אותה במקום השלישי, מרחק 10 נקודות ממכבי ת״א. זה סביר, אם הייתם שואלים ערב פתיחת העונה, אבל אדיר לאור הפתיחה הצולעת והשיפור הענק.

     

    שחקני בית
    יצליחו לעצור את מכבי ת"א? שחקני בית"ר(צילום: עוז מועלם)

     

    נגד קריית שמונה הגיעה המעידה. אי אפשר לנצח כל הזמן, אבל שוב, זה מאכזב לאבד נקודות דווקא בעיתוי כזה, רגע לפני שבית״ר פוגשת את מכבי תל אביב, שמצדה מגיעה במומנטום אדיר אחרי הניצחון במשחק העונה נגד מכבי חיפה.

     

    הזחיחות היכתה בשחקני בית״ר במלוא עוצמתה במחצית הראשונה. מקבץ הבעיטות לשער של בית״ר במשחק היה מביך במיוחד. רובן לא סיכנו את שוער קריית שמונה, חלקן התגלגלו באיטיות עד מרכז השער או עפו ליציע. הייתה גם אחת שפגעה איכשהו בקורה, אבל זה לא זה.

     

    כן, זה היה מסוג המשחקים שבהם התגעגעו ונזכרו בבית״ר בשחקנים כגון סאבו והייסטר, שיכלו בכל רגע לסכן את השער עם בעיטה עוצמתית. זה לבטח היה המשחק הרע ביותר של לוי גרסיה מאז הגיע לבית״ר. הטרינידדי לא הפסיק לאבד כדורים, להיכנס לפלונטרים חסרי טעם במרכז המגרש, והנה חוסר היציבות שכל כך חששנו ממנו, פגש את בעיית הכשירות, ואוי לעיניים. התוצאה הייתה משחק נרפה ורע של גרסיה. אם יש ספק, אין ספק. לא 100% בריא? שלא ישחק.

     

    לא יהיה סוער

    התחזית: על פי תחושת הבטן, בטח אחרי ההצגה שראינו כולם עם ה־3:4 הבלתי נשכח של יונתן כהן וחבריו, נראה ששום דבר לא יכול לעצור את הקבוצה של איביץ׳ מאליפות שנייה ברציפות. היו דברים מעולם, אבל הסיכויים של מכבי חיפה או בית״ר להפתיע ולקחת את תואר האליפות קלושים. למעשה, היריבה הכי גדולה של מכבי תל אביב זו היא עצמה.

     

    כשמאמן כמו איביץ׳ עומד על הקווים, יש לך תחושה שלא משנה מי ההרכב שיעלה, הוא כבר יידע להוציא מהשחקנים על המגרש את ה־200%. צריך לקרות משהו מאוד בלתי צפוי כדי שמכבי יפספסו את הזכייה השנה.

     

    דיוגו הדרקון הפורטוגלי

     ובינתיים, מישהו צריך לשבת עם דיוגו וראדסקה לשיחה צפופה בנוגע לבעיית הכרטיסים הצהובים המיותרים שהוא חוטף בכל פעם מחדש, ומעמיד בכך את עצמו בסכנת הרחקה, ואת בית״ר בסכנת הפסד. בלם שסוחב צהוב נכנס לתיקולים בחצי קלאץ׳, בהססנות, מאבד את הריכוז כתוצאה מהחשש מהרחקה, וגם - פשוטו כמשמעו, עלול לראות את הצהוב השני מתוך שטות של רגע, נגיעת יד אינסטינקטיבית או עבירה סתמית שעוצרת מתפרצת. נגד מכבי חיפה הוא חטף את הראשון בדקה ה-33 והצליח לשרוד עד הסיום על הדשא.

     

    נגד הפועל באר שבע, הוא ספג את הראשון בדקה ה-21, אבל הפעם לא החזיק מעמד והורחק עם צהוב שני בדקה ה־68. חשבתם שהפורטוגלי שהגיע מסרגוסה למד לקח? הצחקתם אותו. במשחק החזרה שלו אחרי הכרטיס האדום, נגד קריית שמונה, הוא הגדיל לעשות וקיבל את הצהוב הראשון כבר בדקה ה-8(!), עם עבירה מיותרת על שרידן בחצי המגרש של קריית שמונה, מה שגרם לדפיקות לב מואצות אצל צוות המקצועי בכל פעם נוספת שהכדור היה בסביבתו עד לשריקת הסיום.

     

    מרקו בלבול, ולדימיר איביץ' (צילום: ראובן כהן)
    מרקו בלבול, ולדימיר איביץ'. איזה קרב זה היה(צילום: ראובן כהן)

     

    מבחינה מקצועית, דיוגו הרוויח את המקום בהרכב בזכות, בטח לאור גילו הצעיר וגרף השיפור שהוא מציג. ברור לכל שלא מדובר בתואם מיגל ויטור הבלתי נגמר, וגם לא אמאדור הנפלא, אבל ורדאסקה עושה את העבודה שלו עד כה בצורה טובה ושקטה, ולמעט בעיית הכרטיסים עליה כבר דיברנו, הוא בלם יותר מראוי לליגת העל.

     

    ורדאסקה תורם לבית״ר פיזיות וטכניקה בחלק האחורי, יכולת מסירה ויציאה קדימה טובות יחסית לבלם (בכל זאת - פורטוגלי), אבל כדי להביא קבלות על המגרש, הוא יהיה חייב לשפר גם את קבלת ההחלטות וגם את קצב ועיתוי קבלת הצהובים.

     

    בית״ר לאן?

    למרות התיקו המאכזב, בסך הכל בבית״ר יכולים להיות אופטימיים, בהסתכלות לטווח הארוך כמובן. בתחילת העונה כתבתי כאן לא פעם על שלומי אזולאי ועל החמצות שהחמיץ, כאלה שפשוט לא מתאימות לחלוץ. אזולאי השתפר באופן ניכר לעין במחזורים האחרונים, כאשר הציוות לצד וארן מוציא ממנו עוד צד נהדר שעד עכשיו לא היה קיים - בישולים. אזולאי חלוץ קבוצתי מאוד, מהסוג שמקבל את הכדור ומיד מחפש את החברים להתקפה, במיוחד כאשר הוא משחק עם הגב, לעומת חלוצים בעלי סגנון אחר שרואים רק שער בעיניים.

     

    נכון שיש לו פקשושים, נפילות ונטייה להחמיץ ממצבים פשוטים שחלוץ אחר היה עושה מהם שער בעיניים עצומות, כמו ההחמצה הנוראית בסמי עופר נגד מכבי חיפה, אבל הסגנון שלו גם איפשר לו למצוא את וארן עם מסירה כל כך יפה ואלגנטית, ממצב שחלוצים קלאסיים לא היו חושבים בכלל למסור. אני עדיין חושב שבית״ר חייבת חלוץ 9 תותח, אבל היכולת המשודרגת של אזולאי והמספרים של וארן, מעבירים את המסר לפיו אפשר להמתין עם זה עד לקיץ, ולא להנחית כאן חלוץ ברירת מחדל בלחץ ובפזיזות המאפיינים את חלון ההעברות של ינואר.

     

    חגיגות מופרזות

    איסמעיל ריאן נתן משחק מצוין וצמד נהדר (כמעט שלושער לפני המחצית) נגד בית״ר, אבל ברשותכם אני רוצה להתייחס לצורה שבה הוא חגג את השערים. ריאן נכנס לתפקיד של הערבי-ישראלי הגאה, המנצח, אותו תפקיד שגילם בעבר גיבור ילדותו, עבאס סואן.

     

    סואן היה מנהיג הקבוצה ההיא שהוליכה את בני סכנין לליגת העל, לגביע, לאירופה. סואן, בין שער גדול לרשת של אירלנד, הנהיג את סכנין ההיא לניצחונות גדולים בירושלים, ניצחונות שנצרבו בתודעה ולא יישכחו. החגיגה המתריסה בדמות השתטחות על כר הדשא - אין לה מקום ב־2020, לפחות לא במגרשי הכדורגל. הגיע הזמן ששחקנים יקבלו כרטיס צהוב על מעשה פרובוקטיבי כזה, יינזפו, יחדלו עם האקט שכל קשר בינו לבין כדורגל מקרי בהחלט.

    מילא אם כך הוא היה חוגג כל שער - בואו, זה לא המקרה, הוא שומר את החגיגה הזו רק למשחקים נגד בית״ר. בואו נשאיר את הדת והפוליטיקה מחוץ למגרש.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עוז מועלם
    חוזר לעצמו. וארן
    צילום: עוז מועלם
    מומלצים