די לשנאה, די לפחד
על רקע העליה החדה באירועי השנאה בניו יורק נערכה בסוף השבוע האחרון צעדה למען המאבק באנטישמיות עם למעלה מ-25 אלף משתתפים. עם מיליון יהודים בעיר, האם מדובר בהצלחה?
הצעדה למען המאבק באנטישמיות שהתקיימה בתחילת השבוע בניו יורק מנתה למעלה מ-25 אלף משתתפים וחצתה כל מגזר, כל לאום וכל דת: יהודים ולא יהודים, תושבי העיר ניו יורק והסביבה, כולל נבחרי ציבור בכירים, ביניהם מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו, ראש העיר ביל דה בלאסיו, סנאטורים וחברי קונגרס, שצעדו על גשר ברוקלין כאקט של סולידריות עם הקהילה היהודית וכמחאה נגד גל האנטישמיות, כפי שבאו לידי ביטוי בתקריות הקשות האחרונות במונסי, ברוקלין וניו ג'רזי, תקריות יומיומיות שנרשמו אפילו ביום הצעדה.
הצעדה והעצרת שהתקיימה בברוקלין בתחילת השבוע הופקו תחת הכותרת: No Hate. No Fear, ואורגנו על ידי הפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA), בשיתוף עם ארגון JCRC-NY.
"דין התקפה נגד יהודי חובש כיפה כדין התקפה נגד כל תושב ניו יורק"
"היום לא רק חצינו גשר, אלא התחלנו בבנייה של גשרים טובים יותר בין כל הזרמים היהודיים ובין יהודים ללא-יהודים״, אמר מעל במת העצרת אריק גולדשטיין, מנכ"ל הפדרציה של ניו-יורק (UJA). "בניית גשרים פירושה לשים בצד את ההבדלים שלנו, דתיים ופוליטיים, ולצאת נגד אנטישמיות על כל צורותיה באשר היא. מטרת הצעדה של היום היא להצהיר בקול רם וברור שכל התקפה נגד יהודי חובש כיפה כמוה כהתקפה נגד כל יהודי - כמוה כהתקפה נגד כל תושב ניו יורק - כמוה כהתקפה נגד כל אדם שוחר שלום״. עוד הוסיף גולדשטיין: "כשהאנטישמיות מרימה את ראשה ומכה בקהילה שלנו, אנחנו חייבים לעשות מעשה ולהתייצב יחדיו נגד. מחר נצעד ברחובות ניו יורק גאים, מאוחדים וחזקים כדי להעביר מסר ברור שאף אחד לא יאיים על מיליון וחצי היהודים הגרים בעיר ניו יורק רבתי. תושבי העיר מכל השכבות, הדתות והקהילות יצעדו מחר לצדנו ויאמרו בקול רם: לא לשנאה ולא לפחד״.
לא לשנאה. שומר, קאוומו ודה בלסיו
מייקל מילר, מנכ״ל JCRC-NY אמר: "ההתאספות היום של למעלה מ-25,000 איש המייצגים את כל הקשת של הקהילה היהודית בניו יורק ורבים מהקהילה הלא-יהודית, מוכיחה עד כמה חמורה ואמיתית היא מגפת האנטישמיות השוטפת את העיר ניו יורק בימים אלו. אנו נמשיך לעבוד עם ההנהגה הפוליטית שלנו הן ברמה העירונית והן ברמה הארצית, בכדי להתמודד עם הנגע הזה וכדי להבטיח את שלומה וביטחונה של הקהילה היהודית ויתר הקהילות בניו יורק".
"לאורך ההיסטוריה כאשר הותקפנו- לא עמדו לצידנו. היום, כן עמדו לצידנו "
"זה היה יום מאוד עוצמתי, היו שם לפחות 25 אלף איש מכל קשת המגזרים והדתות", אמר ל'ידיעות אמריקה' הרב ריק ג'ייקובס, נשיא 'הכנסת הרפורמית' (Union for Reform Judaism-URJ) שנאם בעצרת בברוקלין: "היו שם אורתוכסים, רפורמים, קונסרבטיביים, נוצרים, מוסלמים, לבנים, שחורים, ליברלים, וכולם מחו נגד גזענות ואנטישמיות". כחלק מנאומו בעצרת אמר הרב: "אם יהודים הם לא יכולים ללכת ברחוב עם כיפה בביטחה למכולת, או להדליק חנוכיה בביטחון במונסי בחג החנוכה, זאת בעיה חמורה". עוד הוסיף הרב כי עבורו אחד הדברים הבולטים בצעדה, היו שצעדו זה לצד זה יהודים וגם לא יהודים: "היה עוצמי לראות אנשים מדתות נוספות מצטרפים אלינו". לאורך ההיסטוריה של העם היהודי, כשיהודים הותקפו- לא עמדו לצידנו. היום עמדו לצידנו גם קרדינל מדינת ניו יורק, שהוא נציג הקהילה הנוצרית הקטולית, וגם מנהיגים מקהילות שונות שחורים ומוסלמים. ביום יום דעותינו יכולות להיות חלוקות על נושאים שונים, אך היום בחרנו לעמוד מאוחדים כנגד האנטישמיות". הרב ג'ייקובס מדגיש את הצעדים הבאים שלדעתו צריכים להתקיים בהמשך המאבק באנטישמיות: "יש להגביר את האבטחה במוסדות היהודיים: בתי כנסת, בתי ספר, ובקהילות".
די לפחד. מפגינים נגד האנטישמיות בניו יורק
"הלב רצה להיות שם יחד עם כולם"
דנה סיני, ישראלית, ואמא לילדה בת 6 וחצי שנכחה באירוע סיפרה בשיחה ל'ידיעות אמריקה': "בתור מישהי אקטיביסטית ישר התייצבתי בצעדה. הלב רצה להיות שם יחד עם כולם. מה שהיה במצעד הוא מפגן כח מאחד ומרגש, אך על אף זאת, צעדתי על גשר עם הרבה חשש ורגשות מעורבים, בעיקר בפן הביטחון". דנה, תל-אביבית במקור, למדה את לימודיה האקדמיים בירושלים בתקופת האינתיפאדה השנייה: "במהלך המצעד צצו ניצני פוסט טראומה מתקופת האינתיפאדה השנייה בה למדתי בירושלים. לאורך חיי שם "פספסתי" בנס שלושה פיגועים, ובכל פעם שהייתי יורדת מהאוטובוס בחיים הייתי אומרת 'ברכת הגומל'. אירוע כמו הצעדה עם התקהלות המונית, ועוד עם מפגן של כל כך הרבה יהודים, ישר מעלה את החשש שמשהו כזה יקרה שוב". אך למרות החשש בחרה דנה בכל זאת להתייצב ולהביע סולידריות: "בחרתי ללכת ולצעוד כי הבנתי שהפחד לא יכול לנהל אותי ואת ההחלטות שלי. מה שריגש אותי במיוחד היה מפגן הסולידריות הרחב: היו שם קבוצות של בתי ספר, ארגונים פרו-יהודים. היה גם משמח לראות שצעדו לצידנו אנשים שהם לאו דווקא יהודים או ישראלים. לא הייתה שם איזו תחושה שמגזר אחד מנכס לעצמו את האירוע: בין אם זה השמאל, ימין, דתיים, חילוניים, רפורמים, קונסרבטיסיים- המפגן היה אחיד, עוצמתי, ושייך לכולם. הגיעו לשם גם קשישים עם הליכונים, והורים עם תינוקות בני יומם. היה קר והייתה רוח חזקה- היום את כל הסיבות למה לא לצאת מהבית, ועצם זה שבכל זאת התייצבו כל כך הרבה אנשים רק מראה את החשיבות של אירוע כזה. דנה בין היתר מנהלת את קהילת "מאמאנהטן" המונה כ-2,500 נשים: "הרגשתי שבהתייצבות שלי אני מייצגת כבר קבוצה גדולה יותר. לאור האירועים האחרונים נחשפנו בקהילה שלנו לסיפורים ממקור ראשון של נשים שנפגעו באירועי האנטישמיות האחרונים: מאישה שהייתה בבית הרב במונסי בחנוכה, ועד לתיירות שהותקפו בברוקלין. לאור מה שקורה אני רוצה להגיד שאני מרגישה בטוחה כשאני מסתובבת ברחובות, אבל אני מסתייגת. תמיד היו גילויי אנטישמיות, אך הסמיכות של האירועים האחרונים לא מאפשרת לי להישאר אדישה. אני והבת שלי הפסקנו לדבר עברית ברחוב, אני לא הולכת עם סממנים חיצוניים יהודים ברחוב. אסור לתת לפחד להכניע אותנו. בגלל זה באתי לפה היום".
"בניו יורק חיים כמיליון יהודים- בפעם הבאה כולם צריכים להתייצב"
שוחחנו גם עם דוב היקינד, מייסד הארגון, Americans Against Antisemitism ("אמריקאים נגד אנטישמיות"), אשר כיהן גם בין היתר כחבר באסיפת הנבחרים של מדינת ניו יורק: "תמיד טוב לצעוד לצידם של עוד 25 אלף יהודים". אך על אף הכמות הגדולה, מספר הצועדים בכל זאת לא השביע את רצונו: "בניו יורק לבדה חיים כמיליון יהודים. בפעם הבאה אנחנו רוצים לראות יותר אנשים". עוד הוסיף: "האירועים האחרונים שהתרחשו הארצות הברית הם איומים ולצערינו מדובר במלחמה עיקשת שלא תסתיים בקרוב. המספרים של האירועים האנטישמיים רק הולכים ועולים". האירועים האנטישמיים הם לא רק ברחוב, אלא מגיעים מכל הקשת הפוליטית: מהימין, מהדמוקרטים, מהקונגרס. הפעילה הפוליטית, ותומכת ה-BDS לינדה סרסור אמרה למשל: "אין דבר דוחה יותר מהציונות". הארגון שהוא עומד בראשו היה מאוד פעיל בשנה האחרונה בכל הנוגע למאבק באנטישמיות: "ביקשנו מראש העיר להעביר מסר ברור בעניין הזה שלא ישתמע לשתי פנים- יש להקצות משאבים ולהילחם באנטישמיות בכל הכח. אני כיהנתי כחבר באסיפת הנבחרים של מדינת ניו יורק במשך 36 שנה וגילויי האנטישמיות מעולם לא הגיעו למספרים כאלה. בפועל, אנחנו יודעים מי האלה האנשים שמבצעים את הפשעים האלה, ולרוב הם צעירים המגיעים מקהילות אפרו-אמריקניות נכשלות. יש להיכנס למקומות האלה ולטפל בבעיה מהשורש".
שבט אחים ואחיות
ענת גרנות לוזון, הלכה למצעד יחד עם שני ילדה, מתן ואור, בני ה-13 וה-11. אור היה דווקא זה שגנב את ההצגה: בן ה-11, יליד ארצות הברית ובן להורים ישראלים, החליט ביחד עם אמו לקחת חלק בצעדה, על אף החשש מההתקהלות הגדולה, כשהוא מלווה ברמקול המנגן מוזיקה ישראלית בקולי קולות: נורא פחדנו בהתחלה, אבל לא יכולנו להרשות לעצמנו לא ללכת", אומרת ענת, אמו של אור. "החלטנו בכל זאת ללכת והילדים נורא התלהבו מהצעד. לא כל יום קורה דבר כזה בניו יורק. אור הבן שלי החליט לקחת איתו רמקול ולהשמיע בו מוזיקה ישראלית בקולי קולות על מנת להעלות את המורל לעוברים והשבים. דווקא ביום יום הוא פחות מחובר לישראליות שבו, וזה היה יפה לראות את מה שהוא בחר לעשות כדי להתחבר ליום הזה בדרך שלו". ענת מספרת כיצד האנשים סביבו התלהבו מהמוזיקה, ואור מספר לנו על הבחירה האומנותית: "השמעתי את השיר 'שבט אחים ואחיות', וגם שירים של נטע ברזילי, סטטיק ובן-אל, עומר אדם, בניה ברבי. כל המוזיקה הישראלית העכשווית. אנשים הסתובבו סביבנו, שרו, התלהבו". מעבר לאווירת האופוריה מהצעדה, ענת מתארת תחושות קשות שעוברות עליה בעקבות האירועים האחרונים: "אומנם אנחנו חיים פה כבר עשרים שנה, אבל מאוד ישראלים בהוויה שלנו: במטבח שלנו תמצאו אוכל ישראלי, אנחנו שומעים מוזיקה ישראלית, אנחנו חוגגים את כל החגים, לטיול בר המצווה של הבן הבכור נסענו לארץ לטייל בנגב. אני חושבת שביום שבו אני ארגיש לא בטוחה בארצות הברית אני אקום ואלך. אני חיה פה כבר עשרים שנה ותמיד מכרסם הרצון לחזור. יש לנו את מדינת ישראל- לא סתם אנשים חרפו את נפשם במלחמות. היום לדוגמא הבן שלי יצא מהבית לרחוב עם שקית שעליה ציור של מגן דוד, והוריתי לו להסתיר אותה. בחיים דבר כזה לא עבר לי בראש, והנה, זאת המציאות", אומרת.
שומר וניצן.השבוע בצעדה הגדולה בניו יורק
מומלצים
