יקר לחיות פה, יקר למות פה
כל אזרח ישראלי אולי זכאי להיקבר בחינם, אבל בפועל עלויות הקבורה, ההלוויה והמצבה מגיעות בקלות לעשרות אלפי שקלים. המשפחות האבלות לרוב מבולבלות ולא מודעות למחירים ולאפשרויות העומדות בפניהן, והתחום כולו אינו מפוקח. כך סובל גם המוות מיוקר המחיה
מדינת ישראל, יודע כל ישראלי, היא מדינה יקרה. הנדל"ן, שוק הרכב, הקניות בסופרמרקט - את יוקר המחיה מרגישים מכל כיוון. המוות, לעומת זאת, דווקא אמור להיות בחינם. על פי חוק הביטוח הלאומי, דמי הקבורה במדינת ישראל משולמים על ידי הביטוח הלאומי. אבל חוק לחוד ומציאות לחוד - התנאים לקבורה החינמית וכן הסעיפים שנכללים בדמי הקבורה גורמים לכך שגם המוות יכול להפוך ליקר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הכיסוי של הביטוח הלאומי מסתכם בהקצאת מקום קבורה לנקבר, טוהרת הנפטר, תכריכים רגילים, טקס קבורה והעברת הנפטר לקבורה בתחומי הרשות המקומית שבה פועלת חברת הקבורה. כבר בסעיף האחרון העלויות יכולות לצמוח אם האדם לא נפטר בעיר מגוריו - העלות במקרה כזה היא 379 שקל עבור עשרת הקילומטרים הראשונים מתחום השיפוט של הרשות המקומית האחת, ועוד 11.53 שקל עבור כל קילומטר נוסף עד למקום הקבורה.
כל דבר נוסף שקשור ביום הקבורה יעלה עוד כסף. מודעות אבל, תכריכי פשתן, שמירת הנפטר בקירור ליותר מיממה וכמובן – חריגה מכללי הטקס. עבור סטייה ממסלול הלוויה הרגיל תשלמו לכל הפחות 944 שקל לשעה הראשונה, ועוד 472 שקל לכל חצי שעה נוספת.
לכל העלויות הללו יש תעריף מסודר המפורסם באתר הביטוח הלאומי, אבל בסופו של דבר משפחות שיכולות לעמוד בתעריפים הללו ישלמו יותר וגם יקבלו יותר, ומשפחות שאינן יכולות ייאלצו להתפשר.
ומה בנוגע למצבה? הביטוח הלאומי לא מכסה ולא משתתף כלל בעלות של בניית המצבה ויסודותיה. יתרה מכך, המשפחה תשלם אגרת יסודות מצבה בסכום משתנה שתלוי במקום ובשיטת הקבורה. הסכום המינימלי למצבה הוא אלפיים שקל, ומשם הוא יכול לטפס לעשרות אלפי שקלים.
העלויות לא נגמרות כאן. גם אם תרצו להביא הצללה, הגברה, כיסאות, להשמיע שיר, להקרין סרטון או כל דבר אחר שלדעתכם יהפוך את המעמד למכובד יותר, סביר להניח שתשלמו יותר.
כשמדברים על חלקת הקבורה, התמונה הופכת מורכבת בהרבה. "הנושא של חלקות הקבורה הוא העניין הכי פרוץ בכל מה שקשור בתחום הקבורה בישראל", אומרת אור פירון-זומר, בעלת חברה לשירותי אבל. "המדינה אינה מפקחת על העלויות של חלקות הקבורה, מלבד על רכישת מקומות בחיים". כלומר, אם משפחה מבקשת חלקת קבורה ספציפית, היא תשלם לחברה הקוברת סכום שכיום אינו מפוקח גם אם החלקה נמצאת באותו בית קברות שבו הוקצתה לה כבר חלקה בחינם. זוהי הנקודה שבה רוב העלויות מתחילות לטפס.
למשל, משפחה שהוקצתה לה חלקה בסנהדרין (קבורה בקיר) בבית העלמין ירקון, בית הקברות המרכזי של תושבי גוש דן, והיא מעוניינת בחלקת שדה (קבורה בקרקע) של אותו בית הקברות, תשלם לחברה הקוברת תשלום מיוחד שנע בין 42 אלף שקל ל-52 אלף שקל עבור נקברים תושבי האזור. אזרח מחוץ לאזור ישלם יותר. בבתי עלמין אחרים ברחבי הארץ המצב דומה. למעשה, כמעט בכל בית עלמין בארץ קבורת שדה תעלה לא מעט כסף, בעוד שקבורת סנהדרין תהיה בחינם, וכך קבורה בקיר הופכת לגורלם של אלה שלא יכולים להרשות לעצמם "שדרוג".
בנוסף, ברחבי הארץ פזורים לא מעט בתי עלמין סגורים, כאלה שלא ניתן לכרות בהם קברים נוספים. עם זאת, ולמרות ההגדרה הזו שניתנה להם על ידי ביטוח לאומי, הרי שלכל דבר יש מחיר. בבית הקברות נחלת יצחק, לדוגמה, תוכלו לרכוש חלקה במחיר בלתי נתפס של 105 אלף שקל. בבית העלמין חוף הכרמל בחיפה תוכלו לרכוש חלקת שדה ב-46 אלף שקל.
למרות העלויות הגבוהות של חלקות הקבורה, הבעיה האמיתית נעוצה בכך שאין תעריף קבוע לקבורה בישראל, ומשפחות לא יודעות שיש להן בחירה. "אנשים צריכים לדעת שברגע שהם מחליטים שהם לא רוצים את האופציה החינמית, יש להם החירות להחליט למי, על איזו חלקה וכמה הם משלמים. במצב כזה יש מקום לעשות השוואות מחירים. רק בירושלים יש לא מעט בתי קברות, וכל אחד מהם מספק חלקות שונות במחירים שונים. בגלל שבישראל קוברים ביממה שלאחר הפטירה, למשפחות קשה מאוד בכלל לחשוב על זה והן הולכות על חברת הקבורה הראשונה שהן נתקלות בה. הן לא מודעות לכך שיש כמה חברות, ולכל אחת יש חלקה אחרת ועלויות אחרות", אומרת פירון-זומר.
בתחום האזרחי המצב מסובך עוד יותר. לפני 24 שנים נחקק החוק להסדרת הקבורה האזרחית החלופית, אשר מכיר בזכותו של אדם להיקבר על פי השקפתו. עם זאת, לדברי עו"ד יפעת סולל, ממובילות המאבק להסדרת הקבורה האזרחית בישראל, יש כמה דברים שמקשים על מימוש החוק: "אומנם יש חוק לגבי הקמת בתי קברות אזרחיים עם מרחקים סבירים ביניהם, אך הפרקטיקה מעולם לא הוסדרה. החוק קבע שמי שאמון על ביצועו הוא שר הדתות. במקום להביא למימושו של החוק השאירה ממשלת ישראל את האפשרות ליישומו בידיים של עמותות. אם יש עמותה מספיק פעילה, שמצליחה להביא את הרשות המקומית שבה היא פועלת להקצות לה קרקע ולקבל כסף מהמדינה בשביל לפתח את בית העלמין - אז יהיה בית עלמין".
וגם אם עמותה הצליחה לפתוח בית עלמין אזרחי, הוא לא בהכרח יהיה פתוח לקבורה בחינם לכל תושב. "חלק מבתי הקברות האזרחיים הם אזוריים, ובהם יכול להיקבר כל אזרח ישראלי", אומרת עו"ד סולל, "אלא שמשפחה שאינה מתגוררת באזורים האלה לא תמיד תרצה לקבור את יקירה הרחק ממקום מגוריה. בנוסף לאלה קיימים בתי עלמין אזרחיים מקומיים, שמספקים קבורה בחינם לתושבי הרשות המקומית, אך גובים תשלום עבור קבורה של תושבים מאזורים אחרים". גם כאן התשלום אינו מפוקח.
לפי החוק, גם אם אין בית עלמין אזרחי בשטחי הרשות המקומית של הנפטר, אמורה להיות אפשרות לקבורה אזרחית בבתי העלמין הדתיים. כלומר, שיעור מסוים מהחלקות צריך להיות מוחרג עבור חסרי דת. ובכל זאת, לא תמיד זהו המצב בשטח. וגם אם כן, משפחת הנפטר לא בהכרח תקבל את כל השירותים המגיעים לה. "גם אם משפחה קיבלה חלקה אזרחית בבית קברות דתי, הרי שהחברות המנהלות את בתי העלמין לא תמיד יודעות איך לטפל בקבורה אזרחית", אומרת פירון-זומר. "כך נוצר מצב שהמשפחה צריכה להפיק טקס אזרחי, דבר שכמובן כרוך בעלויות נוספות".
אם משפחה מעוניינת בקבורה אזרחית ואין בית קברות כזה באזור מגוריה, היא תיאלץ, בדרך זו או אחרת, לשלם עשרות אלפי שקלים עבור שירות שאמור להינתן בחינם.
בסופו של דבר חלקת קבר היא חלקה של נדל"ן, וגם היא מושפעת ממצוקת הקרקעות. יש לא מעט ארגונים שמנסים להקל את מצוקת הקרקעות הזו – בין אם מדובר בחברות שקוברות כמה נפטרים באותה החלקה או בכאלו שעוסקות בשריפת גופות ופיזור האפר, וכמובן חברות הקבורה שבונות קירות עצומים כדי לטמון בהם את המת. כך או כך, אין ממש את מי להאשים בעלויות הגבוהות של חלקות הקבורה.
"חברות הקבורה שאמונות על בתי העלמין אינן מקבלות תשלום על תחזוקת המקום, טיפוחו, כריית קברים חדשים, סלילת כבישים ודרכים בתוך בית העלמין או העסקת עובדים", אומרת פירון-זומר. "חברת הקבורה מקבלת מהמדינה כסף עבור יום הקבורה בלבד, לפי תחשיב של ביטוח לאומי. לכן יוצא שהעלויות של חברת הקבורה מגולגלות למשפחות הנפטרים".
למעשה, חברות קבורה שמספקות הגברה או כיסאות בטקס הקבורה כלל אינן מחויבות לפעול כך, והן אינן מקבלות על כך תשלום נוסף. "אנחנו אומנם מצפים מחברות הקבורה להעניק לנו שירות כולל, אבל בפועל הן לא אמורות לעשות את זה", אומרת פירון-זומר. "העיסוק שלהן אמור להיות בנפטר בלבד. לא פעם אנחנו נתקלים בלוויות שמגיעים אליהן אנשים שיצאו באמצע יום עבודה או לקחו חופש כדי לכבד את המת ואת המשפחה, ובסוף כל מה שהם זוכרים זה שהיה נורא חם או שירד גשם ולא הייתה מטרייה, שלא היו כיסאות או מים, שלא שמעו את ההספדים כי לא הייתה הגברה. צריך לזכור שלחברה הקוברת לרוב אין אפשרות ואין מנדט לטפל בכל זה".
לוואקום הזה נכנסו חברות ההפקה, שמטפלות במשפחה ולפעמים גם מציגות לה את מגוון האפשרויות העומדות בפניה. בין אם מדובר בחלקת הקבורה, בהפקת טקס הקבורה או ברווחה הכוללת של המשפחה – לכל דבר יש עלויות, ויש גם מגוון של אפשרויות שמשפחות בדרך כלל אינן מודעות להן.
למעשה, הדרך העיקרית להימנע מעלויות גבוהות היא גם דרך קשה ביותר מבחינה נפשית ולא תמיד אפשרית - תכנון מראש. משפחה שתיערך מראש ליום הקבורה תשלם פחות, בעיקר בכל הנוגע לחלקת הקבורה. לרכישת מקומות קבורה בחיים יש תעריף מסודר, שהוא נמוך בהרבה מהתעריף של רכישת חלקה מיוחדת לאחר המוות. תכנון מראש גם מאפשר לבחור בצורה שקולה יותר את בית הקברות, את הטקס ואת חלקת הקבורה, ומותיר את המשפחה להתמקד בעצמה ביום המוות, מבלי להוציא סכומי עתק כדי להפוך את המעמד למכובד.
