שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    קבלן יפצה על "ירידת ערך פסיכולוגית" של הבית

    עשרות דיירים בבניין בנתניה תבעו את החברה שבנתה אותו על שורת ליקויים שגרמו להם עוגמת נפש. הם יפוצו בסכום כולל של 1.3 מיליון שקל

    בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בעלי דירות בבניין בשכונת "עיר ימים" בנתניה נגד חברת "ציון בריגה ובניו" שבנתה אותו לפני יותר מעשור: השופטת חנה פלינר קבעה שהחברה אחראית לליקויים שנמצאו בין היתר באריחי הקירות החיצוניים ובאיטום. החברה תישא בעלות תיקון הליקויים ותשלם לכל אחד מהדיירים 20 אלף שקל על "ירידת ערך פסיכולוגית".

     

    את התביעה הגישו 34 מתוך 50 בעלי הדירות . הם סיפרו שלאחר שנכנסו לדירותיהם ב-2010 החלו להתגלות פגמים ברכוש המשותף. בין היתר נמצאו ליקויים בקירות החוץ של המבנה, רטיבות בחניון התת-קרקעי, בקומת המחסנים וחדר המשאבות, בלובי הכניסה ועוד. לדבריהם, ב-2015 נפלה זכוכית מחוסמת מקומה 18 לקומת הקרקע של הבניין. בשנה שלאחר מכן נפל אריח חיפוי חיצוני של הבניין והתנפץ ברחבת הבריכה ורק בדרך נס לא נפגעו ילדים והורים ששהו שם באותו זמן. אירוע זה זעזע את הדיירים והוביל להגשת התביעה.

     

    התובעים הוסיפו כי חזרו ודרשו מהחברה לתקן את הבעיות אך לשווא. הם הדגישו שהמצב פגע קשות באיכות חייהם ואף מנע מהם שימוש בבריכת השחייה של הבניין בחודשי הקיץ.

     

    החברה טענה מנגד שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב והמניע העיקרי להגשתה הוא רצון להתעשר על חשבונה. לדבריה אמנם נפל אריח מהחיפוי החיצוני של הבניין, והיא מתייחסת לכך בכובד ראש, אך התובעים נטלו בציניות אירוע זה, צירפו אליו עשרות ליקויים מינוריים והגישו תביעה מנופחת ומוגזמת.

     

    לדבריה, הליקויים נובעים מתחזוקה לקויה של הדיירים ולא מרשלנות שלה ובכל מקרה רוב הליקויים פעוטים. היא הוסיפה כי התובעים אחראים לכך שלא יכלו להשתמש בבריכה, בין היתר בכך שסירבו לאפשר לה לבצע תיקונים.

     

    השופטת חנה פלינר מינתה מהנדס לבדיקת הבניין, והוא מצא שורה של ליקויים והעריך את עלות ביצוע התיקונים ב-626,400 שקל. השופטת אימצה את חוות דעתו במלואה וכתבה כי היא הייתה מקיפה ויסודית. לדבריה, נקודת המוצא היא שהאחריות לתיקון הליקויים מוטלת על החברה, אלא אם הוכח ההיפך. הנתבעת, צוין, כשלה בכך ולא הוכיחה שהליקויים הם כתוצאה מתחזוקה לקויה של הדיירים. בנסיבות אלה עליה לשאת בעלות תיקונם.

     

    מאחר שהחברה הכחישה את אחריותה נקבע שאין מקום לאפשר לה לבצע את התיקונים בעצמה, למעט בעניין האיטום. השופטת הסבירה כי בכל הנוגע לרטיבות בבניין עולה מחוות דעת המומחה כי בשלב זה לא ניתן להעריך את היקף התיקון שיידרש וביצוע על ידי קבלן חיצוני יצריך פיקוח הדוק מדי.

     

    עוד נפסק כי יש לתת משקל לאופי חלק מהכשלים שהתגלו ובהם נפילת אריחים, שבירת זכוכית, סימני רטיבות בבניין שטרם אותר מקורם. כשלים אלה יכולים להוביל ל"ירידת ערך פסיכולוגית" ולהצמיח לבניין מוניטין לא טוב גם אם יתוקנו במלואם.

     

    בנסיבות אלה פסקה השופטת לטובת כל אחד מהתובעים 20 אלף שקל על עוגמת נפש. בסך הכל חויבה החברה ב-1,306,400 שקל ובהוצאות בסך 75 אלף שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    צילום: רוני אשר
    עו"ד אילן גולדנברג
    צילום: רוני אשר
    מומלצים