הביקורת הצבועה של השמאל על רפי פרץ

הראיון של רפי פרץ ב"ידיעות אחרונות"(צילום: משה נחומוביץ)

אחת לכמה חודשים מתבצע טקס בישראל: מחנך מן הציונות הדתית פולט את השקפתו המעוותת על החיים החילוניים, בדרך כלל על להט"בים או פמיניזם, וראשי מפלגות השמאל מגיבים בפאניקה מוסרית, מסמנים את התבטאותו ואת ממשלתו כעדות לנדכאות התרבותית הנוראית שאליה הגענו. "אלה מנהיגינו המשפיעים על עתיד ילדינו, על ערכינו ועל הצביון שלנו?", הם מדקלמים בתדהמה מוצדקת, שהרי עמדות מהסוג שהביע השר רפי פרץ ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" לא רק מלמדות על בערות, אלא בעיקר גורמות נזק עצום לרבים ורבות בקהילתו שלו, שם לדבריו יש משמעות מעצבת.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

את יתר המרחבים הקהילתיים של מדינת ישראל – הערביים והחרדיים – ניתן לזהות בהכללה גסה וסטיגמטית, על פי כל הנתונים שבידיי ובידי יתר הסוציולוגים במדינה, כשמרנים, דכאניים ופטריארכליים לא פחות, ולמען האמת הרבה יותר, מאשר המתרחש במרחבי הציונות הדתית, החשופה פי כמה להשפעות הפמיניזם והרב-תרבותיות (אף שמן הסתם עוד יש הרבה מה לעשות שם).

לפני שש שנים חצתה מדינת ישראל את הרף שבו 50% מתלמידי כיתות א' נמצאים מחוץ לזרמי החינוך הממלכתי-כללי או הממלכתי-דתי. האם ממשלת שמאל עתידית, זאת שחבריה כל כך הזדעזעו מדברי פרץ, יתחייבו לפרק את האולפנות לבנות ואת הישיבות בבני ברק ובמאה שערים? את בתי הספר הנפרדים לבנים ולבנות של התנועה האסלאמית בלקייה או בקלנסווה? יש להם מושג מה מלמדים שם? מי מלמד שם? האם יפעלו בראש ובראשונה נגד פוליגמיה, ויתנו בכך את כניסת הרשימה המשותפת לממשלה?

העליהום על דברי רפי פרץ, ראוי ומוצדק ככל שיהיה, עדיין לא מכסה על הצורך העצום של החברה הישראלית בכלל ושל מחנה השמאל בפרט להתכנס ולחשוב כיצד ניתן לקדם את ערכיו כאשר עמיתיו הפוטנציאליים הבלעדיים לשלטון עתידי הם מנהיגי שתי קהילות שתופסות את הלהט"ביות, הפמיניזם ויתר מרכיבי המודרניות, באופן חשוך ונבער.

• פרופ' אודי לבל מבית הספר לתקשורת ומרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן