אמו של ארי נשר הטיחה בנהג שהורשע: "רק כשתביט לילד שלך בעיניים, תבין מה לקחת מאיתנו"

(צילום: דוברות מד"א, מוטי קמחי )

"ארי היה כל מה שאמא יכולה לבקש והרבה יותר", סיפרה איריס על בנה המנוח. "ילד עם נשמה כל כך גדולה ולב כל כך רחב, שכל מי שהכיר אותו אהב אותו, בטח גם אתה היית אוהב אותו אם הייתם מכירים". נשר פנתה לאספה וסיפרה לו על ההתרחשויות לאחר שנמלט מזירת התאונה. "אני רוצה לספר לך על מה שקרה מרגע התאונה. אתה לא יודע כי ברחת משם. נסעת והשארת את הילד שלנו וחבר שלו זרוקים ומדממים על הכביש.

"כשעה אחרי התאונה, באמצע הלילה, הטלפון שלנו צלצל. התעוררתי ורצתי במדרגות ועניתי, בטלפון נשמע קולה של אשה צעירה שהתקשרה ואמרה שהיא עובדת סוציאלית מאיכילוב היא אמרה שארי נפצע בתאונה ושנגיע מיד לבית החולים. הלב שלי התחיל לדפוק מהר, שאלתי אותה מה המצב שלו והיא ענתה שהיא לא יודעת.

"נסענו במכונית מיד לבית החולים, אני זוכרת שהבטתי מסביב על הכבישים הריקים באמצע הלילה וחשבתי איך זה יכול להיות שארי נפצע בתאונה הכבישים כל כך ריקים בשעה כזו. העובדת הסוציאלית חיכתה לנו בכניסה אבי ואני הלכנו איתה לחכות מחוץ לחדר הניתוח, אחרי חצי שעה היא יצאה ואמרה שהמצב קשה, מנסים לייצב אותו, היא הביאה שקית ובה הבגדים שארי לבש בזמן התאונה. המשכנו לחכות, כשאבי יצא לרגע לשירותים פתחתי מהר את השקית. היו שם הנעליים של אבי שארי אהב לנעול, המכנסיים והתחתונים של ארי, הכול היה מלא בדם.

הוריו של ארי נשר(צילום: מוטי קמחי )

"הכנסתי את הכל מהר לשקית שאבי לא יראה. בינתיים הגיע שוטר וסיפר לנו על התאונה, שאל אם יש לארי אופניים חשמליים, אמרנו שאין לו. אחרי שעתיים וחצי יצאו הרופאים במהירות עם מיטה מתגלגלת ובה ארי, והעבירו אותו לטיפול נמרץ, רצנו בעקבותיהם נכנסים למעלית הבאה אחריהם. רציתי כל כך כבר לראות את הבן שלי. לפני שהרשו לנו להיכנס אל החדר יצא אלינו הרופא, הוא הסביר שהמצב קשה מאוד אבל אני רק רציתי לראות את הבן שלי. אתה לא יודע אבל ארי נולד אחרי שנים ארוכות שבהן רצינו ילד, כל כך חיכינו לו, ומהרגע שהוא נולד והניחו לי אותו בידים מאותו רגע יכולתי להרגיש אותו בכל רגע, כשהוא שמח גם אני שמחתי, כשהוא התרגש גם אני התרגשתי ושהוא נעלב גם אני נעלבתי.

"אני רציתי לראות את הילד שלי כי אני ידעתי שכשאני אראה אותו אני אדע. נכנסתי לחדר, ארי שכב על הגב, העיניים הגדולות והיפות שלו עצומות, בתוך הפה צינור הנשמה, פנים חבולות, מהדקים נעוצים לאורך המצח, זרוע ימין שבורה כתף שמאל שבורה, תפרים ביד, תפרים בבטן. זרועותיו מוטלות לצדדים, כפות ידיו היו פתוחות. החזקתי לו את היד, היד שתמיד הייתה חמה ותמיד לחצה לי על היד בחזרה והיא הייתה ללא תנועה. האחות שטיפלה בארי עמדה לצידי, הוצאתי תמונה של ארי שצולמה שבוע לפני התאונה ואמרתי לה את חייבת לדעת איך הוא באמת נראה הפרח שלי, הוא ילד כל כך יפה. אני אספר לך יצחק, שמגיל צעיר ארי היה ילד שתמיד מצא גוזלים פצועים, גורי חתולים נטושים, וטיפל בהם בבית שלנו במסירות ואהבה עד שהחלימו.

"אתה אולי לא יודע", המשיכה נשר, "אבל ארי התנדב במד"א בשנה האחרונה של חייו, ובמסגרת הזו הוא התנדב מידי שבוע וטיפל בכל כך הרבה אנשים, תמיד כשחזר מכל משמרת הוא היה מספר מה התרחש, פעם הייתה אישה מבוגרת שנפלה ושברה אגן, פעם בחור צעיר בדרום תל אביב שהרביצו לו וחתכו אותו עם סכין בגב חתך ארוך ועמוק, וארי ליווה אותו כשתפרו לו את החתך באיכילוב. פעם היה בחור צעיר שאיים להתאבד וארי דיבר איתו דרך הדלת בניסיון לשכנע אותו שהחיים שווים להיאבק עליהם, ופעם היה גם איש בשם מאיר שקיבל התקפת לב מול המשפחה שלו. הפרמדיק, ארי, ומתנדב נוסף עשו כל מה שאפשר ונאבקו על חייו אבל כבר לא היה מה לעשות.

ארי נשר (צילום: דוברות מד"א)

"ארי חזר מאוד עצוב באותו לילה וסיפר איך מאיר הביט לו בעיניים בזמן שהוא עשה לו עיסוי לב. באותו לילה, אחרי התאונה האיומה, אתה יכולת לצאת מהרכב, לרוץ לפצועים, להתקשר לאמבולנס, להחזיק לארי את היד הגדולה והחמה שלו ועד שיגיע האמבולנס להביט לו בעיניים ואולי אפילו לבקש ממנו סליחה. בבית החולים איכילוב היה היום האחרון בחייו של ארי זה גם היה יום ההולדת ה-17 שלו. כל החברים שלו התאספו בבית החולים, חברה שלו החזיקה לו את היד, וכולם עמדו סביב המיטה שבה ארי שכב חסר הכרה ושרו לו בשקט שיר ליום ההולדת שלו.

"באותו היום גם קיבלנו את ההחלטה לתרום את אבריו של ארי. ארי כל כך אהב את החיים וחלק ממנו ממשיך לחיות באנשים שכל כך היו זקוקים לתרומה. אנחנו כל כך יודעים שזה בדיוק מה שהוא היה בוחר. כשילד מת, האהבה של אמא שלו ממשיכה. היא ממשיכה לאהוב את הילד המת שלה. הלב שלה נשאר מוטרף. מוטרף מצער מוטרף מגעגוע, מוטרף מאהבה לילד שמת.

ספטמבר 2018: זירת התאונה

(צילום: דוברות המשטרה)

"יום אחד יצחק, גם לך יהיה ילד, ואולי רק אז כשתביט לילד שלך בעיניים תבין מה לקחת מאיתנו, ואני מאמינה שאם תיענש עכשיו במלוא החומרה תוכל להביט בעיניים של הילד שלך עם מצפון שקט יותר מאשר אם תדע ששיקרת לכולנו והצלחת לסדר את המערכת ולהתחמק מעונש".

אבי נשר: "התעלם לחלוטין מקדושת חיי האדם"

אבי נשר, אביו של ארי, שעלה לאחר רעייתו לדבר, הודה כי עד אתמול עוד חשב לוותר על ההצהרה בבית המשפט. "תגובתי, כאבא של ארי, תיחשב כתגובה אמוציונלית שאין לה מקום בהליך רציונלי, מדוקדק ומדויק כגון זה שכבוד השופט הקפיד לנהל לאורך המשפט", אמר נשר. "אבל ישבתי אתמול וקראתי שוב את הכרעת הדין, וחשבתי שאולי בכל זאת יש משהו שאני יכול לתרום להליך המשפטי. אני במאי קולנוע, ובמאי קולנוע הוא בן אדם שרואה לנגד עיניו באופן המציאותי, המוחשי והממשי ביותר דברים המתוארים במילים. ממש כמעט כאילו אני עצמי נכחתי באירוע המתואר. בדרך כלל זו ברכה מקצועית ואמנותית,  אבל מאז קריאת הכרעת הדין זו הייתה קללה קשה מנשוא.

"זה מתחיל עם 'בום' גדול, ואני מצטט את דברי השופט בהכרעת הדין שאמר: 'הנאשם התנגש בהם - הכוונה לארי, בני, ולחבר שלו על האופניים - ובמקום נשמע רעש חזק. לאחר מספר שניות נעצר בחריקת בלמים'. רעש חזק. כל כך חזק שנהג מונית שנוסע 30-20 מטר מאחור נעצר לראות מה קרה. כל כך חזק שברור שמר אספה שמע אותו, ולכן גם נעצר. הוא יודע שמשהו נורא קרה. הוא יודע שהוא פגע בבני אדם, אבל הוא לא יוצא מהרכב החבול שלו. אבל משהו מרתיע אותו מלצאת. משהו עוצר בעדו. 

"ברור שאחרי פגיעה עוצמתית שכזאת אין כל ספק שמוטלים על הכביש פצועים, אולי פצועים אנוש. צריך לחוש לעזרתם, לקרוא למגן דוד אדום, אולי עוד אפשר להציל חיים. אבל אבל מר אספה יודע שהוא שתה, וכששותים ונוהגים - אם תופסים אותך - יש מחיר. אם יחוש לעזרת הפצועים, תגיע משטרה, תתבצע בדיקת ינשוף ולנהיגה תחת שכרות יש השלכות. במה לבחור: בעזרה לפצועים אנוש? או בתועלת אישית?", המשיך נשר.

"מה לעשות? מה לעשות? חושב מר אספה בעוד הבן שלי מפרפר על האספלט, בין החיים למוות. מר אספה מתלבט ומתלבט. אנחנו יודעים שמר אספה חיכה במכונית קרוב לדקה. שישים שניות. הרבה זמן. בן אדם יושב במכונית. וחושב. הוא רואה במראה אנשים מתאספים מאחור. הוא מבין שקרה משהו נורא שהוא גרם לו, ואז מגיע מר אספה להחלטה מזעזעת ומרעישה: הוא מחליט להתעלם לגמרי מהערך המקודש של חיי אדם, הוא מתעלם לגמרי מהערך החברתי הבסיסי והתשתיתי ביותר שמקדש את עקרון הערבות ההדדית שמאפשר לנו כבני אדם לחיות יחד, ופשוט מחליט להסתלק מהמקום. הוא משחרר ברקס, לוחץ על הגז, נוסע.

ארי נשר והוריו(צילום: רפי דלויה)

"אבל, פתאום, אולי תפנית בעלילה". אולי מר אספה בכל זאת יעשה את המעשה האנושי? כפי שמתאר השופט בהכרעת הדין: 'אספה ממשיך בנסיעה איטית, נעצר שוב' למה נעצר? הוא לא שלם עם משהו. המצפון, המצפון כנראה מייסר. לצאת? או לא לצאת? אם לא יצא, ייתכן והוא דן את הפצועים למוות. אז מה עדיף? להציל חיי אדם? ילדים שאתה עצמך פגעת בהם? או נוחות אישית? הוא חושב מהר: איזו בחירה קשה. ואולי בכלל אפשר להעמיד פנים שכל העניין הזה בכלל לא קרה. זה רעיון. אולי בכלל אפשר לצאת מזה נקיים לגמרי. 

"הרי ראיות אפשר לשבש, למשטרה אפשר לשקר ולשקר ולשקר ולשקר... בעולמנו אנו, במאה ה-21, יש לא מעט אנשים שמוכנים לקנות שקר מטעמים שונים. ומצפון… טוב, מצפון זהו קונספט מיושן ומיותר שכנראה חלף זמנו. מר אספה מחליט החלטה גורלית שהשלכותיה איומות לגבי חייו ומותו של הבן שלי. הוא מחליט להפקיר את הנערים הפצועים. מעתה והלאה הוא פושע לכל דבר, שהולך להעמיד פנים שהוא לא שמע כלום, לא ידע כלום, לא שיבש כלום. זה הסיפור רבותיי, וכל הסיפור. הפשע הנורא והשקר המתמשך והמתמשך. רק שהשלכות הפשע הן הרסניות לא רק לגבי המשפחה שלי, אלא גם לגבי המרקם העדין של החברה הישראלית, שבהיעדר עיקרון הערבות ההדדית עשוי להתפורר לגמרי.

"לראשי מועדון הכדורגל אין כבוד לחיי אדם" 

"מר אספה משחק בקבוצת הכדורגל מועדון הספורט אשדוד, ובאופן מפחיד גם לראשי אותו מועדון כדורגל אין כל כבוד לחיי אדם או להכרעת בית המשפט. שכן, למרות שלמועדון הספורט יש מחויבות חינוכית מובהקת לקהילה בה מועדון הספורט פועל, ראשי מועדון הספורט אשדוד בחרו בציניות ובאטימות שאין כדוגמתן, גם אחרי הכרעת הדין, לתת לפושע המורשע לשחק מול קהל שכולל וילדים ובני נוער רבים. איזו דוגמה חינוכית למופת. איזו אמירה צינית ונלוזה לגבי החובה האזרחית של כל אחד מאיתנו. איזה זלזול גמור בהכרעת בית המשפט, שהרי אולי זה חוקי לתת לעבריין שנמצא אשם לשחק מול קהל של ילדים ובני נוער אבל מוסרי וחינוכי זה ודאי לא.

"איזה זלזול גמור בקדושת חיי אדם, איזה יריקה בפנים של ההורים האבלים, בדיוק כמו שמר אספה זלזל לגמרי בחובות האנוש שלו, כך התנהג וממשיך להתנהג מועדון הכדורגל בו העבריין משחק. בושה וחרפה. כבוד השופט, אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, להחמיר ככל שמאפשר החוק בעונשו של מר אספה גם בשל המעשה הנוראי שעשה, וגם בשל ההשלכות הציבוריות של המעשה, ושל עזות המצח שבהעדר לקיחת האחריות על המעשה הנורא. פסיקתך לא תשיב אלינו את בננו האהוב, אבל ייתכן מאד שהיא תציל חיים של אחרים. שהיא תרתיע, אולי אף תמנע, את מעשה הפשע הנורא הבא בנוסח זה של מר אספה".

"הוא יחיה עם הכאב הזה כל החיים" 

מנלו, אמו של הכדורגלן, אמרה בדיון מנגד: "זה יכול לקרות לכל אחד, הוא לא חשב על זה. חשבתי שיקרו לו דברים טובים. הוא ילד טוב, הוא לא עבריין. אני משתתפת בצער המשפחה, שאלוהים יחזק אותם".

סנגורו של אספה. עו"ד ליאור שטנצלר(צילום: מוטי קמחי)

אחריה דיברה ורוניקה, בת זוגו של אספה. "אנחנו כואבים את הכאב שלכם ומשתתפים בצערכם", אמרה בת הזוג למשפחת נשר. "אני יודעת איך זה מצטייר מכל הכתבות  והרשתות - שזה שחקן כדורגל מליגת העל שדרס והפקיר ועזב ילדים, אבל אני יודעת מי זה יצחק. אני קמה איתו כל בוקר, אני יודעת מי הוא יותר טוב מכל אחד. אם זה היה האופי שלו, בחיים לא הייתי נכנסת לשם.

"חשוב לי לציין שהוא אדם טוב, אין בו טיפת רוע. הוא נשמה טובה, תמיד עוזר, המשפחה זה המקום הראשון אצלו. יצחק זה האבא בבית. אני לא חושבת שהוא יכל לעשות דבר כזה במודע. הוא עוצר ועוזר למי שיש פנצ'ר, אני מכירה אותו מגיל 16, אנחנו ביחד חמש שנים. הוא באמת חי את הכאב הזה ויחיה איתו כל החיים. זה לנצח יישאר חלק ממנו".

השופט צבי גורפינקל אמר בהכרעת הדין של אספה כי הוא דוחה את טענתו על כך שלא הבחין בתאונה. "הוא היה מודע לכך שפגע במשהו, אבל החליט לברוח מהמקום ולא להישאר ולהזעיק עזרה. יש לייחס לעדות הנאשם חוסר אמון". עם זאת, השופט זיכה את אספה מאשמת נהיגה בשכרות ונהיגה במהירות מופרזת.

אספה, כזכור, לא הואשם בגרימת מותו של הנער מכיוון שהפרקליטות סברה כי הנער שהרכיב את נשר הוא שסטה למסלול הנסיעה של אספה, ומרבית הראיות הראו שמבחינת אספה מדובר היה בתאונה בלתי נמנעת.

את אספה מייצג עו"ד ליאור שטלצר. הוא התייחס לנער שהרכיב את נשר - והתיק נגדו נסגר. "אני לא מכיר שאדם אחר היה חשוד בגרימת התאונה, חלק משמעותי ממנה באחריותו, ולא עמד לדין. זה אלמנט מאוד חשוב בגזירת העונש בתיק הזה. לכן אני מבקש עונש של עבודות שירות עד לכ-20 חודשי מאסר, ויש להעמיד את העונש על הרף התחתון".