שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    בלי יהדות וציונות: שיעורי עברית בבתי ספר ציבוריים בארה"ב

    בארה"ב מדברים על פריחה חסרת תקדים בלימודי העברית בבתי הספר הציבוריים, זאת לאחר שנים שבהן לימודי העברית היו נחלתם של תלמידי בתי הספר היהודיים הפרטיים. בתפריט: כתיבת מחזות בעברית, היסטוריה ישראלית, ואפילו טאקי וקרב מגע - ואף מילה על יהדות

     

     

    היום החביב על נתן רוזן בשיעורי העברית הוא יום שישי, או "יום התרבות". השיעור מוקדש ללימוד פן חדש בתרבות הישראלית. מוקדם יותר השנה, היה זה תורו של רוזן בן ה-13 להציג את הפרויקט שלו. הוא בחר בסיפורו של אלי כהן, המרגל הישראלי שהוצא להורג בסוריה. באחד מימי שישי האחרונים, עסק עם שני חברים לכיתה בכתיבת מחזה קצר בעברית על משפחה לא-מתפקדת, המבקרת בבית קפה בישראל. שלושת החברים, תלמידי כיתה ח', נאספו סביב שולחן והציגו את הסצנה - כל אחד בתורו -בקולות רמים, תוך פרצי צחוק.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>  

     

    אם תשאלו את רוזן, יש קווי דמיון רבים בין השיעור הזה לשיעורים שבהם השתתף בבית הספר הקודם שלו, בית ספר פרטי יהודי סמוך. אבל בית הספר הנוכחי של רוזן הוא חטיבת ביניים אמריקנית ציבורית לכל דבר, שבחר לאפשר לתלמידיו ללמוד את השפה העברית. כל חבריו לכיתת העברית הם תלמידים יהודים כמוהו.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות : 

     

    "בנינו קהילה קטנה שלמה בבית הספר", סיפר רוזן. "לפעמים במסדרון אנחנו קוראים אחד לשני בשמות העבריים שלנו. אף אחד אחר לא יודע מה אנחנו אומרים, אבל אנחנו כאילו מרגישים שיש לנו קשר מיוחד משלנו".

     

    תלמידי כיתה ח׳ בחטיבת הביניים אלן שפרד בדירפילד, אילינוי, כותבים יחד מחזה בעברית (צילום: בן סלס)
    רוזן וחבריו, תלמידי כיתה ח' בחטיבת הביניים אלן שפרד בדירפילד, אילינוי, כותבים יחד מחזה בעברית(צילום: בן סלס)

     

    רוזן הוא אחד מ-680 תלמידים באזור שיקגו הלומדים עברית באחד מתשעה בתי ספר ציבוריים. מערך התוכניות ללימוד עברית בבתי הספר המקומיים בשיקגו הוא הגדול ביותר בארצות הברית: כ-50% מכלל 1,400 התלמידים הלומדים עברית בבתי ספר ציבוריים ברחבי ארה"ב (בפרוורים הצפוניים של שיקגו מרוכזת אוכלוסייה יהודית גדולה).

     

    עלייה בלומדים את העברית

    רוב התלמידים האמריקנים שלומדים עברית באופן סדיר, עושים זאת בבתי ספר יהודיים פרטיים (בניו-יורק ובפלורידה, לדוגמה, ישנה אפשרות ללמוד עברית בבתי ספר בזיכיון, שנהנים ממימון ופיקוח ציבורי, אבל מנוהלים על ידי עמותות והורים). בשנים האחרונות נרשמה, עם זאת, עלייה במספר התלמידים שלומדים את השפה דווקא במסגרת החינוך הציבורי.  

     

     

    מספר הנרשמים ללימודי עברית בבתי ספר ציבוריים בשיקגו עמד בשנת 2015 על פחות מ-600, וכעת מתקרב כבר ל-700, לפי נתוני דו"ח חדש של הקונסורציום ללימודים יישומיים בחינוך היהודי. הדו"ח מצא מגמת עלייה דומה בכל רחבי ארה"ב.

     

    הטמעת לימודי העברית בתוך מערכת החינוך הציבורי האמריקנית, איננה מהלך פשוט. מצד אחד, מדובר בשיעורי שפה זרה מקבילים לשיעורי ספרדית או צרפתית ומוצעים כמעט בכל בית ספר. אבל מן הצד השני יש צורך בזהירות רבה, שלא לחצות את הקו המפריד בין דת ומדינה והאוסר לימודי דת בבתי ספר ציבוריים.

     

    לכן הורים ומנהיגים בקהילה היהודית המקומית מכירים אמנם בחשיבות החינוך לעברית כחולייה חשובה בחיזוק הזהות היהודית של ילדיהם, אבל נשמרים שלא להפוך את השיעור בבית הספר הציבורי לתוכנית יהודית המתמקדת בדת, במסורת או בציונות. עם זאת, אין להתכחש לעובדה שרוב התלמידים הנרשמים לתוכנית הלימודים בעברית הם יהודים.

     

    "יש להם הזדמנות להיות עם תלמידים יהודים למשך שיעור אחד בכל יום", אומרת הלן הרבסטמן, שבתה לומדת עברית בבית ספר ציבורי. הרבסטמן סייעה גם לפדרציה היהודית המקומית לגייס הורים נוספים לתוכנית לימודי העברית. "התוכן בשיעורים יותר קשור לישראל. לומדים איך לדבר עברית מדוברת". היא ציינה כי רוב בני הנוער היהודים שלומדים שיעורי הכנה לבר המצווה בבתי הכנסת, אינם יוצאים עם יכולת לדבר עברית מודרנית יומיומית.

     

    טאקי וקרב מגע

    בבתי הספר התיכוניים באזור שיקגו קיימות תוכניות ללימוד עברית מאז שנות ה-70 של המאה שעברה, ומספרן עלה מאז שנות ה-90, במיוחד הודות למאמציו הבלתי נלאים של פיטר פרידמן, בכיר ותיק בפדרציה היהודית המקומית, שהלך השנה לעולמו. כעת מציעים שבעה בתי ספר תיכוניים בפרוורים, שבהם קהילות יהודיות גדולות, לימודי עברית - הגדול שבהם הוא התיכון של דירפילד, ובו כ-170 תלמידים הלומדים עברית. בשנה שעברה החלו שתי חטיבות ביניים בדירפילד להציע אף הן תוכנית ללימודי עברית.

     

    המורה אסנת ליכטנפלד (במרכז) מדריכה תלמידי כיתה ח׳ בשיעור עברית בבית הספר אלן שפרד  (צילום: בן סלס)
    המורה אסנת ליכטנפלד (במרכז) מדריכה תלמידי כיתה ח׳ בשיעור עברית בבית הספר אלן שפרד (צילום: בן סלס)

     

    אן לנסקי, מייסדת ומנהלת iCenter, ארגון להכשרת מורים ללימודי עברית, אומרת כי הסיבה לפריחה בבתי הספר הציבוריים באזור, היא שרוב המוסדות הפרטיים שמציעים לימודי עברית שייכים לזרם האורתודוכסי. "עד לאחרונה לא היה לנו בית ספר תיכון לא דתי שמציע לימודי עברית, ולכן הילדים שרצו להמשיך ללמוד עברית היו קהל יעד", אמרה לנסקי.

     

    בנוסף לקריאה, כתיבה ושיחה בעברית, לומדים בשיעורים גם על ישראל, אבל בעקיפין. בשיעורי העברית בחטיבת הביניים שפרד, שיחקו התלמידים טאקי (שהומצא בישראל) ולמדו קרב מגע - אמנות הלחימה הישראלית. תיכון נַיילס נורת' בפרוור סקוקי - אזור יהודי ותיק - קיים תוכנית חילופי תלמידים, שבמסגרתה נשלחו תלמידים לישראל לעשרה ימים ואירחו משלחת ישראלית שהגיעה לביקור גומלין.

     

    "זה לא רק השפה - זה צריך להיות קשור לארץ ולאנשים", אומרת יפה ברמן, המלמדת עברית בתיכון דירפילד מזה שמונה שנים. "אנחנו צריכים לעורר את השפה באופן שהופך אותה למשהו תרבותי. צריך להיות לזה חלק חווייתי, צריך לספר סיפור".

     

    הולכים על חבל דק

    המורים נמנעים מלעסוק ישירות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, למרות שהם כן מדברים על צה"ל ועל הפוליטיקה הפנימית בישראל. כך למשל, כיתת העברית בחטיבת הביניים שפרד למדה על הבחירות בישראל השנה, ועל שני המועמדים המובילים. הכיתה גם למדה על מדי צה"ל ועל החטיבות השונות בו. באחת הכיתות נלמד על מבצע אנטבה להצלת החטופים ב-1976.

     

    הנושא הדתי מצריך גם הוא הליכה על חבל דק. כדי לנהוג על פי ההנחיות לבתי ספר ציבוריים, המורים דואגים שהדיון לא יחרוג מהמישור התרבותי. ברמן, למשל, נתנה לתלמידיה סופגניות של חנוכה, אך לא הדליקה נרות בחנוכייה ולא אמרה את הברכות. אסנת ליכטנפלד, מורה לעברית בבית ספר שפרד, מספרת שהיא צריכה להזכיר לילדים לא לשאול שאלות על בר/ בת המצווה שלהם בשיעור.

     

    אך שרון אבני, אחת ממחברי המחקר על עברית בבתי ספר ציבוריים, ציינה שמתיחות דתית-תרבותית מהסוג הזה קיימת בכל שפה זרה הנלמדת בבתי הספר. "דת נוכחת בבתי ספר ציבוריים כל הזמן", אומרת אבני, מורה ללשון ולאוריינות בסיטי יוניברסיטי בניו-יורק. "אם תיכנסו לשיעור ספרדית, עשויים לדבר שם על חג שהם חוגגים, שקשור לכנסייה הקתולית. אני לא בהכרח אומרת שמתעסקים ביהדות בכיתה, אבל אי אפשר לומר שהדת לא נוכחת בחינוך הציבורי".

     

    תומכי העברית בבתי הספר הציבוריים אינם חוששים מהעדרו של תוכן דתי. בעבורם, די בכך שהתלמידים שרובם יהודים - לומדים שיעור אחד ביום שבו הם מתחברים לשפה וגם זה לזה. "מה שחשוב בעברית זה שאתה נשאר קשור לקהילה היהודית", אומרת הרבטסמן. "במציאות שבה פחות ופחות יהודים חברים בבתי כנסת ויותר משפחות נושרות אחרי בר המצווה של ילדיהם, זה אחד הקשרים שיישאר לילדך עם ישראל".

    פורסם לראשונה 13/01/2020 12:02

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים