שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    הצעד הצודק והלא חכם של איל ינון

    היועמ"ש של הכנסת התעקש לפרסם את חוות הדעת הנוגעת להקמת הוועדה שתדון בחסינות נתניהו. וזאת אף שהוא היה יכול לעשות דבר פשוט

     

    בנימין נתניהו איל ינון (צילום: EPA, שרון צור)
    ראש הממשלה בנימין נתניהו ועו"ד איל ינון(צילום: EPA, שרון צור)

    חוות הדעת שפרסם אתמול (יום א') היועמ"ש של הכנסת עו"ד איל ינון היא נכונה וצודקת. היא הייתה צפויה ואפילו מתבקשת. בכנסת יש רוב שתומך בהקמת ועדת כנסת, ושום יו"ר לא מוסמך לרמוס את הרוב על ידי מניפולציות פרוצדורליות. הכנסת היא הריבון, ולא יו"ר הכנסת. ולמרות זאת, בנסיבות העניין, חוות הדעת היא גם מתנה יקרה מפז לאלה שטוענים שהאליטה המשפטית קשרה קשר להדחת בנימין נתניהו. הטענה עצמה מופרכת אבל האליטה המשפטית עושה כל מאמץ כדי ליצור את הרושם שהיא אכן קשרה קשר.

     

     

    ינון ידע מראש שלחוות הדעת שלו יש משקל מיוחד על רקע הטענות נגד צמרת הפרקליטות. הוא ידע, והדברים נכתבו גם על ידי עבדכם הנאמן, שכדי ליצור מראית עין של ניגוד אינטרסים - אין צורך בניגוד אינטרסים אמיתי. והוא ידע מראש שבית המשפט העליון החליט, שוב ושוב, ש"ניגוד אינטרסים" לא מתקיים רק כאשר מתקבלת החלטה פסולה, אלא גם כאשר ההחלטה עצמה היא צודקת ונכונה.

     

    אבל ינון התעקש. והסיפור אצלו קצת יותר חמור, משום שהוא יודע שחוות הדעת שלו היא לא רק פרוצדורלית. מדובר בחשד, לא תמיד מופרך, שגורמי אכיפת החוק נהגו בנתניהו בדרך קלוקלת. הוא יודע שזוגתו, עמית מררי, הייתה שותפה בכירה בהתייעצויות לקראת הגשת כתב אישום. הוא יודע שמדובר בנושא הפוליטי הבוער ביותר. הוא ידע מראש שיש שתי אפשרויות: או שבג"ץ היה פוסק לפי התקדימים שהוא עצמו יצר ולכן יפסול את חוות הדעת, או שבג"ץ ישנה כיוון - כפי שאכן קרה, וחבל - ויאשר את ההחלטה.

     

    במקרה הראשון, תומכי נתניהו היו חוגגים. במקרה השני, הטענות שלהם הן שבג"ץ מתעקש להוכיח שהוא פוסק לפי הטיות פוליטיות, ורומס את התקדימים שלו עצמו. הנימוקים הם לעילא ולעילא, אבל מדובר בגול עצמי.

     

    מדד הדמוקרטיה, שפורסם רק בשבוע שעבר, מגלה ש-34% מהציבור חושבים שהחלטות שיפוטיות נובעות מעמדות פוליטיות "במידה רבה", 25% "במידה בינונית", ו-20% "במידה מועטה". כאשר שופטים משנים את התקדימים שהם עצמם יצרו, וכאשר מתגנב חשש שהזיגזג הזה הוא פוליטי, אז בסקר הבא התוצאות יהיו הרבה יותר חמורות. הרי אמון הציבור בשופטים נמוך ממילא. אז למה, לעזאזל, התעקש ינון להכניס אותם לפינה שרק מחמירה את הפגיעה?

     

    אבל ינון התעקש, אף שהוא היה יכול לעשות דבר פשוט והרבה יותר מתבקש: להעביר את ההחלטה לגורם אחר בלשכה בהנחה שאין לו ניגוד אינטרסים וגם לא מראית עין לניגוד כזה.

     

    אפשר להניח שינון איננו טיפש. הוא יודע שכל חוות דעת רצינית הייתה מגיעה לאותה תוצאה. כך שצריך לתהות על דבר נוסף: מדוע, לעזאזל, אנשים חכמים עושים כל מאמץ כדי לפגוע באמון הציבור בגורמי אכיפת החוק?

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים