גורם ביטחוני בכיר: זה הזמן לפגיעה קטלנית באיראנים בסוריה
אחרי חיסול סולימאני ופארסת הפלת המטוס, בישראל רוצים לנצל את המצוקה של איראן. התוכנית: מהלך התקפי משמעותי שיגרום להם גם אבידות בנפש. המטרה: בתוך כשנה לסלק אותם מסוריה | זו תמונת המצב שבקריה רואים בה הזדמנות
במערכת הביטחון מעריכים שחיסולו של קאסם סולימאני יגרום לשינוי לטובה - מנקודת ראות ישראלית - ביכולת של איראן להשפיע ולהפגין עוצמה במזרח התיכון. יותר מזה, אומר בכיר ישראלי, סילוקו של סולימאני והסיטואציה שנוצרה בעקבותיו פותחים בפני ישראל חלון הזדמנויות שאנו יכולים וחייבים לנצלו כדי לשים קץ למאמץ האיראני להקים ולבסס חזית נגד ישראל בסוריה ובעיראק, וגם כדי "להוציא לנסראללה את החשק" להתעסק איתנו.
התזה הזו מבוססת על הערכה שהמשטר האיראני נמצא כעת בנקודת שפל היסטורית. הסנקציות הכלכליות שהטילה ארה"ב "חתכו" יותר מתשעה אחוזים מהתוצר הלאומי של איראן בשנה שחלפה והמצב הכלכלי עוד מתדרדר; המהלכים עוקפי הסנקציות אינם מספיקים ובטהרן מתוסכלים מכך שהתקוות שתלו בזיכיונות הנפט, הגז, הפוספטים ושיקום הנמלים שיקבלו מסוריה ובהסכמי הסחר עם עיראק - אינן מתממשות.
תקיפת חיל האוויר בסוריה. ארכיון (Photo: Reuters)
תקיפות צה"ל בסוריה בחודש נובמבר אשתקד (צילום: דובר צה"ל)
העוני שמחריף משתקף במחאות הגוברות בעיקר בגלל המצב הכלכלי; ההמונים שיוצאים לרחוב מאיימים על שרידות משטר האייתוללות, מאלצים אותו לשלוח את הבסיג' והמשטרה לירות במפגינים ובכך מגבירים את הזעם שמפעפע מתחת לפני השטח והתפשט כבר גם לשכבות חברתיות בערים הגדולות שנחשבות תומכות המשטר.
בנוסף לכל אלה ספגו חמינאי ומשטרו שלוש מכות תדמיתיות, מוראליות ותפקודיות קשות: חיסול סולימאני, ההפלה, בטעות, של מטוס הנוסעים האוקראיני והניסיון השקרי והמגושם להסתיר את הפאשלה. בפועל איראן לא איבדה את יכולתה להזיק, להתסיס ולערער את היציבות במזרח התיכון ולאיים על שוק האנרגיה העולמי, אבל המשטר נעשה הרבה פחות בטוח בעצמו, מפגין בלבול ובעיקר חושש מהלא נודע. טראמפ הלא צפוי הצליח להוציא את האייתוללות משיווי משקל.
המכה האנושה ביותר הייתה, כמובן, חיסול מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, יחד מנהיג המיליציות העיראקיות השיעיות עבד אל-מהדי אל-מוהנדיס, שהיה "אלוף פיקוד עיראק" במערך שהקים סולימאני ברחבי המזרח התיכון, מעזה ועד תימן. סילוקו מהזירה של גיבור לאומי, והאופן שבו חוסל, נחוו רגשית ומוראלית על ידי מיליונים כמכה לא צודקת וברוטאלית שהנחיתה "היוהרה האמריקנית" על העם האיראני.
בקרב עמי המזרח התיכון נהוגה הפרדה מוזרה בין סיבה לתוצאה; בתקשורת באיראן, אפילו ברשתות החברתיות, לא הוזכרו מטעני הנפץ שסולימאני נתן ביד רחבה לקבוצות טרור וגרילה שיעיות ואשר הרגו כ-600 חיילים אמריקניים שפטרלו בדרכי עיראק אחרי הפלת סדאם חוסיין ב-2003; אותם חיילים אמריקניים שהפילו את סדאם הסוני והעניקו בשם הדמוקרטיה את השלטון בעיראק לממשלות השיעיות המושחתות, שמושלות בבגדד עד היום, ואשר טהרן מושכת בחוטיהן מאחורי הקלעים. אבל הציבור באיראן לא היה מוטרד מזוטות כאלה, ותוך כדי מפגני אבל לאומי אותנטיים, התאחד מאחורי המשטר בשאיפה לנקום את מותו של סולימאני.
קאסם סולימאני(Photo: MCT)
תוכנית יציאה
אולם בניגוד להתבטאויות המתלהמות שהשמיעו בכירים באיראן ולנבואות הזעם בארה"ב ובמזרח התיכון, תגובת הנקם של המשטר הייתה מדודה וזהירה ביותר. שיגור טילים משטח איראן לעבר בסיסים אמריקניים בעיראק אמנם היה מעשה חסר תקדים עבור משטר שזה 20 שנה נלחם באויביו רק באמצעות שליחים. אבל הפגיעה באמריקנים הייתה מינורית והוכיחה מה שגולים איראנים טוענים כל הזמן וכמוהם מומחים לאיראן המכירים היטב את העם והמשטר: האיראנים, ובמיוחד המשטר הנוכחי, נרתעים במהירות כאשר מופעל נגדם כוח.אפשר להבין זאת על רקע הטראומה של מלחמת עיראק-איראן, שבה איבדה האומה האיראנית דור שלם של צעירים, אבל גם ההיסטוריה מעידה שהעם ומנהיגיו שקולים ומבינים היטב מתי יחסי הכוחות אינם לטובתם ואז הם נרתעים ומחשבים מסלול מחדש. במשך כמה שעות העריכו במערב ובישראל שאיראן תסתפק בשלב ראשון, בטווח הקצר, בתגובה הלא קטלנית על הבסיסים האמריקנים בעיראק ואז, בעתיד הרחוק יותר, אחרי איסוף מודיעין והכנות מבצעיות, יהיה גל נוסף של פיגועים שתכליתו לגרום לנסיגה אמריקנית מעיראק.
יציאת כל הכוחות האמריקניים מעיראק היא יעד אסטרטגי ראשון במעלה של איראן שסולימאני עבד קשה להגשימו באמצעות המיליציות השיעיות העיראקיות. בראיית האיראנים, כל עוד האמריקנים נוכחים בעיראק על גבולה של איראן, זה איום ישיר ומיידי על המשטר, ובנוסף לכך הנוכחות הצבאית האמריקנית אינה מאפשרת לטהרן להפעיל ולנהל ישירות את ה"ציר השיעי" (איראן, עיראק, סוריה ולבנון) באופן שישרת בצורה מלאה וללא שיבושים את האינטרסים הכלכליים, האסטרטגיים, הצבאיים והדתיים של משטר האייתוללות.
הקמת הציר הזה היה מפעל חייו של סולימאני. אפילו עכשיו, בטרם הושלם, הוא מעניק לאיראן השפעה הגמונית במרכז ערבי של המזרח התיכון וגישה ישירה לאגן המזרחי של הים התיכון; בנוסף הוא מאפשר לטהרן להקיף את ישראל במערכים של טילים ורקטות וכוחות קרקעיים המופעלים בידי שליחים נאמנים שאיראן ממנת אותם. אבל כל עוד 5,200 אנשי צבא ומודיעין אמריקנים נמצאים בעיראק, הם תקועים שם כעצם בגרונה של איראן ואינם מאפשרים להשלים את התוכנית הגרנדיוזית הזו שסולימאני הגה והתאמץ להוציא לפועל.
לכן עשה חאג' קאסם (כינויו של סולימאני) מאמצים כבירים להציק לאמריקנים באמצעות המיליציות השיעיות העיראקיות ומפקדן, בהנחה שלטראמפ, שמפחד להפעיל כוח, יימאס והוא יוציא את חייליו מעיראק. המאמץ הזה הוא שעלה לסולימאני ולפקודו העיראקי בחייהם. הם לא הבינו עד הסוף מה מניע את טראמפ ולכן הלכו רחוק מדי לטעמו של הנשיא האמריקני הקפריזי והלא צפוי. ההתקפה על השגרירות האמריקנית בבגדד והתקפות נוספות שסולימאני תכנן סיכנו חיי אמריקנים נוספים ואת סיכוייו של טראמפ להיבחר לתקופת כהונה נוספת; זה היה מבחינתו של הנשיא האמריקני איום בלתי נסלח עליו אישית וזה מה שגרם לו ככל הנראה לבחור בקיצונית מבין אופציות התגובה שהפנטגון וה-CIA הציעו לו.
על רקע זה אין זה מפתיע שהמשטר האיראני בחר לחבר את הנאה עם המועיל והחליט שהנקמה על חיסול סולימאני תהיה גירוש האמריקנים מעיראק. שיגור טילים על בסיסים אמריקניים בעיראק היה המנה הראשונה שנועדה להוכיח להמונים שהמשטר אינו מפחד מהאמריקנים ומאיומיהם ולהרגיע את תאוות הנקם של ההמונים. אבל זה לא הסוף – המשך יבוא בעתיד הרחוק יותר.
אלא שאז באו הפלת מטוס הנוסעים האוקראיני ומאמץ ההסתרה המגושם והמביך של המשטר, ופירקו את האחדות הלאומית שנוצרה עקב האבל על סולימאני. תדמיתם של חמינאי ואנשי משמרות המהפכה נסדקה. הם מצטיירים כעת כשלומיאלים ושקרנים ולכן הם חוששים לעשות מהלכים נוספים שרק ישחירו עוד יותר תדמיתו של המשטר ואת מצבה הכלכלי של איראן. עם זאת הם לא ויתרו על המאמץ, המתנהל באמצעות המיליציות והפוליטיקאים השיעים עושי דברם, לסלק את האמריקנים מעיראק. אבל לפי שעה גם המיליציות השיעיות העיראקיות מפגינות בלבול ומבוכה ועדיין לא ברור מה יעשו, אם יעשו.
"להוציא לנסראללה את החשק להתעסק איתנו". סולימאני (מימין), נסראללה וחמינאי
Game Changer
משיחות עם גורמים בכירים עולה כי במערכת הביטחון סבורים שחיסולו של סולימאני יצר ריק במערכת האיראנית שניהלה את ההתבססות בסוריה ואת מפעל דיוק הטילים בלבנון. הוא משך לבדו בחוטים של המערכת הזו ולכן חיסולו היה בבחינתGame Changer - מהלך משנה משחק.
סולימאני היה אדם עם כריזמה בלתי רגילה, אומרים המומחים, שידע להשיג את מטרותיו באמצעות שילוב בין קסם אישי, קשרים אישיים עם מנהיגים מקומיים ויזמות בלתי נלאית של טרור אכזרי. הוא היה קנאי דתי ובה בשעה מפקד ומנהל ריכוזי שהיטיב לנצל את הילת הגיבור ואת קרבתו למנהיג העליון כדי לגייס תקציבים, ואלו אפשרו לו לגייס, לממן ולהפעיל את מערך המיליציות השיעיות שהקים ברחבי המזרח התיכון. כוח השכנוע והביצוע שלו נבעו לא במעט מאמונתו העמוקה הדתית בייעודו של הזרם השיעי באיסלאם ובעולם וממנהגו הקבוע להיות נוכח בשטח, עם האנשים המבצעים, בכל מקום שבו צריך היה להזיז דברים.
גורמי הערכה סבורים שמחליפו של סולימאני לא התברך בכל אלו. הגנראל קאאני, כך אומרים אותם גורמים, הוא אישיות אפורה ואינו מכיר את השחקנים הראשיים בעיראק, בתימן, בסוריה ובלבנון (נסראללה) שסולימאני הפעיל אישית. קאאני עסק בעיקר בחזיתות משנה שבהן היה כוח קודס פעיל, בעיקר באפגנסיטן, בפקיסטן ובלוגיסטיקה.
מחליפו של סולימאני, איסמעאעיל קאאני
שר הביטחון נפתלי בנט(Photo: Alex Kolomoisky)
לדברי אותו גורם, הרמטכ"ל אביב כוכבי ורבים מבכירי המטכ"ל רואים עקרונית בצורה דומה את ההזדמנות שהמצב הנוכחי באיראן טומן בחובו. עם זאת הם גם מודעים היטב להסלמה שעלולה לקרות אם נתקוף בתכיפות ובעוצמה את המערך האיראני בסוריה. ברור שמעבר לפעולה כזו דורש אישור בקבינט. לא ברור אם הנושא על כל השלכותיו נדון כבר.
לפני כחודש וחצי דיבר בנט על כוונה לפעול להוצאת הכוחות האיראניים מסוריה. כעת נראה שהבשילו תנאים לעליית מדרגה: לא מדובר בקצת יותר מב"מ שמתמקד בסיכול ובמניעה, אלא במהלך התקפי שיטתי, אינטנסיבי וקטלני שיגרום לאיראנים (ולא רק לשליחיהם) אבידות בנפש ונזקים חמורים, יתיש אותם, ובסופו של דבר - בתוך שנה, כך לפי השאיפה - יביא את המשטר האיראני להקפיא או לזנוח כליל את תוכנית סולימאני להקים חזית בסוריה נגד ישראל.
בנט סבור שכדי להתמקד במשימה זו, זקוקים צה"ל ותושבי ישראל לרגיעה בדרום. הוא אינו מעוניין בהסדרה עם חמאס, שהוא מפקפק אם תחזיק מעמד, וסבור שהיא רק תאפשר לחמאס להתעצם באין מפריע. אך לעומת זאת מוכן בנט, בתמורה לרגיעה ארוכת טווח, לתת לעזתים ולרשות הפלסטינית הטבות כלכליות בקצב ובכמות שלא נראו עד כה. זה יאפשר לצה"ל, למערכת הביטחון ולפוליטיקאים – למרות שנת הבחירות המשבשת את שיקול הדעת וכושר הפעולה - להתמקד בסילוק האיראנים מסוריה, ובמעקב הדוק אחרי הפעילות בתוכנית הגרעין המתחדשת באיטיות.
האיראנים מעשירים כבר עכשיו כמויות ניכרות של אורניום לדרגה נמוכה, מפתחים צנטריפוגות חדישות ומהירות ופותחים מחדש את כור המים הכבדים לייצור פלוטוניום. לאיראן ייקח כמעט שנה להגיע לכמות אורנים מועשר הדרושה לה לייצור ראש קרב גרעיני אחד, וייקח לה כמעט שנתיים לפתח ראש קרב גרעיני לטיל. אבל ישראל, ארה"ב מדינות המערב והמדינות הערביות הסוניות המתונות חייבים כעת - יותר מתמיד - לפקוח עין כדי שאיראן לא "תזחל" כעת בהיחבא לעבר הנשק הגרעיני.
ההערכה כיום היא שאיראן תגיע בסופו של דבר לשולחן המו"מ עם ארה"ב והמעצמות ותסכים לדון בהסכם גרעין חדש. רוב הסיכויים שזה יקרה רק אחרי הבחירות באיראן בעוד כמה שבועות ואחרי הבחירות בארה"ב. אבל בינתיים, טוען גורם בכיר במערכת הביטחון, אסור לנו להרשות שהאיראנים יצליחו להקים לנו בחצר האחורית, בסוריה ובעיראק, מפלצת טילית ומיליציונית כמו זו שהקימו נגדנו בלבנון אחרי מלחמת לבנון השנייה בעודנו יושבים באפס מעשה וצופים בה גדלה ומתעצמת לנגד עינינו.
לפנייה לכתב/ת 
תיעוד מתקיפת חיל האוויר בסוריה
צילום: דובר צה"ל
מומלצים
