להשתלב בסביבה: הבית שלא רואים בצילומי האוויר

הבית האקולוגי של משפחת לוי ברמת הגולן, נראה כמו ההתחלה הפסטורלית של "דירה להשכיר". גם כאן בעמק יפה בין כרמים ושדות עומד לו בית בן שתי קומות. בקומה הראשונה גרים בשמחה המשפחה הנחמדה. אבל מי גר בקומה השנייה? "זה בעצם גג, כמו בכל בית", מסביר אב המשפחה, אלאור לוי.

"אבל במקום להשאיר אותו ככה, שפכנו עליו חול, אדמה, שתלנו צמחים ובעצם החזרנו את שטח האדמה שלקחנו מהטבע בשביל הבנייה", הוא מסביר. "עכשיו יש לנו שם דיירים חדשים", הוא צוחק. מה זאת אומרת? אני משתוממת. "נתחיל מבעלי החיים הפחות נחמדים - יש על הגג נחשים כמו זעמנים, עכברים וחולדות. אבל הם חלק חשוב מהמערכת האקולוגית", הוא מנסה לרכך את המכה. "צפינו פה גם בלטאות זריזות, לטאה ירוקה, שני קיפודים ומגוון גדול של ציפורים".

"יש עלינו גם צחוקים" אומרת מור לוי. "אומרים שהבית שלנו מסתווה, שבתצ"א לא רואים אותו, שהסורים חושבים שיש כאן מתקן גרעיני", מתבדחים בני המשפחה. "גם הרבה אומרים 'נראה נראה'. 'נראה אם זה יצליח, נראה אם יהיה לכם כוח לטפל בזה'".

לטפל במה? "'אומרים לנו - יש לכם דונם וחצי אדמה בחצר, מה אתם צריכים עוד להוסיף חצי דונם על הקירות'? שגם אותם הרי צריך לגנן, לעשב ולטפח, בדיוק כמו את גינת הירק שלנו", מסביר אלאור. "אבל אני נהנה מזה, זה החדר כושר שלי". השניים מסתכלים זה אל זה בהסכמה. "אני חושב שבגדול השכנים נהנים מזה שאנחנו פה, נגיד השכן בצד השני אומר 'שמע בסופו של דבר זה או לראות בית רגיל, או לראות גבעה עם צמחייה ופרחים עליה, אני מעדיף לראות צמחייה ופרחים אז, מבחינתי עשיתם לי יופי של נוף מול הבית".

הבית שלא רואים בצילומי האוויר(צילום: ניצן דרור)

אלאור לוי, בן 39, מייעץ סביבתי לרשויות ועסקים, נשוי למור לוי, בת 38, עובדת סוציאלית קהילתית ולבני הזוג בנות. "הכרנו בגינות הקהילתיות בירושלים, זה היה באמצע שנות ה-2000 ההתחלה של ההתעוררות האקולוגית. אלאור קיבל אותי לעבודה", משחזרת מור. "הגענו למושב נטור לפני שמונה שנים ואחרי חמש שנים הבנו שהגיע הזמן לבנות בית משלנו".

השניים החלו לתכנן את בית חלומותיהם. "ידענו שאנחנו רוצים בית אקולוגי עם השפעה מינימלית על הטבע. השקענו הרבה מאוד משאבי תכנון באיך לייצר מערכת אקולוגית יציבה במקום הזה. שזאת תהיה מערכת שהיא גם מלאת חיים", הם אומרים. מה זה אומר הלכה למעשה? "אלה בעצם כל העקרונות של מה שנקרא 'ספינת אדמה'. זה בית שיכול להסתדר כמעט לחלוטין בכוחות עצמו. הוא בדרך כלל בנוי מחומרים ממוחזרים, מחופה באדמה וכך מאזן את מנעד הטמפרטורות בתוך הבית לעומת הבחוץ".

הגג המחופה אדמה וצמחים ממשיך וגולש גם אל קירות הבית. זה קצת מזכיר מערה, אני אומרת בשקט. "זה באמת מה שבעלי חיים עושים - מסתתרים מתחת לאדמה בשביל לווסת את בית המחייה שלהם, באיזשהו מקום, ספינת אדמה מנסה לחקות את זה", הם מסבירים. "השמש מחממת אותנו בחורף, ובקיץ הבית מספיק אטום ונשאר קריר בפנים. זה בא לידי ביטוי הכי טוב בזה שאנחנו בקושי מדליקים מזגן. אולי חצי שעה במצטבר, כל הקיץ".

תרנגולות בחצר(צילום: ניצן דרור)

הבית האקולוגי לא מספיק, השניים מנהלים גם אורח חיים מקיים לתפארת מדינת ישראל. "אנחנו מפרידים בין מים שחורים של השירותים למים אפורים של המקלחת, שהולכים להשקיה בחוץ. יש שם בננה שגדלה בטירוף, כנראה שזה רק עושה לה טוב", מספרת מור. "במטבח אנחנו מנסים להפחית פסולת כמה שניתן. יש לנו פח של זבל אורגני לתרנגולות ועוד פח אורגני שהמועצה אוספת ומייצרת ממנו חשמל".

כל זה מבלי לציין את המיחזור הנוסף לפלסטיק, זכוכית, מתכת ועוד. "הפח הרגיל שהולך להטמנה הוא נדיר אצלנו ונזרק אולי פעם בשבוע. יום אחד שמעתי את השכן שלנו מתלונן שהוא צריך לזרוק את הפח פעם ביומיים כי הם משפחה עם חמש נפשות. פתאום נפל לי האסימון כמה אנחנו ממחזרים לעומת משפחות בסדר גודל כמונו", אומרת מור בהתלהבות. "חלק מהכיף בבניית הבית, היה גם להכניס אלמנטים מהבחוץ פנימה. ככה שלמשל הכיור בשירותים בנוי מאבן שמצאנו בחוץ וגם השיש עשוי מעץ ברוש שגדל בעמק", הם אומרים ומובילים אותי לחדר השינה, שם האלמנטים החיצוניים בולטים במיוחד. המיטה בנויה מעץ אמיתי כשענפיו מטפסים לגובה ומעטרים את גבולות המיטה באיצטרובלים. "כשאני הולכת לישון ומסתכלת למעלה אני מרגישה בקמפינג, רק בלי יתושים". מור מסתכלת לעבר חלונות החדר. "מעבר לזה שכל הבית אטום ברשתות, גם שתלנו צמח דוחה יתושים בסמוך לחלונות". יתרון משמעותי.

שירותים עם נסורת(צילום: ניצן דרור)

אקולוגי בחוץ, קונבנציונלי בפנים

"נורא ניסינו לאזן בין הרצון לבנות בית שיהיה לו כמה שפחות השפעה שלילית על הסביבה לבין הרצון לארח. יש הרבה אנשים שקונספטים אקולוגים יכולים להיות די מרתיעים עבורם. אז פנים הבית דיי קונבנציונלי, כל קבלן יכול להתמודד איתו, הוא בנוי מבטון, יש חלוקה הגיונית של חדרים, מערכת החשמל סטנדרטית כרגע, כמו בכל בית ויש גם שירותים רגילים". מה זאת אומרת? "הרי השירותים הראשיים של הבית הם שירותי קומפוסט. עושים מה שעושים ואז מכסים עם נסורת. כל זה הולך אחר כך לדשן לנו את הצמחים בחוץ. אנחנו נהנים פה ממי עדן בברזים ולהשתמש בהם להדחת אסלות נראה לנו כמו קונפליקט", הם מסבירים את עצמם.

הסיור המשיך לחצר הרחבה והצבעונית מאחורי הבית. "זאת מייסי, היא שומרת על התרנגולות שלנו שלא יאכלו אותן תנים ושועלים, שזה דיי נפוץ פה", אומר אלאור ומצביע לעבר כלבה שמתרוצצת בין הערוגות. "בכל בוקר אני קם, יוצא החוצה מוקדם, קוטף כמה עגבניות, אוסף כמה ביצים, מכין שקשוקה ומתחיל את הבוקר בעצם", הוא מחייך. "יש לנו כאן גינת ירק עשירה מאוד", אומרת מור וקוטפת את אחת מעגבניות השרי הקטנות. "יש לנו כאן גם חצילים, פלפלים חריפים, בזיליקום, פטל, בטטות". אלאור קורא לאחת הבנות להביא את המזמרה מתוך הבית, כנראה שהגיע הזמן להביא את הדלעות. "כשאלאור פותח דלעת, זאת חגיגה לכל היישוב, עושים תחרות הכנת מאכלי דלעת, לחם מדלעת, מרק דלעת".

ויש גם בריכה

"זאת בריכת השחייה שלנו". אנחנו עוצרים בדרכנו פנימה לבית "היא מטוהרת בעזרת צמחים. המים עוברים דרך השורשים שמנקים אותם ואנחנו מקבלים בריכה צלולה כמעט לחלוטין", מסבירים בני הזוג. ממבט חטוף אפשר להבחין בדגים שוחים להנאתם. "עד היום נצפו פה חמישה סוגים של דו חיים, צפרדע נחלים, קרפדה ירוקה, טריטון פסים, אילנית וחפרית. חשוב לציין שכולם הגיעו בכוחות עצמן שזה הכי חשוב", הם אומרים בגאווה.

בריכה בחצר(צילום: ניצן דרור)

איך זה לשחות עם דגים? "זה עניין של מה מגעיל אותך", עונה מור. "אם אני עכשיו למשל נכנסת לבריכה עם כלור אני נרתעת מזה. ופה יש לי מים נקיים שאפילו ראויים לשתייה", היא אומרת. "פעם היינו לוקחים את הילדים באופן קבוע למעיין, וואלה היום אנחנו פשוט נכנסים לבריכה שלנו, זה ממש כמו לשחות במעיין. המשפחה שלו קוראת לזה 'עין לוי', זה מסביר הכל. חוץ מזה תראי איך הבנות נהנות". שקד ואיילה משחקות להנאתן בבריכה וצוחקות בקולי קולות.

על ההבדלים בין החיים בגולן לאלו שבמרכז הארץ, אומר אלאור: "אני מאוד מעריך את אנשי תל אביב, שיכולים להסתפק בבית של 70 מטר רבוע בשפרינצק. ואני נמצא פה על דונם וחצי שזה הרבה יותר ממה שבן אדם צריך בשביל לחיות".

"כל זה יוצר תחושה של שפע", משלימה אותו מור. "אבל זה לא שפע שאני הולכת וקונה ונמצאת עמוק בתוך תרבות הצריכה והמותגים. יש לי שפע של לול וביצים, שפע של גינת ירק, חצילים ופלפלים, שפע של ציפורים, שפע של מעיין. זה שפע שאני צריכה להשקיע כדי שהוא יקרה, אבל הוא הכי בסיסי מהאדמה, והוא שלי". אלאור מוסיף: "אנחנו חיים פה בגן עדן, באמת בגן עדן".

אלאור ומור לוי(צילום: ניצן דרור)

אתם חושבים שגם הבנות ימשיכו בדרככם האקולוגית?

מור: "אני חושבת שכל ילד כשהוא מתבגר, הוא צריך למרוד בהורים שלו, אז בטח גם הבנות שלי כשהן יהיו גדולות יהיה איזה שלב של קניונים ומותגים ברבאק, 'אמא תעזבי אותי מהאקולוגיה'".

אלאור: "אני חושב שבסופו של דבר הן יתכנסו. אני מאמין שרוב האנושות תתכנס בסופו של דבר לאורח חיים מקיים, פשוט כי לא תהיה ברירה".

"זה נכון", אומרת מור. "אני זוכרת איך בסוף שנות ה-90' הייתי הולכת לשוק עם שקיות שהבאתי מהבית והמון מוכרים לא הסכימו למכור לי - 'את לא תשימי את הסחורה שלי בשקיות המלוכלכות שלך מהבית' והיום זה מובן מאליו לכל אחד. אני מאמינה שעוד ועוד דברים יהפכו להיות מובנים מאליהם כי אין מה לעשות, בסוף יש לנו כדור ארץ אחד".