לא מחזיק מים

לא סודי, כן מסוכן: "הנהר הסודי" בתוואי נחל הערבה שהוצג בטלוויזיה וכיכב ברשתות החברתיות בימים האחרונים הוא למעשה תופעה מוכרת של התחתרות הנחל עם תמלחות המוזרמות מבריכות האידוי של מפעלי ים המלח באזור.

אנשי המכון הגיאולוגי, החוקרים את אזור ים המלח על שפע התופעות הגיאולוגיות שבו, מכירים את התופעה ועוקבים אחריה מזה עשרות שנים. בעקבות כתבה שפורסמה בכאן 11, החוקרים פירסמו בדף הפייסבוק הבהרה: "חוקרי המכון עוסקים בהתפתחות מקטע זה של נחל הערבה ודלתת המלח בשפכו מאז סוף שנות ה־80. המחקר פורסם במאמרים ובמספר רב של כנסים מקצועיים וציבוריים בארץ ובעולם".

החוקר ד"ר אלעד דנטה ערך עבודת דוקטורט בנושא, ופירסם בשנת 2017 מאמר על התחתרות נחל הערבה בתגובה לירידת מפלס ים המלח. ד"ר דנטה, העובד כיום במכון שמיר לחקר הגולן ובמכון הגיאולוגי, הסביר כי "הערוץ שאנחנו רואים הוא המשך של נחל הערבה מצפון לבריכות האידוי ועד ים המלח. נחל הערבה התארך בעקבות ירידת מפלס ים המלח והתייבשות האגן הדרומי של ים המלח. בעבר הנחל נשפך לאגן הדרומי וכיום, לאחר ההתייבשות בשנות ה־80, נשפך באגן הצפוני. כמו שאנחנו יודעים, כמעט לכל אורכו נחל הערבה הוא אכזב וזורם רק בשיטפונות. המקטע המדובר הוא מקטע שבחלקו זורם בין בריכות האידוי של מפעלי ים המלח הישראליים והירדניים, ומוזן ברובו מהתמלחת שבבריכות מפעלי ים המלח".

למעשה, המים שאנו רואים הם בעצם תמלחת, מים המרוכזים יותר ממי ים המלח. ד"ר דנטה מסביר כי בעשורים האחרונים הנחל התארך והערוץ התעמק וצפוי להמשיך להתחתר גם בעתיד בקצב של עשרות סנטימטרים בשנה. "בחלק מאגן הניקוז מדרום יש מוקשים, וכל שיטפון סוחף איתו מוקשים שבחלקם מגיעים ונותרים בגדות הערוץ ובערוץ עצמו. זה לא מקום להסתובב בו", הזהיר ד"ר דנטה.

במכון הגיאולוגי פירסמו אזהרה: "יש להדגיש שאין לטייל באזור. האזור מסוכן וזרוע מוקשים הנסחפים בשיטפונות ומפוזרים לאורך הנחל (על הגדה, על הטרסות ובערוץ עצמו), גם במקטע המוצג בכתבה. המוקשים אף יכולים להיות קבורים תחת שכבת סדימנט דקה. בנוסף, התשתית באזור מאוד לא יציבה: הגדות קורסות באופן פתאומי ותדיר, וקיימים בסמוך שדות בולענים פעילים".

חוקר בכיר במכון הגיאולוגי, איתי גבריאלי, הסביר: "מפעלי ים המלח מבצעים תהליך מיצוי מבריכות האידוי ובסיומו משחררים חזרה אל הנחל את התמלחת מהבריכות לנחל ערבה. מנחל ערבה הם זורמים לים המלח. זה הסיפור. איך יודעים שמדובר בתמלחת? מסביב אין שום דבר ירוק. במדבר, כשיש מים, הכל פורח ומשתולל. התמלחת לא מחזיקה חיים. לולא מפעלי ים המלח הנהר הזה לא היה קיים, והוא חלק מההליך התעשייתי".

ד"ר נדב לנסקי, חוקר בכיר ומנהל מעבדת ים המלח במכון הגיאולוגי, חוקר את האזור כבר 17 שנה ומסביר כי לא מדובר בתופעה לא ידועה: "הנהר הוא נהר במובן הזה שהוא זורם כל השנה, כי המפעלים מזרימים תמלחת כל השנה. נהר מוזר, אין ספק. קשה מאוד להגיע אליו. הוא נמצא באזור ממוקש, בשטח הזיכיון של ים המלח. אנחנו טסים לאזורים האלה במסוק, נכנסים בסירה. אבל ללכת לשם ברגל בכל שדה המוקשים זה דבר לא הגיוני לעשות. יש בזה מסר מאוד בעייתי לציבור".

יוחנן ארצי, מהנדס במפעלי ים המלח, הסביר בפוסטים באינטרנט כי "חשוב להבין שאין שום סוד ואין שום דבר נסתר, להפך. הקניון לא נתון בסיכון. להפך, הקניון מוזן ע"י בריכות האידוי (שלנו ושל הירדנים) וימשיך להתעמק ולהתחתר כל עוד בריכות האידוי ימשיכו לעבוד".

יש לציין כי אין מדובר בתופעת טבע אלא בתופעה גיאולוגית מעשה ידי אדם. חשיפת המקום נובעת, בין היתר, מתוכנית שנידונה בות"ל, העשויה לפגוע בתופעות המלאכותיות באזור. במשרד להגנת הסביבה ציינו כי הגורמים בהליכי התכנון לא נכנסו לשטח והכירו לעומק את התופעות הסביבתיות במקום, שכן השטח מסוכן והביקור באזור כרוך בסיכון ממשי. יחד עם זאת ציינו כי ראוי לחקור ולהעריך את ערכן הסביבתי של התופעות הללו בטרם הוצאת היתרי בנייה נוספים.