בר רפאלי היא המאכערית של כולנו

הנה פתאום מזדחלת תחושת "היא משלנו" כלפי הדוגמנית הבינלאומית, וזו ההזדמנות של הרשויות להפוך למנצחות בעקבות עסקת הטיעון

אפרת זמר ברונפמןפורסם: 21.01.20 , 12:14

בר רפאלי צילומים הודיס (צילום: אלירן אביטל)

בר רפאלי (צילום: אלירן אביטל)

בתור מי שמבינה יותר מכולנו בשני דברים - מסלולים והצלחות - נדמה שגם הפעם מצאה בר רפאלי את הדרך לסיום לא רע בכלל מבחינתה לפרשת המסים הגדולה שבה הסתבכה. על פי פרטי עסקת הטיעון המסתמנת שפורסמו עד כה, משפחת רפאלי תחזיר לקופת המדינה מיליונים, בר תרצה עבודות שירות, וציפי רפאלי, האמא והסוכנת הכל-יכולה, תרצה מאסר בפועל.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

זה המקל, שאין להקל ראש בעוצמתו. אבל הגזר, ובכן – זהו גזר עסיסי וטעים: לא רק שרפאלי הצעירה תישאר מחוץ לנווה תרצה, היא גם זוכה ברהביליטציה ציבורית שהיא אחת המרתקות שהיו כאן. במהלך כפול היא תקבל גם אמפתיה למהלך המגונן והאימהי של ציפי (איזה לב נשאר אדיש לכותרת כמו "מאסר למען בר", אף שברור שיש בכך גם אינטרסים כלכליים שמבקשים להבטיח שהמותג ''בר רפאלי" ימשיך להיות עסק מניב), וגם, ובעיקר, הפיכתה של בר ל"אחת משלנו" – מעמד שלו היא לא זכתה מעולם.

כדי להבין את שורש היחס המורכב בין הישראלים לבין משפחת רפאלי, צריך לחזור למה שלא היה עבירה פלילית אבל כן היה פאול מרכזי בקריירה שלה – ההתחמקות מצה"ל באמצעות חתונה פיקטיבית עם חבר משפחה. זה מעולם לא התנקם בה בכל הקשור לקבלת קמפיינים, אבל הפופולריות הציבורית שלה תמיד הייתה מתובלת ברתיעה מכך שהיא לא ''אחת משלנו''.

נכון, הכוח והקסם שלה טמונים בכך שהיא משהו שאנחנו אף פעם לא נהיה. לא נהיה מיליונרים כמוה, לא נככב על השער של “ספורטס אילוסטרייטד” ולא נצא עם ליאונרדו דיקפריו או נסתחבק עם קים קרדשיאן. והיא גם עשתה את כל אלה כשבני גילה עשו טירונות. והנה, פתאום, תחושת "היא משלנו" מזדחלת מהכיוון הלא צפוי – הכיוון המאכערי, התחמן, הקומבינטורי.

כאן טמון הכשל – וההזדמנות – של הרשויות בישראל להפוך גם הן למנצחות בעקבות העסקה הנוצצת המסתמנת.

המדינה מעולם לא השכילה, או לא הצליחה, להפוך את עבירות המס לכאלה שהציבור באמת יתעניין בהן ויירתע מלבצע אותן. נכון, ישראל ישראלי לא ביצע עבירות מס והלבנת הון בהיקף של יותר מ-30 מיליון שקל, אבל הוא כן התפתה לא פעם לשלם לנותן שירות במזומן בשביל לקבל הנחה אף שידע שהמשמעות היא שהכסף הזה לא יקבל ביטוי בשום דוח, או לקבל בעצמו כסף כזה. וישראל ישראלי רוטן בכל חודש מול עמודת המסים בתלוש המשכורת שלו, בטוח ש"גנבו אותו", גם אם הוא יודע שבהנהלת החשבונות דייקו כתמיד.

מספיק לחשוב על הטרמינולוגיה – "העלמת מס" – כדי להבין עד כמה עבירות מס הן נון-אישיו פה. ממש הודיני פינת קופרפילד. מה לזה ולגניבה.

משה פרץ מעולם לא שילם מחיר תדמיתי על העסקה שבמסגרתה הודה והורשע בהעלמת מס ונידון לקנס של עשרות אלפי שקלים ולעבודות שירות. גם אייל גולן הפך לדמות שנויה במחלוקת בגלל פרשת הפותמוביל. מי בכלל זוכר שהודה והורשע בעסקת טיעון בגין עבירות מס שביצע.

הסיבה העיקרית לכך היא שבחוקים הלא כתובים של העניין הציבורי בנזק שנגרם מעבירות, החוק הראשון אומר שדרוש נפגע שיהפוך לאובייקט הזדהות. כאן אין נפגע במובן הקלאסי של המילה. תוסיפו לכך את העובדה שמדובר בתחום לא סקסי שעטוף במילים כמו "שומה", "ניכוי במקור" ו"עוסק מורשה" - ודינן של פרשות בתחום לעורר פיהוק ולהיעלם.

אלא שאז הגיעה בר. מגנט אינסופי של עניין ודרמה. אם הסיפור הזה לא יהפוך לנקודת מפנה ציבורית ביחס לתשלומי מסים, כנראה לנצח ישראלים ינסו לעקוץ את פקיד השומה, ולזה כבר מתאימות מילותיה של ציפי רפאלי בגרסת "ארץ נהדרת": 'שה וחרפה.