שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    פסיכופת של כדורסל / טור

    קובי בראיינט לא היה נאמן לשום דבר כמו לכדור הכתום ולמשחק הכדורסל. הוא היה מפלצת על המגרש ובניגוד לרבים אחרים לא נפל לחור השחור של ההשוואה לג'ורדן. זאב אברהמי נפרד ממי שהיה הטוב בדורו, ללא תחרות

    קובי בראיינט היה פסיכופת של כדורסל. פריק. הוא נשם כדורסל, אכל כדורסל, חשב כדורסל, דיבר כדורסל. הוא לא היה נאמן לדבר כמו למשחק ולכדור הכתום. הוא בז לשחקנים צעירים שחתמו על מיליונים ולא היו מוכנים להוריד טונה של זיעה ושעות וידיאו כמו שהוא היה מוכן להשקיע ("הם משחקים בדמקה, אני משחק בשחמט"), הוא בז לסופרסטארים שלא מיצו כל מילימטר מהפוטנציאל שלהם והתעניינו יותר במה שהכדורסל נתן מחוץ לפרקט (הסכסוך עם שאקיל אחרי שלוש אליפויות).

     

    דיווח מיוחד מזירת מותו של בראיינט

    המחוות המרגשות של שחקני ה-NBA לקובי

    ג'יאנה בראיינט בת ה-13 נהרגה יחד עם אביה קובי

    "הטייס איבד שליטה, המסוק התרסק על צלע ההר"

    עולם הספורט בהלם ממותו של בראיינט

    אמארה בכה: "כמו סכין בלב"

       

    והוא היה שחקן קטלני. היה לו מנגנון ייצור אתגרים פנימי שהפך אותו למפלצת על המגרש, למשחק שלם או למקטע של שתי דקות. הוא היה מכונת התקפה נטולת פגמים. מהשלוש, מחצי מרחק (מאחרוני הקלעים שסמכו על האמנות העתיקה הזאת), הוא סחט עבירות וקלע בדייקנות מהקו. הוא היה מטביען מרהיב, יש לו היי-לייטס של חמש דקות ביוטיוב עם קליעות שבהן ניצח משחקים. גב לסל? אין בעיה. הביקורת העיקרית עליו הייתה שהוא סוציומט, שהוא לא מוסר, ראש בקיר. זאת לא ביקורת לא נכונה. בראיינט התאמן עם החברים שלו לקבוצה. הוא ראה את רמת ההשקעה. הוא תמיד חשב שאף אחד לא נותן לקבוצה שלו סיכוי יותר טוב לנצח מאשר הכדור בידיים שלו. זה לא קרה בשנה ה-20 שלו בליגה אחרי שלושים אלף ומשהו נקודות. זה קרה לו כבר בשנה הראשונה, בפלייאוף הראשון כשהעדיף לזרוק מהשלוש אייר בול מאשר למסור לשאקיל.

     

    בראיינט עם החבר-אויב שאקיל אוניל (צילום: EPA)
    בראיינט עם החבר-אויב שאקיל אוניל(צילום: EPA)

     

    הכדורסל ברמות שהוא שיחק הוא לא רק כדורסל אתלטי. כמובן שהוא היה פריק אתלטי שרירי, עם אחוזי שומן של חלב דל ואימוני כושר קיצוניים, אבל כדי לשחק ברמה שהוא שיחק, לכדרר על ענן אחד מעל שאר הליגה, צריך יכולות מנטליות יוצאות דופן. צריך להאמין שאתה הכי טוב בעולם, בתור רפלקס, לא כמוטיבציה, אתה צריך שאם מישהו ינסה להיכנס לך למוח, הוא יקבל מכת קוואנטים.

     

    היכולת הזו של בראיינט מנעה ממנו ליפול לחור השחור שנקרא ההשוואה לג'ורדן ועזרה לו להעפיל הכי קרוב לפסגת הר ג'ורדן. הוא לא היה הכי מהיר,

    הוא לא קפץ הכי גבוה, הוא לא היה הקלע הכי מדויק ולא השומר הכי טוב, אבל הרבה כאלו שנכנסו לליגה וקיבלו את התווית של ג'ורדן הבא, נעלמו. בראיינט לא היה צריך שמישהו יגיד לו שהוא ג'ורדן הבא, הוא האמין שהוא כזה, ואחר כך הוא עשה מעצמו כזה, מדרגה אחת מתחת. אף שחקן, חוץ מג'ורדן, לא נתן לאוהדים שלו את ההרגשה המתוקה הזו של שניות אחרונות מתקתקות לאחור במשחק צמוד: הכדור אצלי. צ'יל. הכל הולך להיות בסדר. הטוב בדורו - וזו לא ממש תחרות. יום לפני שנהרג, לברון ג'יימס עבר את בראיינט במספר הנקודות הכולל בקריירה. אבל לג'יימס יש רק שלוש אליפויות עם הרבה יותר כשרון סביבו - והוא אחד שחושב שזה בסדר לחפש את השחקן החופשי בשניות האחרונות של משחק צמוד. אני לא אומר שלברון הוא לא שחקן אלוהי, אבל חמש אליפויות אין לו.

     

    בראיינט (צילום: רויטרס)
    קובי עם בתו ג'יאנה, שמתה איתו באסון(צילום: רויטרס)

     

    בראיינט שיחק בכל הקריירה שלו, עשרים שנה, בלוס אנג'לס לייקרס. אין קייסים כאלו של נאמנות בספורט המודרני. הוא היה לייקרס בנשמה. כשסיים את קריירת הכדורסל עם תצוגה של 60 נקודות נגד יוטה (כשמבחינה גופנית הוא כבר היה גמור), הוא פנה לקולנוע וזכה באוסקר ככותב בקטגוריית סרט האנימציה הקצר. שם הסרט? "כדורסל יקר", שמבוסס על מכתב הפרידה שלו מכדורסל.

     

    מסוק עף בשמיים, בערפל, מעל קאלאבאסס, 50 קילומטר צפון מערבית לדאונטאון לוס אנג'לס. הוא מתרסק לאדמה, האש הכבדה מפריעה לכוחות ההצלה להגיע. השמועות בעולם הטוויטר הרבה יותר מהירות. בראיינט היה אמור להזדקן איתנו עוד שלושים שנה. נשארו רק הקטעים ביוטיוב והזכרונות של לב שבור או גואה משמחה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים