שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אושרה תמ"א 38 שעוכבה בגלל דיירת סרבנית

    כל דיירי בניין ברחוב מונטיפיורי בקריית אנו הסכימו לפרויקט, למעט שכנה אחת שדרשה דירה גדולה יותר. בית המשפט חייב אותה לחתום

    בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגישה תושבת קריית אונו נגד החלטה של המפקחת על המקרקעין לחייב אותה לחתום על הסכמה לתמ"א 38 בבניין מגוריה – מאחר שהייתה היחידה בין הדיירים שמנעה מהפרויקט התקדם. השופטת לימור ביבי קבע שבמקום להכיר בטוב שטמון בדירה חדשה ומשודרגת המוגנת מפני רעידות אדמה, עסוקה הדיירת בהעלאת תלונות ודרישות לא מבוססות.

     

    ב-2018 ניתן היתר ליזמית הבנייה "אשדר" לבצע פרויקט חיזוק מסוג הריסה ובנייה מחדש (תמ"א 38/2) בארבעה בניינים ישנים ברחוב מונטיפיורי בעיר. בעלי הדירות בשלושה בניינים חתמו עמה על הסכם אך בבניין הרביעי נתקלו בעלי הדירות בהתנגדות של דיירת. בשנה שעברה קיבלה המפקחת תביעה שהגישו נגדה לאחר שקבעה כי אין עילה מבוססת לסרבנות. לפיכך היא הורתה לדיירת לחתום על ההסכם והסמיכה את עורך הדין של יתר הדיירים לחתום עליו בשמה אם לא תעשה כן.

     

    אלא שהדיירת ערערה על פסק הדין. היא טענה בין השאר שיש חוסר איזון בולט בין זכויות הבנייה שמקבלת היזמית לבין התמורה המזערית והמגוחכת שמקבלים הדיירים. היא התייחסה לכך שברוב הדירות תוספת השטח מסתכמת בארבעה מ"ר בלבד, בעוד שלשיטתה אפשר היה להוסיף לפחות 25 מ"ר. היא גם טענה לאפליה בין בעלי הדירות בבניין שלה לבין בעלי דירות בבניינים האחרים, שזכו בהגדלה של 10 מ"ר.

     

    השכנים, שביקשו לקבל אור ירוק לפרויקט, טענו מנגד שהמתנגדת מעלה טיעוני סרק. לדבריהם, היא כלל לא הוכיחה שמבחינה תכנונית אפשר היה לקבל תוספות גדולות יותר מהמוסכם. עוד נטען כי ההבדל בין תוספות השטח נעוץ בשוני בגודל הדירות וממילא מבחינת אחוז התוספת המערערת דווקא זכתה להטבה.

     

    השופטת לימור ביבי הזכירה שהתכלית הבסיסית והחשובה ביותר של תמ"א 38 היא למנוע אסון ונזק במקרה של רעידת אדמה. זו הסיבה שבגינה המחוקק מתמרץ את בעלי הדירות, שבמקרה של תמ"א 38/2 מקבלים בניין חדש, דירה חדישה ומורחבת וממ"ד ללא השתתפות במימון או חבות במס. "ברי כי מדובר בהטבות משמעותיות אשר יש להכיר בהן ולהוקיר אותן", כתבה.

     

    בפסק הדין הובהר שזה לא אומר שאסור להתנגד כשיש לכך סיבה, אלא שבמקרה ש"תחת להכיר בטוב, עסוקה המערערת בהעלאת טענות ודרישות אשר אינן מבוססות". לדברי השופטת, המערערת גורמת כיום לנזקים אדירים, במיוחד לשכנים שמזה שנתיים חיים באתר בנייה וצופים בבניינים האחרים נהרסים ונבנים ואילו הם לא מגיעים "אל הארץ המובטחת".

     

    לגופו של עניין נקבע כי המערערת לא הציגה בדל ראיה לחוסר איזון בין התמורה ליזמית לבין זו שמקבלים הדיירים, שכן לא הוכיחה שיש היתכנות לפרויקט עם תוספות גדולות יותר.

     

    גם הטענה לאפליה בין בעלי הדירות נדחתה. "אפליה היא נקיטת יחס שונה אל שווים", כתבה. אלא שבעלי הדירות בבניין של המערערת ובעלי הדירות בבניינים האחרים אינם שווים בשל הבדלים בגדלי הדירות.

     

    לפיכך, השופטת דחתה את הערעור. המערערת תצטרך לחתום עם ההסכם ותשלם לשכניה הוצאות משפט של 5,000 שקל שיצטרפו ל-6,050 שקל בהם חויבה בהליך מול המפקחת.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המערערת: עו"ד דורון ברקוביץ
    • ב"כ המשיבים: עו"ד דן הלפרט
    • עו"ד שמעון חזן עוסק בתמ"א 38
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    צילום: חיים אפריאט
    עו"ד שמעון חזן
    צילום: חיים אפריאט
    מומלצים