שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ניצחון המצטרפים למושב כרם בן זמרה

    זוג שרכש מגרש ביקש להתקבל לאגודה השיתופית אך נתקל בהתנגדות משפחה שטענה שזכויות הנחלה שייכות לבנה. זה נגמר בביהמ"ש

    בני זוג שרכשו ב-2009 מגרש בהרחבה של מושב כרם בן זמרה, ביקשו להתקבל לאגודה השיתופית וטענו שלמגרש צמודות גם זכויות נחלה. הם נתקלו בהתנגדות של חברי המושב, שבעבר טענו שהמגרש שייך לבנם, אבל השופט יונתן אברהם מבית המשפט המחוזי בנצרת קבע שזכויות הנחלה צמודות למגרש ולא ניתנות להפרדה.

     

    מושב כרם בן זמרה הוקם ב-1949 על ידי עולים מטורקיה ועד שנות ה-80 היו בו 61 נחלות. בשנים 1985-1982 הוקצו במושב 21 נחלות נוספות למועמדים מטעם המייסדים. בהמשך פעלה האגודה להכפלת מספר הנחלות כך שיתווספו 40 נחלות למועמדים מטעם מייסדים שלא קיבלו מגרשים בהרחבה. בני הזוג סיפרו כי רכשו את מגרש מספר 140 שנמצא בהרחבה של המושב ומהווה חלק מהכפלת הנחלות. מי שמכרה להם את המגרש היא אחותו של הנתבע.

     

    הנתבע ואשתו ניהלו נגדם בעבר הליך משפטי בטענה שהאחות לא הייתה רשאית למכור את המגרש שכן היא החזיקה בו בנאמנות לטובת בנם, התביעה נדחתה ונקבע שהזכויות במגרש שייכות להם.

     

    לטענת בני הזוג, בהתאם להחלטות שהתקבלו ברשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות (הגורמים המוסמכים במסגרת הליך הכפלת הנחלות במושב), למגרש שרכשו צמודות גם זכויות נחלה כך שהם זכאים להתקבל כחברי אגודה מהמניין עם כל הזכויות הנלוות לכך (מכסות מים, קבלת קרקע נוספת, זכות להשתתף בהגרלה לקבלת מכסת ביצים ועוד).

     

    הם הפנו גם להחלטות של האגודה מ-1999 ו-2002 שבהן נקבע במפורש כי האגודה יוזמת הליך של הקצאת 40 מגרשים בהרחבה במושב לצורך הענקת זכויות של נחלות למגרשים אלה. לטענתם, אף שנקבע בהליך הקודם כי הם בעלי הזכויות במגרש, וכפועל יוצא הם זכאים להתקבל לחברות באגודה ולקבל זכויות בנחלה, עד למועד הגשת התביעה הם לא התקבלו.

     

    הנתבעים, חברי המושב שהמגרש בהרחבה שאותו רכשו התובעים מהווה הכפלה של הנחלה שלהם, התנגדו וטענו כי זכויות הנחלה מתקיימות בנפרד מהמגרש ושייכות לבנם. לדבריהם, התובעים רכשו מאחותו של הנתבע את המגרש בחוסר תום לב ולמעשה "גזלו אותו במעשה נוכלות".

     

    לטענתם, הזכות להחליט למי תוקצה הנחלה היא שלהם ואין חובה שבדין להקצות את הזכות למי שקודם לכן הוקצה לו המגרש. הם הדגישו כי הזכות לנחלה היא זכות סחירה וכבר היו חברי מושב שמכרו את המגרש והנחלה בנפרד.

     

    השופט יונתן אברהם קבע שהוכח כי 40 המגרשים בהרחבה, שעליהם נמנה המגרש שלהם, הם אלו שיועדו להיות הנחלות. הוא ציין בין היתר כי מהחלטת האסיפה הכללית של חברי המושב מ-1999 ומעדויות נוספות עולה שכבר אז תוכנן שהמגרשים בהרחבה יקבלו זכויות של נחלה.

     

    מנגד, עמדת הנתבעים שלפיה הזכות לנחלה היא זכות נפרדת מהמגרש לא הוכחה ואף נסתרה. מהעדויות עולה כי לא ניתן לנתק את הזכות לנחלה מהזכות למגרש ולהצמידה למגרש אחר שאינו נמנה על אותם 40 מגרשי ההרחבה. בנסיבות אלה נעתר השופט לבקשת התובעים להורות כי הם בעלי הזכויות גם של הנחלה הצמודה למגרש וזכאים להתקבל כחברי אגודה מן המניין.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המבקשים: עו"ד מנחם גדרון
    • ב"כ המשיבים: עו"ד דן זוהר, עו"ד רחל דיין
    • עו"ד ירון לוי עוסק בדיני מקרקעין
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים